תביעת עובד נגד עזבון מעסיק לאחר פטירתו

] "ההכרעה בשאלה, האם היתקיימו יחסי עובד ומעביד בין צדדים כלשהם אינה תמיד קלה. הכרעה זו היא פרי ניתוח של הממצאים העובדתיים העומדים בפני בית הדין. יש שממצאים אלה יטו את הכף לעבר הקביעה כי היתקיימו יחסי עבודה ויש כי ממצאים אלה יטו את הכף לעבר שלילת יחסים אלה. גם במקרים הדומים למקרה העומד בפנינו, כאשר עולה השאלה האם היתקיימו יחסי עבודה בין בן משפחתו של מטופל סיעודי למטפל הסיעודי לא ניתן לקבוע מראש הלכה כללית בדבר קיומם או אי קיומם של יחסי עבודה. ההכרעה בכל תיק ותיק היא נגזרת של הערכה כוללת של הממצאים העובדתיים העומדים בפני בית הדין. יתכנו מקרים בהם ממצאים אלה יובילו למסקנה, כי מעורבותו של קרוב מישפחה אינה חורגת מפעולות המתבקשות באופן טבעי ממערכת יחסים בין בני מישפחה ויתכנו מקרים אשר יובילו למסקנה, כי גם בין קרוב המשפחה למטפל הסיעודי היתקיימו יחסי עבודה. יחד עם זה, מן הראוי להדגיש, כי נקודת המוצא במקרים מעין אלה היא כי המטופל, עימו בדרך כלל נקשר חוזה העבודה הוא מעבידו של המטפל, ולכן תביעה למימוש זכויות הנובעות מתקופת עבודתו של המטפל ומסיומה יש להגיש כנגד המטופל או העזבון במידה שהמטופל הלך לעולמו. יוער, כי במקרה שלפנינו נמחקה המנוחה מכתב התביעה וכפועל יוצא מכך לא היה עיזבונה צד להליכים.

כלומר, לאחר קביעת זכאותו של עובד לתשלום כלשהוא ממעסיקו שנפטר, כל העניינים הנוגעים לירושה של המעסיק ולתכולת עזבונו, נמצאים בסמכותו של בית המשפט המוסמך בהתאם להוראות חוק הירושה, קרי – לבית המשפט לעינייני מישפחה.

...

התביעה נגד הנתבע 1 – עיזבון המנוחה, נדחית.

התביעה נגד הנתבעות 2, 4 ו-5 – נדחית.

לעניין הוצאות הנתבעות 2 ו-4 (גב' אוליאל וגב' בוזגלו): אנו סבורים כי יש לחייב את הנתבע 3 לשאת בהוצאות הנתבעות 2 ו-4, מן הטעם שההליך התנהל נגדן עקב התנגדותו להכיר בחובתו לשאת לבדו בחובות העיזבון, חרף היותו היורש היחיד של המנוחה בהתאם לצו קיום הצוואה.

יוער, כי כתב התביעה הוגש במקור כנגד הגב' כוכבי זהבה ז"ל (מעסיקתו של התובע) אולם לאחר הגשת כתב התביעה הלכה הגב' כוכבי לעולמה והנתבעת הוחלפה בעזבונה באמצעות יורשיה על פי דין.

...

        בסיכומו של דבר, אנו סבורים שהנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי שילמו לתובע במועד הפגישה סכום נוסף בסך 23,000 ₪ (מעבר לסכום בסך 5,900 ₪ ששילמו לתובע כשכר עבודה).

למסקנה זו אנו מגיעים מאחר שעדותו של התובע הייתה אמינה ועקבית וגרסתו עדיפה לעומת גרסאת הנתבעים אשר היו בה בקיעים ובעיות כפי שפורט לעיל.

           סוף דבר: (א)      על הנתבעים לשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום סכום בסך 24,594 ₪ כדלקמן: חופשה בסך 4,128 ₪ דמי הבראה בסך 4,158 ₪ דמי חגים בסך 4,644 ₪ הפרשות לפנסיה (תגמולים + פיצויים) בסך 11,664 ₪ כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (1.2.2016) ועד למועד התשלום בפועל.

לאחר פטירת המעסיק ולאחר שנמכר העסק לשותפו של המעסיק שהוא דוד התובע והוא החל לעבוד אצלו, הוגשה תביעה זו נגד עיזבון המעסיק.

...

הטענה בענין זה נדחית.

