מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת עובד פלסטיני נגד מעסיק ישראלי בגין הפרת זכויות

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

ימים ספורים לאחר חיסול החברה הגישו התובעים 4 תביעות לבית דין זה בהן טענו כי הנתבעים היו מנהלים ודירקטורים בחברת ההזנק וכי יש לחייבם בחובות חברת ההזנק כלפיהם, באופן אישי, ודוקא בישראל לנוכח היותם תושבי ישראל.
[ב] העידר יריבות ועילה: הטענות והסעדים בכתבי התביעה מכוונים כלפי סוקטל מה גם שנושאי המשרה חבים בחובת זהירות ונאמנות לחברה והפרת חובה זו אינה מקימה זכות תביעה לצדדים שלישיים; התביעה מנוסחת באופן מעורפל והוגשה באופן סלקטיבי כנגד שני הדירקטורים היחידים שהם ישראלים, אף שלא התנהלו מול התובעים במהלך תקופת עבודתם.
מנגד התובעים טוענים שאין פורום מתאים אחר לידון בתביעה שכן לא ניתן להגיש ברשות הפלסטינאית תביעה נגד ישראלים; לא ניתן להגיש את התביעה נגד הנתבעים בארצות הברית כי אין זיקה משמעותית למקום, מלבד העובדה שהחברה נוסדה שם וכל העדים שיישמעו הם בעלי זיקה לישראל.
בין היתר קובע החוק כי לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לידון "בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה, ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". עם זאת בתובענות שעילתן בסעיפים 29, 31, 62 ו-63 לפקודת הנזיקין בקשר לסכסוך עבודה (הסגת גבול במקרקעין, הסגת גבול במטלטלין, גרם הפרת חוזה והפרת חובה חקוקה בהתאמה), יש לבית הדין סמכות עניינית.
...
זאת מכוח דיני החברות, שכן נטען שלא פקחו כיאות על עסקי החברה, לא פעלו בהגינות ובתום לב; דיני הנזיקין, שכן הפרו את חובת הזהירות "והאמונים", כלשונם: ודיני החוזים, שכן ניהלו משא ומתן, ככל הנראה עם התובעים, בחוסר תום לב. הבקשה לטענת הנתבעים דין התביעות סילוק על הסף מכל אחד מהטעמים הבאים ובוודאי בהצטברם: [א] העדר סמכות עניינית – בהקשר זה טוענים הנתבעים כי לא מתקיים מבחן זהות הצדדים.
עם זאת ומאחר שהצדדים הרחיבו בכל הנוגע לסוגיית הרמת המסך מצאנו להידרש לה וכן לאופן ניסוח כתב התביעה, אף אם למעלה מהצורך, ולכך נפנה עתה.
נזכיר כי בענין שחם מצא בית הדין הארצי כי מדובר במקרה מובהק של בעל שליטה בקבוצת חברות שמתוך פעילות מירמתית שיטתית פעל באופן מכוון להסתרת היותו בעל מניות באמצעות רישום "אנשי קש", וכן פעל להעברת עובדים מחברה כושלת אחת לאחרת כדי לחמוק מחובות – מצב דברים שלא מתקיים בענייננו גם לשיטת התובעים.
סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעות נדחות על הסף.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 39796-05-22 חמדאן נ' הדס הכשרות מקצועיות בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד הרשם הבכיר יגאל ברק- עופר התובע חדר חמדאן, ת.ז. פלשתינית 854088143 נתבעים הדס הכשרות מקצועיות בע"מ, ח.פ. 513633727 פסק דין
העובדות שאינן שנויות במחלוקת התובע הנו תושב הרשות הפלשתינאית, והוא מועסק אצל מעסיק ישראלי בתחום הטבחות.
גם להשבה כפצוי עקב הפרת ההיתקשרות בידי הנתבעת לא זכאי התובע, משקבענו לעיל כי הנתבעת לא הפרה את ההיתקשרות עמו.
לבסוף, התובע לא הוכיח בשום דרך כי ננקטה כנגדו אפליה בשל היותו ערבי – פלשתיני, ועל כן אני דוחה אף טענה זו. לאחר שכל טענות התובע כנגד הנתבעת נדחו, ברור כי אינו זכאי אף לתשלום בגין עוגמת נפש והוצאות.
