תביעת עובד זר נגד מעסיק בגין זכויות סוציאליות

עוד נטען, כי הואיל והתובעת תושבת זרה היא ביקשה לקבל זכויותיה לידיה תוך תקופת העבודה.

בתובענה של עובד כנגד מעסיקו בה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים המנויים בסעיף 2 לחוק הודעה לעובד, ולא נימסרה הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן : חוק הודעה לעובד) קובע סעיף 5 א לחוק זה, כי : "...חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971." בין הצדדים התגלעה מחלוקת בנושא מועד תחילת העבודה, עניין המנוי בסעיף 2 לחוק הודעה לעובד.

בנוסף, אני סבורה, כי הוכחה גם גרסת הנתבעת לפיה שולם לתובעת סך של 5,000 ₪ בגין זכויות סוציאליות.

לאור תקופת העבודה בה מצאתי להכיר ובהתאם לחישובי התביעה בהתייחס להפרשות פנסיוניות ולדמי הבראה, הרי שתשלום בסך 5,000 ₪ יש בו לכסות את מלוא זכויותיה הסוציאליות של התובעת בתקופת עבודתה אצל הנתבעת 1 ולא שוכנעתי כי יש לפסוק לתובעת הפרשים מעבר לכך.

...

טענות הנתבעות: בכתב ההגנה טענו הנתבעות, כי חלק מדרישות התובעת דינן להידחות מחמת התיישנות וכי התביעה הוגשה בשיהוי .

התביעה כנגד הנתבעת 2: לא שוכנעתי, כי בין התובעת לבין הנתבעת 2 נקשרו יחסי עבודה.

לאור זאת, לא שוכנעתי, כי התובעת זכאית לתשלום נוסף בגין עבודה מזדמנת אצל הנתבעת 2 משך פעמים ספורות בתקופה בת כשנה.

סוף דבר- התביעה נדחית במלואה.

למען הנוחות, התובע יכונה בהחלטה זו "העובד" והנתבע יכונה "המעסיק". העובד הגיש כנגד המעסיק תביעה בגין פצויי פיטורים, דמי מחלה, זכויות סוציאליות נוספות ורכיבי פיצוי שונים לרבות בגין עוגמת נפש.

השאלה אם הליקויים הרפואיים קשורים לתאונת העבודה מממילא אינה עניין במומחיות מי מהצדדים, ואף נתונה בלעדית לקביעתו של גורם זר לסכסוך (המוסד לביטוח לאומי).

...

בנושא זה נקבע מפי כב' הש' דורנר בענין רע"א 8551/00 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, פ''ד נה(2) 102 כך: "ככלל, תובע אינו יכול להישמע בטענה כי זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני הנתבע ראיות שהן רלוונטיות לבירור התובענה ונדרשות לנתבע לביסוס הגנתו. קנה-המידה שעל-פיו ייקבע היקף זכותו של התובע לפרטיות הוא אפוא מידת הרלוונטיות שבמסמכים שגילוים נדרש לבירור המחלוקת". לסיכום, למידע שמבוקש לקבל באמצעות דוח איכון יש רלבנטיות להליך שלפנינו ועל כן הבקשה צולחת את מבחן הרלבנטיות במובנו הצר.

אשר לנושא הראשון, אני סבורה כי הבקשה מידתית ומאוזנת, ככל שהיא מתייחסת רק לתקופה בה שהה העובד בימי מחלה בגינם קיבל תשלום דמי מחלה, וכן ימים בגינם הוא עותר לתשלום.

בנוגע להיבט של אופן קבלת המידע ומסירתו, אני סבורה כי בדומה לעניין פישר, ובפרט כאשר המידע מתייחס לתקופה בת מספר שבועות, נכון יהיה לקבוע, כי בשלב הראשון המידע שיתקבל מחברת התקשורת יועבר לבא כוחו של העובד.

זהו פס"ד בתביעת התובע, עובד זר , מבקש מקלט מאריתראה, לקבל זכויות מהנתבעת – שם עבד בחצריה, בהיותו עובד של חברת "זרוע הזהב בע"מ" (להלן: חברת זרוע הזהב) כשזו האחרונה פורקה בצו של בית המשפט.

התובע עבד בעבודות ניקיון וכמטפל סיעודי בבית אבות נווה שמחה, כשע"פ הנטען בכתב התביעה עבד בחצרי הנתבעת, באמצעות חברת זרוע הזהב משך 52 חודשים רצופים מיום 19/12/11 עד ליום 9/4/16, וכי יש לראותם כמעסיקים במשותף לאורך כל תקופה זו. לפיכך זכאי לטענתו לקבל מהנתבעת את כל הזכויות המגיעות לו בגין 52 חודשים אלו.

מכל מקום, ולאור הכספים שקבל התובע מביטוח לאומי, בתביעה זו מבקש התובע כי הנתבעת תשלם לו את ההפרשים שלא קיבל באמצעות ביטוח לאומי בגין זכויותיו הסוציאליות (חופשה, הבראה חגים ועוד), כאשר התביעה איננה עוד לפצויי פיטורין ולפצוי בגין העדר שימוע – שני רכיבים שהתובע הודיע כי אינו עומד עליהם.

לטענת ב"כ התובע , היה התובע רשאי להגיש תביעה זו לבית הדין כנגד הנתבעת, אף אם הגיש תביעת חוב למפרק שהתקבלה בחלקה, שהרי מדובר בנתבעת אחרת, אשר העסיקה את התובע במשותף עם חברת זרוע הזהב, ולכן זכאי לקבל את היתרה מהנתבעת.

