תביעת עובד בגין פיצול שכר והפרשות חסרות לפנסיה

התובע היתנגד לבקשה, וטען כי עילת התביעה בתיק זה נולדה ביום 10.6.20, מועד בו הודיעה לו חברת הביטוח כי התגמולים יחושבו על יסוד בסיס שכר נמוך יותר, בשל הפרשות הנתבעים בחסר ובאיחור.

בנסיבות אלה, אין מנוס מלקבוע, שוב, כי לא ניתן לאפשר לתובע לפצל סעדיו לאור ההלכה הפסוקה בהקשר זה, כפי שנקבעה בעיניין איפראימוב, בזו הלשון: "נסיבות המקרה הנידון, גם בהנחה שחלה תקנה 26(ג) וניתן לבקש פיצול סעדים, בין במסגרת ההליך הראשון ובין במסגרת ההליך הנוכחי (דבר שלא נעשה על ידי המערער), לא היה מקום להתיר פיצול סעדים. זאת, נוכח העובדה כי כבר בעת קדם משפט בהליך הקודם, בטרם הוגשו ראיות בתיק, היה המנוח חולה מאד והוכר כנכה 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אלה, היה נכון יותר שהמנוח יתקן את כתב התביעה ויתבע פיצוי בגין אבדן פנסית נכות במסגרת ההליך הראשון". אף בפסק הדין של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב בעיניין שון דוד, אליו הפנה התובע, אין כדי לסייע לו. ראשית, אין המדובר בפסיקה מחייבת, ושנית, וחשוב מכך, בעיניין שון דוד התקבלה בקשת התובע למחוק מתביעתו המקורית את הסעד הנוגע להפרת החובה לבטחו בביטוח פנסיוני ורק לאחר מכן התקבלה בקשה למתן היתר לפיצול סעדים.

...

בעקבות פסק הדין הגיש התובע ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 26637-01-22) וביום 12.7.22 ניתן פסק הדין בערעור בו נקבע כי התיק יושב לקיום דיון בבית הדין האזורי, כדלקמן: "2. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הן בעל פה והן בכתב, הננו סבורים כי היה מקום שבית הדין האזורי בנסיבות אלה ובטרם ידחה את הבקשה לפיצול סעדים, יקיים דיון, לרבות שמיעת עדויות וקבלת ראיות בשאלות העולות מהבקשה ולא לסלק על הסף מבלי לקיים דיון כלל. יודגש כי בית הדין עצמו סבר בהחלטתו מיום 21.06.21 כי יש מקום לדון בטענות הסף של הצדדים לגופן. חשוב לציין כי בהליך הקודם לתובענה שהוגשה על ידי המערער מושא ההליך שלפנינו, המשיבים לא הגישו כתב הגנה ולכן ניתן פסק דין בהיעדר הגנה מבלי נשמעו הצדדים גם בתובענה הראשונה.

בנסיבות אלה, אין מנוס מלקבוע, שוב, כי לא ניתן לאפשר לתובע לפצל סעדיו לאור ההלכה הפסוקה בהקשר זה, כפי שנקבעה בעניין איפראימוב, בזו הלשון: "נסיבות המקרה הנדון, גם בהנחה שחלה תקנה 26(ג) וניתן לבקש פיצול סעדים, בין במסגרת ההליך הראשון ובין במסגרת ההליך הנוכחי (דבר שלא נעשה על ידי המערער), לא היה מקום להתיר פיצול סעדים. זאת, נוכח העובדה כי כבר בעת קדם משפט בהליך הקודם, בטרם הוגשו ראיות בתיק, היה המנוח חולה מאד והוכר כנכה 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אלה, היה נכון יותר שהמנוח יתקן את כתב התביעה ויתבע פיצוי בגין אבדן פנסית נכות במסגרת ההליך הראשון". אף בפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בעניין שון דוד, אליו הפנה התובע, אין כדי לסייע לו. ראשית, אין המדובר בפסיקה מחייבת, ושנית, וחשוב מכך, בעניין שון דוד התקבלה בקשת התובע למחוק מתביעתו המקורית את הסעד הנוגע להפרת החובה לבטחו בביטוח פנסיוני ורק לאחר מכן התקבלה בקשה למתן היתר לפיצול סעדים.

סיכומו של דבר, על אף ההבנה למצבו של התובע ולהשלכת הכרעתנו מתקבלת הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת השתק עילה.

