תביעת עובד זר נגד מעסיקים בגין תלושי שכר פיקטיביים

מבוא וסקירת ההליך מונחת לפנינו תביעתו של מר מוחמד נאסר (להלן: "התובע") כנגד מעסיקתו לשעבר, חברת עוז הדר בחקלאות בע"מ (להלן: "הנתבעת").

כמו כן, הנתבעת משוועת לעובדים מסוגו של התובע, שבהיעדרם עליה לייבא עובדים זרים מתאילנד, שעלות הבאתם והעסקתם עולה פי כמה מעלות העסקתו של התובע.

אשר לרכיב התביעה בגין תלושי שכר פקטביים, הרי שנציין שוב כי טענה זו נטענה בלקוניות ובתמציתיות על ידי התובע, וללא כל הסבר ו/או פירוט מדוע הוא זכאי לפצוי בגין רכיב זה. מעבר לכך, אנו מאמצים את טענת הנתבעת בסיכומיה, שיש לתמוה הכיצד התובע ידע לטעון כבר בכתב התביעה שתלושי השכר הם פקטביים, אם לפי טענתו הוא כלל לא ראה אותם (סעיף 54 לסיכומים).

...

בפתח הכרעתנו נקדים אחרית לראשית, ונאמר כי לאחר שעיינו בטיעוני ועמדות הצדדים, ולאחר ששמענו את עדי הצדדים ואף עברנו על כלל המסמכים הקיימים בתיק בית הדין, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן ביותר, וזאת רק ביחס לעילות הבאות – דמי הבראה ופיצויים בגין הפרת חוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים הולמים.

יתר טענות ודרישות התובע, ביחס ליתר העילות שנידונו במהלך פסק הדין, דינן להידחות.

הוצאות – לפנינו הוגשה תביעה מוגזמת ומנופחת, בסך של 355,876 ₪ (בסיכומים הופחת הסכום ל-305,009 ₪), כאשר בסיכומו של דבר התובע זכה בהיקף מזערי ממנה.

לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי יש מקום לקיזוז הסכומים המועטים שלהם זכאי התובע, כנגד ההוצאות שנגרמו לנתבעת כתוצאה מכך שרוב רכיבי התביעה נדחו (ראו סעיף 1 לסיכומי הנתבעת).

התובע, עובד זר מתאילנד, הגיש תביעה כנגד מעסיקו על סך של 438,246 ₪ בגין הרכיבים הבאים: שכר עבודה לתקופה מחודש 1/15 עד לחודש 3/15, הפרישי שכר מינימום, גמול שעות נוספות (לפי תיקון 24), חופשה שנתית, דמי הבראה, מענק שנתי, הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים.

התובע זכאי גם לדמי הבראה במלואם לאור הרישומים הפיקטיביים והשקריים, מהם עולה כי שולמו לכאורה כספים החל מתחילת עבודתו וללא קשר לותק ולתעריף.

הינה כי כן, הנתבע העיד כי לא פעל בהתאם לתיקון 24 שניכנס לתוקף בשנת 2009, ובנוסף לא ידע הנתבע להסביר את הרישומים שבתלוש המשכורת של התובע.

...

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה לפיצויי פיטורים להדחות.

אחרית דבר סיכום הרכיבים להם זכאי התובע: · הפרשות לגמל סך של 15,093 ₪ · מענק שנתי סך של 10,750 ₪ · פדיון חופשה סך של 8,695 ₪ · דמי הבראה סך של 5,236 ₪ · שכר עבודה סך של 17,401 ₪ · גמול שעות נוספות סך של 101,439 ₪ ___________________________________ סה"כ: 158,614 ₪ לפיכך, ישלם הנתבע לתובע סך של 158,614 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪, והכל תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