...

המפרק בחן את הנתונים והגיע למסקנה שלתובע מגיעים סכומים שונים, אם כי אלו נמוכים בהרבה מאלו שתבע, בגין כלל הרכיבים שתבע כזכויות סוציאליות מזרוע הזהב.

לאור כל האמור לעיל – התובע לא היה רשאי לתבוע את הנתבעת על יתרת הכספים שלא קיבל מהמפרק, כפי שעשה.

סוף דבר: מכל האמור לעיל – דין התביעה להידחות.

לפניי תביעה לתשלום דמי הבראה, פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה והשלמת פצויי פיטורים שהגישה התובעת, עובדת זרה מהפיליפינים, נגד הנתבעת בגין עבודה בניקיון בבית הנתבעת.

לתובעת שולמו לאורך השנים 7,600 ₪ בגין זכויות סוציאליות שונות והתובעת מסכימה כי יש לנכות סכום זה מהסכומים הנתבעים על ידה.

בהעדר הודעה לעובד חל סעיף 5 א' לחוק הודעה לעובד הקובע כי תחול על המעסיק חובת ההוכחה בכל עניין השנוי במחלוקת לפי סעיף 2 (לרבות מועד תחילת עבודה, הקף העסקה ושכר) ובילבד שהעובד העיד על כך. התובעת הצהירה כי החלה לעבוד אצל הנתבעת ביום 1.1.2012 ובחקירתה הנגדית חזרה על עדותה זו. בנוסף הציגה התובעת מכתב מיום 22.1.2015 שנשלח לטענתה לנתבעת מקוו לעובד לנתבעת ואשר בו נדרשה הנתבעת לשלם לתובעת זכויות סוציאליות החל מיום 1.1.2012.

בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, גם עובד זר זכאי להפרשות פנסיוניות וככל שהללו לא שולמו בתקופת עבודתו יש לשלם לעובד חלף הפרשות בגובה הסכומים שהיה על המעסיק להפריש (ע"ע (ארצי137/08 אילינדז - פרידמן חכשורי (22.8.2010).

...

בהקשר זה אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה, כי אילו הייתה מתפטרת לטובת טיפול בילד לא הייתה חוזרת לעבוד גם אצל משפחות אחרות.

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בשל התפטרות לצורך טיפול בתינוק והללו יחושבו במסגרת חישוב זכויותיה להלן.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים, כדלקמן: פדיון דמי הבראה בסך של 2,350 ₪ פדיון תמורת חופשה בסך של 1,802 ₪ חלף הפרשות לגמל סך של 5,869 ₪ פיצויי פיטורים בסך של 8,085 ₪ מסכומים אלה יש לקזז סך של 7,600 ₪ ולפיכך על הנתבעת לשלם לתובעת 10,506 ש"ח. לסכום זה יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין ממועד הגשת כתב התביעה (18.2.2021) ועד התשלום המלא בפועל.

סכום התביעה הכולל הוא בסך 79,401 ₪, מתוכו סך 30,000 ₪ בגין פיצוי מכח חוק עבודת נשים והיתר בגין זכויות סוציאליות אחרות כפי שיפורט.

כן נטען כי התובעת לא השלימה שישה חודשי העסקה בנתבעת בטרם נקלטה להריון והיא לא זכאית לפצוי מכח חוק זה. נטען כי יש לדחות גם את התביעות לתשלום זכויות סוציאליות וכי תחשיבי התובעת מוטעים.

אולם, ראשית - טענה זו לא הוכחה כאשר לא הוצגו ראיות המלמדות על כך שזכויות התובעת אופסו וגם לא זומן לעדות איש מטעם המעסיק החדש שיכול היה להעיד על כך. ממילא, גם אם טענה זו הייתה מוכחת, הרי שאין בכך ללמד על מעשה פיטורים אלא לכל היותר היא יכולה להיות בסיס לטענות נגד המעסיק הקולט.

לייבוביץ' הסביר בעדותו כי תשלום מקדמות אלה (וניכויין בהמשך) נבע מהקושי שעמד בפני עובדים מבקשי מקלט כתוצאה מתיקון החקיקה בחוק העסקת עובדים זרים, אשר חייב מעסיקים להפריש 20% משכר העובדים לקופת פיקדון על שמם (הוראת חקיקה שבוטלה לימים על ידי בג"צ).

...

נעיר שמסקנה זו עולה גם מטופס הגשת בקשה לקבלת היתר וכן מהוראות סעיף 4.6 ל"נוהל הגשת בקשות לקבלת היתר לפיטורים או לפגיעה בהיקף משרה או הכנסה של עובדים מוגנים מכוח חוק עבודת נשים" (מחודש מרץ 2021, פורסם באתר משרד העבודה).

סיכום : לאור כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצוי מכח חוק עבודת נשים בסך 8,000 ₪.

לצד זה אנו סבורים שלא היה מקום לגרור את שופרסל להליך זה במסגרתו שופרסל נדרשה להגיש כתבי טענות, להתייצב לדיונים ואף להגיש סיכומים מטעמה.

אנו סבורים שבנסיבות העניין יש להעמיד את סכום ההוצאות לטובת שופרסל בגובה הערובה שנקבעה בהחלטת הרשמת אייד בזיני מיום 30.10.20, בסך 1,500 ₪.