בהתאם להלכה הפסוקה המחייבת בהקשר זה אין מנוס מדחיית הבקשה לפיצול סעדים.

המחלוקת בין הצדדים נטושה אודות השאלות הבאות: מה היה מועד סיום ההעסקה של התובע; מה היה השכר המוסכם של התובע, והאם תוספת "ש.נוס. גלובלי" שבתלושי השכר הנה תוספת פיקטיבית שנועדה לפיצול שכרו של התובע; אם כן – האם הופרשו לתובע, כתוצאה מכך, כספים לפנסיה בחסר והאם הוא נותר זכאי להפרשי פדיון חופשה ופיצויי פיטורים; האם פוטר התובע שלא כדין מהנתבעת – ואם כן, האם הוא זכאי לפיצויים בגין כך? וכן לפיצויים בגין עוגמת נפש; האם הפלתה הנתבעת את התובע מחמת דתו? העובדות הצריכות לעניין: התובע שימש כסגן מנהל סופרמקט בסניף עין המפרץ בנתבעת מיום 2.10.18 עד שפוטר מעבודתו בחודש ינואר 2021.

למסקנה זו הגענו במיוחד למקרא סעיף 9(א) לחוק שויון זכויות בעבודה, תשמ"ח-1988 הקובע כך: "9.    (א)  בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בנגוד להוראות סעיף 2 –

...

מכל מקום הוא לא הוכיח כי עבד ביום זה. בנסיבות אלו, אנו מקבלים את טענת הנתבעת בעניין זה וקובעים כי מועד סיום ההעסקה של התובע היה 31.1.21.

משדחינו טענה זו אנו מקבלים את טענת הנתבעת בעניין זה. הנתבעת הודתה בס' 25 לכתב הגנתה, וכן בס' 18 לתצהיר חשבת השכר מטעמה, גב' נסרה גנטוס כי הסכום שהיה עליה להפריש לפנסיה – חלק מעסיק – לאורך כל תקופת עבודתו של התובע עמד על 10,192 ₪.

משכך, אנו פוסקים לתובע סך 380 ₪ ברכיב זה. לסיכום: אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין – 7,000 ₪.

הוצאות – הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

בהליך זה עותרת התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה פיצוי בסך 899,447 ₪ בגין נזק שניגרם לה עקב אי כסוי בטוחי מסוג אבדן כושר עבודה, וכן בפצוי בסך 1,799 ₪ בגין ביצוע הפרשות פנסיוניות בחסר ופצוי בגין גרם הפרת חוזה עבודה.

החלטה על פיצול הדיון נוכח טענת הנתבעים לאי תחולה של צו ההרחבה מיום 20.6.16 עליהם, עקב תחולת "הסדר פנסיוני מיטיב" על התובעת, כמובנו של מונח זה בצוי ההרחבה הרלוואנטיים לביטוח פנסיוני מקיף (כמפורט להלן), הגישו הנתבעים בקשה לפיצול הדיון בין שאלת החבות, לבין שאלת גובה הנזק עקב הפרתה (ככל שהייתה).

לגירסתה, היא נעדרה מחודש מרץ 2017 עד לחודש מרץ 2018 והמשיכה לקבל משכורת בשיעורים שהלכו ופחתו, ורק בדיעבד התברר לה שממרץ 2017 עד יוני 2017 שולמו לה דמי מחלה, ואז החל הנתבע להמשיך לשלם לה משכורות בשיעורים שונים עד לפברואר 2018, כי הנתבע לא שוחח איתה על מהות תשלומים אלה, לא הסביר לה את האפשרויות העומדות לפניה, ורק לאחר מספר חודשים, אמר לה שאין צורך לדאוג ושכשהיא תחזור לעבודתה "נוכל להיתחשבן". עדיפה עדותו של הנתבע לפיה זימן את התובעת לשיחה עם מיצוי תשלום דמי המחלה, וגירסתו לפיה הסביר לה שהיא יכולה לפנות למוסד לביטוח לאומי ולתבוע קצבת נכות.