בעיניין אוקראינסקי נדונה, בין היתר, דרך בחינת טענה עובדתית מעין זו ושם נפסק כך: "אשר לטענה העובדתית עת קיים פער בין הצדדים בנוגע לתוכן ההסכמה החוזית או מידת המהימנות שבה תלוש השכר משקף את מצב הדברים בפועל - הרי שההכרעה בה בסופו של דבר תהא על בסיס היתרשמותו של השופט היושב בדין, מן המארג הראייתי שבפניו. בהערכת משמעותו של המארג הראייתי יש ליתן משקל לחקיקה בנוגע לחובות הרישומיות החלות על המעסיק, שתכליתה להבטיח את שקיפותם וודאותם של תנאי ההעסקה המוסכמים ואת השתקפותם הנאותה בתלושי השכר ואת השפעת הפרתן של חובות אלה על חלוקת נטלי השיכנוע בהליך. שני דברי חקיקה מרכזיים נועדו להגביר את ודאותם ובהירותם של תנאי ההעסקה ושיקופם הנכון של אלה בתלוש השכר. דבר החקיקה הראשון הוא חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן:  חוק ההודעה לעובד) וחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן: חוק הגנת השכר) ביניהם קיימת זיקה מסוימת, כפי שנעמוד להלן". העובדים שעניינם נדון לפנינו מוגדרים כ"מסתנן" לפי חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים).

העובד תבע פיצוי בגין אי מתן הסכם עבודה/הודעה לעובד (2,500 ₪); פיצוי מכוח חוק הגנת השכר בשל מסירת תלושי שכר פקטביים (5,000 ₪); גמול שעות נוספות (1,897 ₪) (על פי "חישוב מינימאלי" של 10 שעות בחודש, תוך שמירת זכותו לתקן רכיב תביעה זה אם וכאשר יומצאו לו מלוא דו"חות הנוכחות); חופשה שנתית (4,752 ₪); תשלום בגין 12 ימי חג אשר מועדם צוין בתובענה (2,376 ₪); גמול פנסיה – חלק מעסיק תגמולים בלבד (8,402 ₪); דמי הבראה (3,687 ₪); תוספת וותק (457 ₪); שי לחג (850 ₪); קרן הישתלמות בהתאם לצוו ההרחבה בניקיון (6,801 ₪); הודעה מוקדמת (6,138 ₪); הפקדה לפצויי פיטורים על פי הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון (9,028 ₪) (ולחלופין – 8,716 ₪ על פי שכרו אל מול ותק עבודתו); פיצויים בגין פיטורים שלא כדין/הפרת חובת השימוע (5,000 ₪); כמו כן תבע פצויי הלנת השכר בטענה ששכרו שולם רק ביום העשירי לכל חודש עוקב, בנגוד לדין.

הזכויות שנתבעו בכתב התביעה הן פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על פי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד; פיצוי בגין תלושי שכר על פי סעיף 26א לחוק הגנת השכר; החזר פקדון מסתננים שנוכה משכרו; פדיון חופשה; דמי חגים; הפקדות לפנסיה ולפיצויי פיטורים; דמי הבראה; תוספת ותק; שי לחג; קרן הישתלמות; הודעה מוקדמת; פצויי פיטורים; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והפרת חובת השימוע.

בחקירתו הנגדית הדגיש שלא חתם על שום מיסמך; שמספר שעות העבודה הנקוב בתלושים היה "בסדר אבל יתר המילים שרשום בתלוש אני לא מבין"; כי קיקו דיבר אתו על תעריף של 30 ₪ לשעה וכי הוא מכיר רק את קיקו והוא "לא יודע למה השם של קיקו לא רשום בתצהיר". מטעם העובד נשמעו גם עדויותיהם של מר מוסא חסן יצחק עלי ומר מוחמד מוסא עומר, עובדים לשעבר בחברה שהגישו נגדה תביעות דומות (ערעורים בעיניינם מהוים חלק מפסק דין זה), והעידו שקיקו סיכם מולם על תשלום של 30 ₪ נטו לשעה וזה השכר ששולם להם בפועל בצרוף דמי נסיעות.

...

לסיכום: בחלק זה של פסק הדין עמדנו על הכללים הראייתיים שלפיהם יש לבחון את טענתם העיקרית של העובדים בערעורים שלפנינו, לפיה שכרם המוסכם עמד על 30 ₪ נטו לשעה.

