תביעת עובד פלסטיני נגד חברת בנייה ישראלית

על פי ההסכם הורשתה חברת דונלו, להעסיק עובדים פלסטינאים בעלי רישיון באתר (נספח B לכתב התביעה המתוקן).

פלוגתות ועדויות ביום 10.5.15 הוגדרו הפלוגתות על ידי חברתי, כב' השופטת איצקוביץ' כדלקמן: האם התובע היה "עובד" מבוטח לפגיעות בעבודה בעת קרות התאונה ביום 25.6.2012, עת היתחשמל באתר בניה באיזור תעשיה מודיעין? במידה והנתבע יצטרך לשאת בקצבאות בגין הפגיעה בעבודה, האם קיימת עילת שיפוי כנגד צד ג' ו/או צד ד'? מטעם התובע העידו הוא בעצמו, אמו, הגב' אמנה חטיב (להלן – הגב' חטיב), אחיו, מר איאד סמיר חטאב (להלן – מר איאד), אשר עבד עם התובע באותו הפרויקט ביום שניפגע ומר איבראהים עודה, מנהל העבודה מטעם חברת אוריון (להלן – מר עודה).

קיימים מבחני עזר נוספים ובהם: מבחן הקשר האישי; כפיפות ופקוח; אספקת כלי עבודה; תלות כלכלית; אופן הצגת ההיתקשרות בפני גורמים חצוניים, לרבות מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי; בלעדיות הקשר; התמשכות הקשר, סדירות הקשר ורציפותו וכו'.בהקשר זה יש לזכור, אף אחד מהמבחנים אינו מכריע כשלעצמו, אלא יש לראות את התמונה בכללותה (ע"ע (ארצי) 300256/98 אייזיק נ' תה"ל, תיכנון המים לישראל בע"מ פד"ע לו 817 (2002); דב"ע (ארצי) לא/27 – 3 עריית נתניה נ' בירגר פד"ע ג' 177 (1971); ע"ע (ארצי) 478/09 יצחק חסידים נ' עריית ירושלים (13.1.11)ׂ. ובעניינינו - מהראיות שהוצגו ומעדויות הצדדים התקבלה התמונה העובדתית הבאה: התובע, שוהה בלתי חוקי, ללא היתר עבודה משירות התעסוקה הגיע למקום העבודה במודיעין באמצעות נזאר, תושב טולכרם, אשר לו מספר כינויים (עלי, עמאד, עיסא), קבלן/ ספק של עובדי ביניין תושבי שטחים לחברות בנייה ולקבלנים (ראו עדות התובע, פרוטוקול 9.2.16, עמ' 17 ש' 32-33, עמ' 18 ש' 1-2; עדות איאד, פרוטוקול 7.6.16, עמ' 76 ש' 8-10 ); התובע העיד בחקירתו הנגדית כי הוא הועסק כחודשיים באתר עד יום התאונה כעוזר טייח "הייתי מגיש אבן ודבק לבעל הבית"; כי הוא קיבל 200 ₪ ליום עבודה אשר שולמו על ידי נזאר; כי הוא ישן במקום העבודה והועסק עם עובדי שטחים נוספים; שעות העבודה היו מבוקר עד ערב; נזאר הוא שפיקח על העבודה והוא שהחליט מתי היא מסתיימת ורישום ימי העבודה היה מתבצע על ידי התובע על גבי דף שהיה מגיש לנזאר (פרוטוקול 9.2.16, עמ' 17 ש' 24-28, עמ' 19 ש' 6-15, 21-26, עמ' 22 ש' 3-4, עמ' 23 ש' 4 ואילך, עמ' 24 ש' 1-6); התובע העיד כי הוא היה מקבל הוראות מנזאר וכי מר עודה "היה בא ורואה את העבודה. מסתכל". כשנשאל, האם מר עודה פיקח על העבודה, השיב כי הוא אינו יודע וכי אם הוא היה צריך משהו הוא היה אומר לנזאר (פרוטוקול 9.2.16, עמ' 32 ש' 7-11); באופן דומה העידה אמו של התובע כי הוא הועסק על ידי נזאר וכי אחרי התאונה הוא הגיע לביתה ושילם את משכורתו האחרונה של התובע (פרוטוקול 7.6.16, עמ' 42 ש' 1-18, עמ' 43 ש' 23-24, עמ' 45 ש' 26-27).

...

הודעת צד ג' שהוגשה על ידי הנתבע כנגד חברת אגדים – נדחית ובהתאם, נדחית הודעת צד ד' שהוגשה על ידי חברת אגדים כנגד חברת דונלו.

בהתאם לתוצאה ובשל מורכבותו של ההליך, אנו מחייבים את הנתבע לשאת בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪.

