העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת
הנתבעת, חברת נח רפפורט (1990) בע"מ (להלן: "הנתבעת"), הנה חברת בנייה עליה חלות הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה.
במסגרת התביעה, התובע עותר לתשלום הפרישי שכר מינימום בענף הבניין, תשלום שעות נוספות ותשלום זכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת עבודתו בנתבעת ומסיומה.
]
לאמור נוסיף, כי בפסק הדין של כב' השופטת יעל אנגלברג שהם מיום 10.12.19 בתיק ס"ע 27233-08-18 (פסק הדין אליו הפניתה הנתבעת בסיכומיה) ואשר דן בתביעה שהגיש פועל ביניין תושב שטחים נוסף, אשר היתר העבודה שלו הונפק על שם הנתבעת כמעסיקה, צויין שמר סמי העיד באותו עניין כי "היתקשר באופן אישי בהסכם קבלנות עם מר איבראהים רגוב לבניית ביתו באשקלון כאשר מר רגוב קיבל תמורה לפי שלבי העבודה" וכי "בין הנתבעת למר רגוב הוסכם שהנתבעת תידאג לאישורי העבודה ועל כן הפיקה הנתבעת את התלושים והעבירה דיווחים לשירות התעסוקה, אך יחסי עובד- מעסיק שררו בין התובע לבין מר רגוב בלבד" (ראו פסקה 6 לפסק הדין).
...
ונוסיף, העובדה כי הנתבעת קיימה את אותו דפוס "העסקה" גם בעניינו של מר עמלה, מחזקת את המסקנה כי הנתבעת לא רומתה על ידי "קבלן המשנה", מר אברהים רג'וב, אלא הייתה שותפה פעילה בהנפקת ההיתרים על שמה.
]
על אף שלא מצאנו כאמור, לחייב את התובע בתשלום הוצאות לזכות הנתבעת, שוכנענו כי מקרה חריג זה מצדיק פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה.
בנסיבות העניין, התובע ישלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 1,500 ₪ וזאת תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.