בהעדר כל ראיה להיקף השמוש במוצרי החנות, אין מקום לקבל הטענה והיא נדחית.

נוכח התוצאה דלעיל לפיה נפסקו לתובע כ3% בלבד מסכום תביעתו מצאנו לנכון לחייב אותו בהוצאות הנתבעת בסך של 15,000 ₪.

העובדות וטענות הצדדים: ביום 7.11.19 הוגשה תביעתו של מר דוד בן שושן (להלן: התובע) כנגד עיזבון המנוח (להלן: העזבון) וכנגד אלמנתו ויורשתו היחידה, הגב' זלדה רייזה ברנט (להלן: הנתבעת).

לתמיכה בטענותיה מפנה הנתבעת, בין היתר, לתביעה לפגיעה בעבודה שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי, אותה בחר להגיש רק נגד משמרת סת"ם. עוד טוענת הנתבעת לסתירות בגירסת התובע, כך למשל באשר להקף המשרה במשמרת סת"ם, לתשלום וכיו"ב. בנוסף טוענת הנתבעת כי התובע נהג בחוסר תום לב עת הנהיג במשמרת סת"ם, ואף לשיטתו אצל המנוח, שיטת העסקה מנוגדת לדין ובחלוף כ- 30 שנה מבקש לאכוף את זכויותיו הנטענות.

לאחר בחינת כלל חומר התיק וטענות הצדדים, אנו סבורים שיש לקבל את טענת התובע כי לאמיתו של דבר המנוח היה מעסיקו במשך תקופת עבודתו, ולאחר פטירת המנוח, המשיך התובע להיות מועסק בעסקי המנוח ושכרו שולם ישירות על ידי הנתבעת.

...

בהתאם לאמור, מצאנו לקבל את תחשיב התובע שלא נסתר ולקבוע שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 122,949 ₪.

לאור כלל האמור, מצאנו שיש לקבל את תביעת התובע עבור רכיב זה. יצוין כי בסיכומיו תבע סכום גבוה יותר, אולם במסגרת כתב התביעה דרש סך של 3,349 ₪ ועל כן הוא זכאי למלוא סכום תביעתו ברכיב זה, ולא מעבר לכך.

סוף דבר הנתבעת, יורשתו היחידה של המנוח, תשלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל: בגין הפרשי שכר- סך של 11,511 ₪.

עזבון ההורים כלל גם דירה וגם שתי חנויות בנתניה (מחוברות) ברח' _____ בנתניה, הידועות גם כגוש ___ חלקה ___ תת חלקה _ ('חנות ראשונה') ותת חלקה _ ('חנות שניה'), עסק לממכר ___ ומוצרים ___ בו עבדו שני האחים התובעים, שנקרא עד לפטירת האם: "_______." שני האחים שיעבדו בעסק, תבעו מהאח השלישי - סכום שלטענתם מגיע להם בגין השקעתם ברכישת החנות השניה 11,555 $, השקעתם ברכישת החנות ולאחר מכן, וכן תשלום חלקו 14 בחובות העסק שנטענו- הלוואה 705,555 ₪, חלקו בחובות 15,555 ₪, חוב לספקים 13,555 ₪ .

( (עדות התובע 7, ע' 73 ש' 9-1 פסק הדין של בית האיזורי לעבודה ביום 17.77.1571 ניתן פסק הדין בבית הדין לעבודה, שם הגיש העובד השכיר בעסק תביעה נגד שלושת האחים לקבל תשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו וסיומה (____, "פסק הדין").

3 כי הנתבע 7 קיבל 19 – בהמשך לכך, לא מצאנו כי יש ממש בטענות הנתבעים מסמכים הקשורים לעסק ואף שכר רואה חשבון לשם כך, מאחר והוכח בפנינו כי הדבר נעשה במסגרת ניסיון פשרה בין שלושת האחים במהלך משא ומתן לאחר פטירת האם ואין בכך כדי להעיד כי הנתבע 7 היה מעורב בעסק כמעסיקו של התובע.

...

משניתנו פסקי הדין בבית הדין לעבודה, הנוגעים לחובות העסק כלפי התובעים וכלפי השכיר, אין לאפשר לתבוע אותם כאן בניסיון נוסף (חוב נטען לתובעים כשכירים) או בכפל (חוב לעובד השכיר שכבר נפסק).

לסיכום – כמפורט לעיל לא הוכחה התביעה על כל רכיביה.

התביעה נדחית.