בנוסף, ישלם הנתבע לצד ג' סך 4,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד. בקביעת סכום זה התחשבנו בכך שגרסת הצדדים המעורבים בפרשה הייתה מונחת לפני הנתבע במועד משלוח ההודעה ולפיכך לא ברור מדוע בחר הנתבע לשלוח הודעה זו דווקא לחברת אגדים ולגרור אותה להליך זה, על כך המשמעויות הכספיות הכרוכות בכך.

לפנינו תביעת התובע, אזרח ותושב הרשות הפלסטינאית, בעד תקופת עבודתו וסיומה.

קודם לכן עבד התובע בחברה בשם עמנואל תעשיות מתכת בע"מ (להלן- עמנואל תעשיות), בבעלות תושב הרשות, שהוא גם אזרח ישראלי, וממנו הוא קיבל את שכרו.

רציתי לציין שהנתבעת עצמה כותבת בעמוד הפייסבוק שלה שהיא עוסקת בתחום בניית מכולות שנים רבות, מה שמתאים גם לטענה של התובע שעבד אצלה בטרם הקמת הנתבעת מעשה המרכבה, היינו תחת מר כהנא שהיה שותף על נסח החברה ב-50% מניות עם מר תורג'מן. על כן התביעה הוגשה נגד הנתבעת שהייתה המעסיקה האחרונה של התובע אשר מעולם לא קיבל קודם לכן את זכויותיו מהנתבעת" (ע' 1 ש' 12-22).

...

סוף דבר אשר על כן, התביעה כנגד מעשה מרכבה בע"מ מתקבלת בחלקה, כך שהחברה תשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום, את הסכומים כדלקמן: א. דמי הבראה בסך 5,292 ₪.

התביעה כנגד צבי כהנא נדחית.

בנסיבות העניין, נוכח סכום התביעה מזה (333,815 ₪), והסעד הנפסק מזה (פחות מחמישית מסכום התביעה), כאשר התביעה כנגד צבי כהנא (לא בלי התלבטות) נדחית, כל צד יישא בהוצאותיו.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 51362-05-14 שרוף ואח' נ' ח. מיתר לבנין בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת שרי סנדר מקובר התובע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עוה"ד ג'האד ח'ורי הנתבעים: צד ג': 1. ח. מיתר לבנין בע"מ 2. יצחק מזרחי 3. מאיר מזרחי ע"י ב"כ עוה"ד גיל מיכלס עבידאת חברה לבנייה בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד חסן אגבריה פסק דין

בקצרה יצויין, כי התביעה הוגשה בתחילה גם נגד גורמים נוספים, וכן הוגשו הודעות נגד צדדי ג' ואף נגד צדדי ד', בהם חברת המנופים שפעלה באתר הבנייה ("גובה- עבודות מקצועיות בתחום הבניין בע"מ"- להלן: "חברת גובה" או "חברת המנופים"), המנופאי מטעמה אשר הפעיל את המנוף במועד התאונה (להלן: "המנוף"), וחברת הפיגומים שבנתה את הפיגום שקרס ("בראי עבודות בע"מ"- להלן: "חברת 'בראי'" או "חברת הפיגומים").

באשר ליתרת התקופה לעבר, לאחר תום תקופת אי הכושר, מקובלת עליי חלקית טענת המל"ל כי יש לחשב את הפסדי הנפגע בהתאם לשכר הממוצע במשק, בהתאם להלכה ברע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא [פורסם בנבו] (27.9.2005) (להלן: "עניין אבו חנא"), ואולם לא לפי השכר הממוצע במשק בישראל, אלא ברשות הפלסטינית.

...

אינני מקבלת את טענת המל"ל לחישוב הפיצוי בהיוון עד גיל 70, שהוא פיצוי האופייני למי שמתפרנס כעצמאי.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית כמפורט בפסק הדין לעיל.

התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחית ללא צו להוצאות, בהתחשב בייצוג שניתן להם יחד עם ייצוגה של מיתר ולא נטען להוצאות נפרדות ונוספות שנגרמו להם בהליך.

את התביעה שלפנינו הגיש כנגד החלטת פקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי לדחות את תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין הפגימות שעימן הוא מתמודד בעינו.

מאזן אינו קבלן רשום בישראל ואינו יכול להרשם ככזה מהטעם שהוא תושב הרשות הפלשתינאית (עמ' 25, שורות 2-1).

נוסיף כי כל מי שעסק במלאכת שפוץ ביתו של מר צבי ולמצער, מאזן, מג'די, מוסטפא והתובע החזיקו בהיתרי עבודה של חברות בניה ישראליות שונות.

