תביעת עובד ניקיון נגד מעסיקיו לתשלום זכויות סוציאליות

ההשלכות הראייתיות של מחדל ממתן הודעה לעובד מוסדרות בסעיף 5א לחוק ההודעה לעובד, הקובע כך (ההדגשה שלנו): "בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971." הוראת סעיף 5א לחוק הוספה בתיקון מס' 4 לחוק.

העובד תבע פיצוי בגין אי מתן הסכם עבודה/הודעה לעובד (2,500 ₪); פיצוי מכוח חוק הגנת השכר בשל מסירת תלושי שכר פקטביים (5,000 ₪); גמול שעות נוספות (1,897 ₪) (על פי "חישוב מינימאלי" של 10 שעות בחודש, תוך שמירת זכותו לתקן רכיב תביעה זה אם וכאשר יומצאו לו מלוא דו"חות הנוכחות); חופשה שנתית (4,752 ₪); תשלום בגין 12 ימי חג אשר מועדם צוין בתובענה (2,376 ₪); גמול פנסיה – חלק מעסיק תגמולים בלבד (8,402 ₪); דמי הבראה (3,687 ₪); תוספת וותק (457 ₪); שי לחג (850 ₪); קרן הישתלמות בהתאם לצוו ההרחבה בניקיון (6,801 ₪); הודעה מוקדמת (6,138 ₪); הפקדה לפצויי פיטורים על פי הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון (9,028 ₪) (ולחלופין – 8,716 ₪ על פי שכרו אל מול ותק עבודתו); פיצויים בגין פיטורים שלא כדין/הפרת חובת השימוע (5,000 ₪); כמו כן תבע פצויי הלנת השכר בטענה ששכרו שולם רק ביום העשירי לכל חודש עוקב, בנגוד לדין.

על פי נוהל פקדון למסתננים מיום 25.4.17 "הסכום שהופקד לפקדון על ידי המעסיק, יבוא על חשבון תשלומים סוצאליים שעל המעסיק לשלם לקרן פנסיה, לתכנית חסכון אחרת, לקופת תגמולים או לתשלום פצויי פיטורים". משכך, יש לקזז סכום זה מהסכום שנפסק בפסק דין זה. התוצאה היא כי על הנתבעת לשלם לתובע 2,524 ₪ בגין רכיבי התביעה.

...

לסיכום: בחלק זה של פסק הדין עמדנו על הכללים הראייתיים שלפיהם יש לבחון את טענתם העיקרית של העובדים בערעורים שלפנינו, לפיה שכרם המוסכם עמד על 30 ₪ נטו לשעה.

אשר לחיוב בהפקדה לגמל בגין שעות נוספות לא מצאנו הצדקה לכך, כשעל פי הדין המעסיק רשאי, אך לא חייב, לבצע הפקדות לגמל ופיצויי פיטורים מרכיב השעות הנוספות, אשר בנסיבות העניין לא הוכח כי אינו אותנטי.

סוף דבר - ערעור החברה מתקבל בחלקו: (1) הערעור על החיוב בתשלום פיצוי בגין הודעה לעובד, הפרש דמי חגים בסך 101 ₪, שיעור ניכוי דמי ההודעה המוקדמת והוצאות משפט – נדחה.

אשר להוצאות משפט בערעור סבורים אנו כי על אף שעיקר הערעור התקבל, ובשים לב לכך שאי מסירת ההודעה לעובד תרמה לאי הבהירות - כל צד יישא בהוצאותיו.

כן נטען כי התובעת לא השלימה שישה חודשי העסקה בנתבעת בטרם נקלטה להריון והיא לא זכאית לפצוי מכח חוק זה. נטען כי יש לדחות גם את התביעות לתשלום זכויות סוציאליות וכי תחשיבי התובעת מוטעים.

אולם, ראשית - טענה זו לא הוכחה כאשר לא הוצגו ראיות המלמדות על כך שזכויות התובעת אופסו וגם לא זומן לעדות איש מטעם המעסיק החדש שיכול היה להעיד על כך. ממילא, גם אם טענה זו הייתה מוכחת, הרי שאין בכך ללמד על מעשה פיטורים אלא לכל היותר היא יכולה להיות בסיס לטענות נגד המעסיק הקולט.