...
לאור כל האמור אני דוחה את התביעה על כל חלקיה, ומחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסך 3,000 ₪.
אין בידי לקבל את טענות הנתבעת לעניין זה. ראשית, קיימת סתירה בין האמור בבקשה, שאף גובה בתצהיר מנכ"ל הנתבעת, לפיו גב' לוי כלל לא העבירה את כתב התביעה, לבין טענתה שלה כי העבירה, גם אם באיחור.
לאור כל האמור אני סבור כי יש לחייב את הנתבעת בהוצאות הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה והתגובה לבקשה לביטול פסק הדין, בסך 2,000 ₪.
התוצאה הסופית, לפיכך, בקיזוז ההוצאות ההדדיות, הינה שהתובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 1,000 ₪.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפנינו תביעת התובע, מר אנאס צואלחה, תושב הרשות הפלסטינאית (להלן – התובע), כנגד חברת אסולין תעשיות אבן וקרמיקה בע"מ (להלן – הנתבעת), לתשלום בגין זכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתו וסיומה.
במסגרת תביעתו עתר התובע לתשלומים שונים מכוח יחסי העבודה בין הצדדים: פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן - חוק הודעה לעובד); פצויי פיטורים ופצוי בגין פיטורים שלא כדין; השלמת שכר תעריפי; החזר נסיעות; דמי הבראה; דמי חגים; חלף הודעה מוקדמת.
המסגרת הנורמאטיבית הלכה פסקה וידועה היא כי זכות השימוע היא מעין זכות יסוד , כפי שנפסק על ידי כב' השופט (בדימוס) עמירם רבינוביץ': "זכות השימוע טרם פיטורין הוכרה במשפט העבודה הישראלי הן במיגזר הצבורי והן במיגזר הפרטי. "זכות הטיעון עומדת לעובד במלוא הדרה, כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הצבורי וכלפי המעסיק הדו-מהותי"..
...
לאור הדברים האמורים, ובהתחשב בכך שהודעה כאמור הייתה יכולה לייתר חלק מהמחלוקות המצויות בליבת התיק, מצאנו לפסוק לתובע פיצוי בסך של 2,000 ₪ בגין רכיב זה. תחולת צו ההרחבה לטענת התובע, על עבודתו חלים צווי ההרחבה הרלוונטיים בענף הבניין.
לאור הדברים האמורים, תביעתו של התובע בגין רכיב זה, דינה להידחות.
סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 2,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

הרקע למערכת היחסית העכורה שהתגלעה בין הצדדים, הינו חמש תביעות של עובדים פלסטינאיים שהועסקו בישראל, אותן ניסחה הנתבעת ואף הגישה עבור לקוחותיה לבית הדין לעבודה, ברם לצורך הייצוג המשפטי בבית הדין לעבודה ובהסכמת לקוחותיה, העבירה את המשך הטיפול בהן לתובע.
ממשיך התובע וטוען כי לאחר זמן לא רב מקבלת ייצוג העובדים, החלה הנתבעת להתערב בהליכים המשפטיים המנוהלים על ידו תוך ניסיונות לאלץ אותו להגיש תביעות סרק כנגד מעסיקים שונים ללא כל עילת תביעה מוצדקת שבדין, דברים אותם סרב התובע לעשות.
עוד טוענת הנתבעת, כי התובע פעל בנגוד לסעיף 54 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"ה-1961, תוך הפרה בוטה של כלל 40 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו- 1986 בכך שסגר הסכמי פשרה ללא הסכמת לקוחותיו "ולקח לעצמו את מלוא הכספים בגין הסכמי הפשרה". השתלשלות דיונית עד למועד שמיעת הראיות בטרם נפנה לניתוח הראיות ולהכרעה, יובהר תחילה כי התביעה החלה את דרכה בפני כב' השופט עזריה אלקלעי והועברה להמשך טיפולו של מותב זה בפניו נשמעו הראיות, עם פרישתו של כב' השופט אלקלעי לגימלאות.