אשר לחיוב בהפקדה לגמל בגין שעות נוספות לא מצאנו הצדקה לכך, כשעל פי הדין המעסיק רשאי, אך לא חייב, לבצע הפקדות לגמל ופיצויי פיטורים מרכיב השעות הנוספות, אשר בנסיבות העניין לא הוכח כי אינו אותנטי.

סוף דבר - ערעור החברה מתקבל בחלקו: (1) הערעור על החיוב בתשלום פיצוי בגין הודעה לעובד, הפרש דמי חגים בסך 101 ₪, שיעור ניכוי דמי ההודעה המוקדמת והוצאות משפט – נדחה.

אשר להוצאות משפט בערעור סבורים אנו כי על אף שעיקר הערעור התקבל, ובשים לב לכך שאי מסירת ההודעה לעובד תרמה לאי הבהירות - כל צד יישא בהוצאותיו.

נוכח האמור, בכתב התביעה נתבעו הסעדים הבאים: פיצוי חלף אי ביצוע הפרשות לפקדון עובדים זרים, דמי הבראה, חופשה שנתית, דמי חגים, מענק חג, גמול עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה בכתב, ופצוי בגין מסירת תלושים פקטביים.

תקופת העסקת התובע על ידי הנתבעת 1 ושכרו הקובע לצורך חישוב זכויותיו בהתאם לסעיף 5(א) לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד), בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2 לחוק, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה לעובד כנדרש בחוק, חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין.

פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד ותלושי שכר פקטביים בכתב התביעה עתר התובע לפצוי בסך 3,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העבודה ולפצוי נוסף בסך 20,000 בגין תלושי שכר פקטביים.

...

שי לחג – כמפורט לעיל, דין תביעה זו להידחות.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת באופן חלקי, ועל הנתבעת 1 לשלם את הסכומים הבאים: הנתבעת 1 תפקיד עבור התובע סך 15,840 ₪ לפיקדון עובדים זרים בהתאם להוראות חוק עובדים זרים.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

התובע עתר לתשלום סך של 98,769.15 ₪ מהנתבעות בגין אי מתן הודעה לעובד, פיצוי לפי חוק הגנת השכר בגין תלושי שכר פקטביים, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, הפקדות לפנסיה, הפקדות לפיצויים בשיעור של 8.33% מהשכר מידי חודש, הפקדות לקרן הישתלמות, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והפרת חובת השימוע ופצוי בגין הלנת שכר.

לחילופי חילופין טען שהוא זכאי על פי הוראות חוק הפקדון של עובדים זרים, לגמול פנסיוני מחודש 5/17 ; לפי צו ההרחבה, זכאי לתוספת וותק שלא שולמה לו ובסך של 1,506.65 ₪; הנתבעות לא הפקידו לזכותו לקרן ההשתלמות הפקדות כדין ובסך של 20,606.96 ₪ (274,759.51 ₪ שכרו של התובע משך תקופת העסקתו *7.5%).

עוד טען התובע לעניין אחריותה של הערייה כי היא מעסיקה במשותף, כאשר משך כל תקופת העסקתו הוא עבד בחצריה והיה כפוף "למי ממנהליה ולמרותם סר". הנתבעת 1 ערכה את שעות העבודה, הדריכה אותו ופיקחה עליו תוך מתן הוראות ממנהלים מטעמה ושימוש בכליה ולמעשה הקשר היחיד בין התובעת לנתבעת 2 היה רק לתשלום שכרו (סעיף 43 בכתב התביעה).

חברת דחס הייתה מעסיקתו של התובע לכל אורך תקופת העסקתו ועל כן דין התביעה כנגד הנתבעות 3-4 להדחות.

...

לאחר שבחנתי טענות הצדדים, הגעתי אפוא למסקנה כי דין טענה זו להידחות.

סוף דבר לאור כל שפורט לעיל התביעה נגד נתבעות 4-2 נדחית.

התביעה נגד הנתבעות 3-4 נדחית.