אשר לתביעה להפרשי פנסיה עבור חמשת החודשים שחלו במהלך תקופת ההעסקה - בכתב התביעה התובעת עותרת לסכום המהוה שיעור של 15.83% משכר העבודה ולסכום נוסף המהוה שיעור של 7.5% עבור "הפרשות המעביד לתגמולים". אלא, שעיון בצו ההרחבה בענף הניקיון מכוחו נתבע רכיב זה, מלמד כי שיעור הפרשות המעסיק יעמוד על 7.5% לתגמולים ו- 8.33% לפצויי פיטורים, ובסך הכל 15.83% (סעיף 9(ב)(1)(ב) לצוו ההרחבה).

...

נעיר שמסקנה זו עולה גם מטופס הגשת בקשה לקבלת היתר וכן מהוראות סעיף 4.6 ל"נוהל הגשת בקשות לקבלת היתר לפיטורים או לפגיעה בהיקף משרה או הכנסה של עובדים מוגנים מכוח חוק עבודת נשים" (מחודש מרץ 2021, פורסם באתר משרד העבודה).

סיכום : לאור כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצוי מכח חוק עבודת נשים בסך 8,000 ₪.

לצד זה אנו סבורים שלא היה מקום לגרור את שופרסל להליך זה במסגרתו שופרסל נדרשה להגיש כתבי טענות, להתייצב לדיונים ואף להגיש סיכומים מטעמה.

אנו סבורים שבנסיבות העניין יש להעמיד את סכום ההוצאות לטובת שופרסל בגובה הערובה שנקבעה בהחלטת הרשמת אייד בזיני מיום 30.10.20, בסך 1,500 ₪.

לפני תביעת התובע לתשלום זכויות סוציאליות הנובעות מתקופת העסקתו בנתבעת, וסיומה.

סעיף 5א לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד) קובע כי בתובענה של עובד כנגד מעסיקו, בה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים שהיה על המעסיק לפרט בהודעה לעובד לפי סעיף 2 לחוק הודעה לעובד, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה כאמור בתוך 30 ימים מיום תחילת העסקתו, תהא חובת ההוכחה בעיניין השנוי במחלוקת על המעסיק.

עוד טענה הנתבעת, כי התביעה בגין התקופה שמשנת 2011 ועד ל- 2/2013 היתיישנה, וביחס ליתר השנים, שולמה לתובע מלוא התמורה לה היה זכאי על פי דין בהתאם לשעות עבודתו בפועל, לפי שכר המינימום הנוהג בענף הניקיון.

...

נוכח כל האמור, לא הוכח כי הנתבעת ניכתה כדין את נקודות הזיכוי כדין, ומשכך התביעה ברכיב זה מתקבלת.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: תשלום בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 4,193 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.6.2018 ועד התשלום בפועל; פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בסך 5,146 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.6.2018 ועד התשלום בפועל; תשלום חלף הפרשות לקרן השתלמות בסך 6,719 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.6.2018 ועד התשלום בפועל; השבת ניכוי שלא כדין על סך 6,856 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2015; השבת ניכוי של כדין על סך 13,248.54 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2015; פיצוי לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד בסך 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

] התביעה דנן הוגשה ביום 27/1/22 לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת העבודה של התובעת וכן לפצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ותלושי שכר פגומים.

לא הובאה כל ראיה לכך שמי מחברי הועד או הדיירים בבניין היה מי שנתן לתובעת הוראות עבודה או היה מעורב בדרך כלשהיא בתנאי העסקתה, ודי אם אזכיר כי מבחינת הוועד הוא שילם עבור שירותי נקיון במשרה מלאה ונדמה כי כלל לא היה ער לכך שהתובעת מועסקת בפועל במשרה בהקף 90%.