בתום דיון שהתקיים ביום 15/3/22 בפני כב' השופט אלקלעי, הורה בית המשפט על מחיקת התביעה שכנגד ביחס לכל שלושת התובעים שכנגד: ביחס לנתבעת מאחר וכתב התביעה שכנגד משולל כל עילת תביעה כנגד התובע בהליך העקרי, וביחס לשחאדה וראמי מהטעם הפשוט שהם כל לא נתבעו בהליך העקרי ודי מטעם זה בלבד כדי למחוק על הסף את תביעתם שכנגד, שהרי הם משוללי זכות דיונית להגשתה.
לאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי לפסוק לטובת התובע בגין הפירסום הראשון סך של 4,000 ₪, ובגין הפירסום השני של 8,000 ₪.
...
לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי הנתבעת כשלה מלהוכיח את הגנת "אמת הפרסום" המנויה בסעיף 14 לחוק כאשר שלל הטענות הקשות שהטיחה בפניו של התובע המהוות לשון הרע בהתאם לקביעה לעיל, מתבררות כמשוללות כל אחיזה במציאות העובדתית.
לטעמי, עסקינן בפרסומים מכפישים ופוגעניים ברף גבוה, קל וחומר לאור מקצועו של התובע והפורום בו נאמרו, ואינני מקבלת טענתה של הנתבעת כי מדובר "בהבעת דעה" לגיטימית או סובייקטיבית.
סוף דבר לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 42,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ואגרה וכן כל הוצאות המשפט בהן נשא התובע במסגרת ניהול הליך זה, לרבות הוצאות שכר בטלת שני עדי התביעה בסך 2,000 ₪ כפי שנפסקו במעמד הדיון.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2024 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

בפנינו תביעתו של מר אמיר צעאבנה (להלן: "התובע"), כנגד מעסיקתו לשעבר חברת "א.ר. כהן הנדסה ובניין בע"מ" (להלן: "הנתבעת"), לתשלום זכויות סוציאליות שלטענתו הוא זכאי להן מתחילת עבודתו בנתבעת מתאריך 7/2019 ועד לתאריך 11/2020, לטענתו יש לחייב את הנתבעת לשלם לו : - פיצוי בגין הפרת החובה למסור הודעה בכתב לעובד, סך של 3,000 ₪.
לטענתו, נציג הנתבעת מר אימן סיף הודיע לו כי הוא לא יכול להמשיך לעבוד אצל הנתבעת וכי היתר/רישיון הכניסה שלו לישראל יבוטל .
טוענת הנתבעת, כי עבור דמי הבראה, דמי חופשה, תוספת מישפחה ודמי חגים, שולם לתובע במזומן כפי ששולם לו שכרו, באישור ופקוח המת"ש. הנתבעת מבהירה כי, התובע אינו זכאי לפדיון ימי החופשה ודמי הבראה, שכן שולם לו בגין זכויות אלה בהתאם לחישוב המת"ש. לטענת הנתבעת, היא זו שדאגה להסעה ועל חשבונה הסיעה את התובע ואת יתר חבריו לעבודה מהרשות הפלסטינאית, מהמעבר ועד לאתר העבודה ובסיום העבודה דאגה להם להסעה בחזרה למעבר.
...
בבוא בית הדין להכריע בשאלה, האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים, ולקבוע מי מהצדדים הביא את היחסים לידי גמר, עליו ליתן את הדעת "למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (דב"ע ל/3-18   נח בנצילוביץ - אתא בע"מ [פורסם בנבו] פד"ע ב 41).
התובע עבד 16 חודשים בנתבעת, לכן אנו קובעים, התובע זכאי לשי לחג בגין 1.33 שנים סך של 666 ₪.
לטענת הנתבעת, טענות אלו מטעם התובע, הן "טענות סרק" וכי שולם לתובע מלוא הזכויות שלו.התובע הפנה את בית הדין להסכם וצו הרחבה אשר מהם לא עולה כי התובע זכאי לתוספת משפחה, לכן התביעה לרכיב זה נדחית.
סוף דבר נוכח כל האמור לעיל במצטבר, התביעה מתקבלת באופן חלקי, ואנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: בגין אי הודעה בכתב על תנאי עבודה סך של – 3,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו