הנתבעת, גב' אלמירה חן, הינה חשבת שכר מוסמכת שהפנתה לתובע עובדים שהנם לקוחותיה, לצורך ייצוגם בבית הדין לעבודה כנגד מעסיקיהם.
הרקע למערכת היחסית העכורה שהתגלעה בין הצדדים, הינו חמש תביעות של עובדים פלסטינאיים שהועסקו בישראל, אותן ניסחה הנתבעת ואף הגישה עבור לקוחותיה לבית הדין לעבודה, ברם לצורך הייצוג המשפטי בבית הדין לעבודה ובהסכמת לקוחותיה, העבירה את המשך הטיפול בהן לתובע.
ממשיך התובע וטוען כי לאחר זמן לא רב מקבלת ייצוג העובדים, החלה הנתבעת להתערב בהליכים המשפטיים המנוהלים על ידו תוך ניסיונות לאלץ אותו להגיש תביעות סרק כנגד מעסיקים שונים ללא כל עילת תביעה מוצדקת שבדין, דברים אותם סרב התובע לעשות.
עוד טוענת הנתבעת, כי התובע פעל בנגוד לסעיף 54 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"ה-1961, תוך הפרה בוטה של כלל 40 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו- 1986 בכך שסגר הסכמי פשרה ללא הסכמת לקוחותיו "ולקח לעצמו את מלוא הכספים בגין הסכמי הפשרה".
השתלשלות דיונית עד למועד שמיעת הראיות
בטרם נפנה לניתוח הראיות ולהכרעה, יובהר תחילה כי התביעה החלה את דרכה בפני כב' השופט עזריה אלקלעי והועברה להמשך טיפולו של מותב זה בפניו נשמעו הראיות, עם פרישתו של כב' השופט אלקלעי לגימלאות.
לאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי לפסוק לטובת התובע בגין הפירסום הראשון סך של 4,000 ₪, ובגין הפירסום השני של 8,000 ₪.
...
לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי הנתבעת כשלה מלהוכיח את הגנת "אמת הפרסום" המנויה בסעיף 14 לחוק כאשר שלל הטענות הקשות שהטיחה בפניו של התובע המהוות לשון הרע בהתאם לקביעה לעיל, מתבררות כמשוללות כל אחיזה במציאות העובדתית.
לטעמי, עסקינן בפרסומים מכפישים ופוגעניים ברף גבוה, קל וחומר לאור מקצועו של התובע והפורום בו נאמרו, ואינני מקבלת טענתה של הנתבעת כי מדובר "בהבעת דעה" לגיטימית או סובייקטיבית.
סוף דבר
לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 42,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ואגרה וכן כל הוצאות המשפט בהן נשא התובע במסגרת ניהול הליך זה, לרבות הוצאות שכר בטלת שני עדי התביעה בסך 2,000 ₪ כפי שנפסקו במעמד הדיון.