אשר לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב 2011 יובהר כי סעיף 25 לחוק קובע כדלקמן: (א) חובת מעסיק שהוא קבלן, כלפי עובדו, לפי הוראת חיקוק המנויה בתוספת השלישית ולפי הוראות צוי הרחבה המנויות בסעיף קטן (ב) תחול גם על מזמין השרות בעד פרק הזמן שהעובד הועסק במתן השרות אצלו, בהתקיים כל אלה: (1) השרות ניתן אצל מזמין השרות באמצעות ארבעה עובדים לפחות; לעניין זה אחת היא אם השרות ניתן בידי עובדים המועסקים בידי אותו קבלן או קבלנים שונים; (2) השרות ניתן במהלך תקופה של שישה חודשים לפחות, באופן קבוע ורציף; (3) נימסרה הודעה למזמין השרות כמפורט בפסקת משנה (א) או (ב) שלהלן, והחובה לא מולאה בידי הקבלן עד תום 30 ימים ממועד מסירת ההודעה כאמור – (א) העובד דרש מהקבלן, בכתב, למלא את החובה, ומסר למזמין השרות הודעה בכתב ולפיה מסר לקבלן את הדרישה האמורה; דרישה והודעה כאמור יכול שיימסרו גם על ידי ארגון העובדים היציג באותו מקום עבודה או ארגון העובדים שהעובד חבר בו, ובאין ארגון כאמור – על ידי ארגון העוסק בקידום זכויותיהם של עובדים, ובילבד שהעובד הסכים לכך; תובענה שהוגשה בידי העובד נגד הקבלן ומזמין השרות או נגד מזמין השרות, בשל הפרת החובה, לא יראו אותה כדרישה וכהודעה לפי פסקה זו; (ב) מפקח עבודה מסר למזמין השרות הודעה בכתב, לרבות הודעה לפי סעיף 16(ג), כי יש לו מידע ולפיו הקבלן לא מילא את החובה כלפי עובדו.

...

על יסוד האמור אין מנוס מלקבוע כי התובעת לא נתנה הודעה מוקדמת להתפטרות, ואף לא הוכיחה נסיבות בהן ראוי היה לפטור אותה מחובה זו. בשים לב לתקופת עבודתה של התובעת משך ההודעה המוקדמת שהיה עליה לתת עמד על 16 ימים.

כללו של דבר בתוך 30 יום ישלמו הנתבעים 3-4 לתובעת את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעת השתתפות בהוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ג אב תשפ"ג, (10 אוגוסט 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ביום 6.4.22 הגישה השותפות תביעה נגד העובד (סע"ש 11587-04-22) ועתרה לקבל ממנו סך של 70,000 ₪, בגין הפרת הסכם עבודה, גניבה ממעביד, תשלום בגין ביטוח רפואי, השבת כספים ששולמו לפרעון חוב וכן אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות.

בתצהיר טען מר דורון שבתאי כי העובד הסב לשותפות נזק בסך של 375,000 ₪ (1,500 ₪ * 250 ימי עבודה) כאשר על פי תחשיב כלכלי מקובל ונהוג היחס בין ההכנסה לרווח נקי עומד על 15% ועל כן הנזק שניגרם עומד על 56,250 ₪ (תחשיב משרד החקלאות צורף כנספח ז בתצהיר הנתבעת); עוד טענה השותפות כי היא נאלצה לשלם את חובותיו של העובד כלפי עובדים אחרים בסכום מיצטבר של 3,790 ₪ (סעיף 26 בכתב התביעה).

אשר לתלושי השכר שהציגה הנתבעת, לאחר שבחנו טענות הצדדים, הראיות והעדויות שנשמעו בפנינו הגענו איפוא למסקנה כי תלושי השכר אינם משקפים את המציאות כפי שהייתה ועל כן זכאי התובע לזכויות סוציאליות שלא שולמו לו וזאת כפי שנפרט להלן.

...

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה ברכיב זה – להידחות.

סוף דבר לאור כל שפורט לעיל על השותפות ועל השותף לשלם לתובע יחד ולחוד הסכומים הבאים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין: פיצויי פיטורים - 26,077 ₪; הפרשות לפנסיה - 24,904 ₪; דמי חגים - 12,992 ₪; דמי הבראה - 14,968.8 ₪; דמי חופשה - 9,889.6 ₪; מענק שנתי - 6,800 ₪.

התביעה שהגישה המעסיקה בתיק סע"ש 11587-04-22 – נדחית.