בתום החקירה הודיע פקיד התביעות לתובע, במכתבו מיום 17.3.2019, כי החליט לדחות את תביעתו מטעמים אלה: במועד קרות הארוע התאונתי לא היה התובע מבוטח כעובד; פקיד התביעות לא השתכנע כי ביום הפגיעה היתקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לאחיו מאזן; אופי עבודתו של התובע מעלה כי הוא בא בגדר עובד עצמאי אלא שתנאי למתן גמלה לעובד עצמאי הוא שהיה מבוטח בעת הפגיעה.

...

תמיכה למסקנות אלה מצאנו בעדותו הישרה והאמינה של מוסטפא שהסביר היטב את השוני בינו, מג'די והתובע, לבין מאזן שהוא "קבלן בנין..שלד וגם פנים", מזה 20 שנה (עמ' 14, בשורה 12), ש"מביא אנשים הוא לא עובד" (עמ' 13, בשורות 29, 31 ו – 33), כפועל יומי (עמ' 14, בשורות 14-15).

כללם של דברים, לנוכח כל האמור ולנוכח טיב מסגרת היחסים שנפרשה לפנינו, לא מצאנו לנכון לקבל את עמדת המוסד כי התובע שימש קבלן משנה לביצוע עבודת כוחלה.

מכאן, שאין להפחית את גמלתו או לשללה מחמת פיגור בתשלום דמי הביטוח - שאף על פי הלך טיעונו של המוסד כלל לא התקיים במקרה זה. סוף דבר – על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת והרינו קובעים כי ביום 9.8.2018 נפגע התובע בעינו השמאלית תוך כדי ועקב עבודתו כפועל שכיר שהועסק על ידי אחיו באופן יומי ובשכר יומי בגובה 400 ₪.

רקע עובדתי של תביעת המערער נגד המשיבים המערער, מר קוצי פארס (להלן: "המערער") תושב נפת ג'נין ברשות הפלסטינאית, הגיש תביעה כספית בסך 121,465 ₪ נגד המשיבים, חברת מ.ס.י הנדסה ובניה בע"מ (המשיבה 1) ונמר מחמוד יונס (המשיב 2) (להלן: "המשיבים"), בגין תקופת עבודתו הנטענת במשיבה 1 וסיומה, לתשלום פצויי פיטורים וזכויות סוציאליות.

בהקשר זה אוסיף, כי כל שצורף לכתב התביעה הוא תדפיס רישיונות- דו"ח 300 המלמד, כי הנתבעת 1 הפיקה לתובע רישיון העסקה באיזור יהודה ושומרון לתקופה מיום 29.10.17 עד 29.1.18 ורישיון עבודה בישראל לתקופה מיום 26.4.18 ועד ליום 26.10.18 ואין בראיה זו לבדה, התומכת לכל היותר בהעסקת התובע אצל הנתבעת 1 בחמישית מתקופת העבודה הנטענת כדי להוות 'ראשית ראיה' להוכחת התביעה כנגדה, קל וחומר להוכחת התביעה כנגד הנתבע 2 אשר אין חולק, כי הוא אינו המעסיק הישיר של התובע ולא פורטו כדבעי עילות התביעה כנגדו או העילות המצדיקות לכאורה הרמת מסך ההיתאגדות בינו לבין החברה שבבעלותו ביחס לסכום החוב הנטען.

...

סכום הערובה: בקביעת סכום הערובה הסתמכתי על בחינת טענות הצדדים והאיזון הנדרש בין זכות התובע לגישה לערכאות מחד גיסא, לבין זכות הנתבעים שלא להיגרר להליך סרק וכי יוכלו לפרוע הוצאותיהם ככל שהתביעה תדחה מאידך גיסא, וכן הבאתי במניין השיקולים את סכום התביעה (121,465 ₪) והראיות שהובאו ביחס לחלק מתקופת העבודה הנטענת ונתתי דעתי לכך שמדובר בתביעה שברובה עוסקת בתשלום זכויות קוגנטיות ועל יסוד כל אלה הגעתי למסקנה, כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך 2,500 ₪".

מצאנו כי כפי שקבעה הרשמת נסראלדין, מתוך תקופת ההעסקה הנטענת על ידי המערער - החל מחודש 7/2017 עד 5/2021, המערער הביא ראשית ראיה לתקופה קצרה וקצובה לתקופה שבה הועסק לכאורה אצל המשיבה 1 וזאת בהצגת היתרי העסקה לחודשים 29.10.2017 עד 29.1.2018 ומיום 26.4.2018 עד 26.10.2018.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו כל מקום להתערב בהחלטת הרשמת נסראלדין, ובהתאם לכך הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיבים תוך 30 יום הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ וזאת ללא קשר לתוצאה הסופית שתושג בתביעתו העיקרית.