היה אצל המעסיק שיעור הפרשה שונה לרכיב פצויי פיטורים בין קופת ביטוח/קופת גמל שאינה קרן פנסיה לבין קרן פנסיה, יהיה רשאי המעסיק, לגבי עובד קיים ולגבי עובד חדש שייקלט לאחר יום כניסתו של ההסכם לתוקף, להשוות את שיעור ההפרשה לרכיב פצויי פיטורים לשעור ההפרשה לרכיב פצויי פיטורים הנהוג בקרן פנסיה שלא יפחת מ-6% מהשכר הקובע כאמור, ובילבד שלא יפגע שיעור ההפרשה לרכיב פצויי פיטורים בגין עובד קיים; ושלא ייפגע עובד חדש הבא עם פוליסה קיימת בשעורי ההפקדה הנקובים בפוליסה לרכיב פיצויים (ויחולו בעיניינו שיעורים לרכיב פיצויים שלא יפחתו מהנקוב בפוליסה).

...

בית הדין סבור שמסקנה זו מתיישבת עם ראיית צו ההרחבה כהסדר שיורי שנועד לחול במקרים שלא חל "הסדר פנסיוני מיטיב" ולתת מעין "רשת ביטחון של זכויות מינימום בתחום הפנסיוני" (בר"ע 53583-01-17 סופרקום בע"מ – מיזנשטיין (מיום 24.2.17), בר"ע 43036-12-17 להבים כח אדם בע"מ – פוירמן (מיום 28.12.17).

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

בענין ברוך נקבע כי "תקנות 26(ב)-(ג)לתקנות מכוונת לתביעת סעדים שונים בגין אותה עילה. לעומת זאת מקום בו בגין אותה עילה נתבע חלק מהסעד ולא מלוא הסעד, הרי שעסקינן בתקנה26(א) לתקנות, ובמקרה כזה הויתור על חלק מהסעד או פיצול התביעה אינו ניתן לריפוי אף ברשות בית המשפט." עיון בתקנה 26 מעלה כי במסגרת הכרעה בבקשה לפיצול סעדים יש להשיב לשאלה האם הסעד שעתר לקבל התובע בגין רכיב התביעה "הפרת החובה לבטח עובד בביטוח פנסיוני כדין" מקורו באותה עילה בגינה נתבעו הסעדים הנוספים על ידו – חוסרים בהפרשות לקרן פנסיה ופדיון חופשה שנתית או שמדובר בעילה נפרדת? ככל שמדובר באותה עילה – האם מדובר בסעד נפרד הניתן לפיצול או שניתן היה לתבוע אותו במסגרת הסעדים האחרים כך שייתבע מלא הסעד האמור במסגרת התביעה הראשונה.

כך, בנסיבות בהן הבקשה להיתר פיצול סעדים מוגשת במצב בו הצדדים הגיעו להסכמות בשל התביעה אולם מחדל המעסיק עולה בבירור מתלושי השכר ומהמסמכים שהגישה הנתבעת 3 בכל הנוגע להיעדר ביצוע הפרשה לקופתו הפעילה של התובע אצל הנתבעת 3, נדמה כי היתר לפיצול סעדים נימנה על אותם המקרים הראויים בהם אכן קיים חשש כי התובע לא יוכל לממש את זכותו לאור מעשה בית דין.

...

לא מצאנו לנכון לדון בטענת התובע כי הפוליסה בחברת הביטוח הפניקס פחותה ביחס לפוליסה בחברת הביטוח מנורה.

משהתובע ביקש למחוק את הסעד הנוסף שנתבע על ידו- הפרת החובה לבטח את התובע בביטוח פנסיוני כדין והנזק שנגרם בשל כך בהתאם לחוות הדעת אקטוארית – וזאת מאחר וטרם התגבש בשלב זה שכן מחלתו, טרשת נפוצה, לא הביאה אותו למצב של אובדן כושר עבודה אשר עשוי לזכותו בגמלה ונעתרנו לבקשתו כאמור, מצאנו כי בנסיבות הליך זה יש מקום ליתן לתובע היתר לפיצול סעדים ביחס לסעד 'הפרת החובה לבטח את התובע בביטוח פנסיוני כדין והנזק שנגרם בשל כך בהתאם לחוות הדעת אקטוארית'.

בנסיבות העניין מצאנו לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו.

המחלוקת העיקרית בתיק הנה שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב הזכויות הסוציאליות שלו, והאם יש לכלול בשכרו את הרכיב "גמול שעות נוספות גלובאליות". בנוסף טוען התובע כי הנתבעת ביצעה הפרשות בחסר לקרן פנסיה ולקרן הישתלמות בחלק מתקופת העסקתו, כי הוא הועסק בשעות נוספות שלא מצאו ביטוין בתלושי השכר וכי לא נימסרה לו הודעה על תנאי עבודתו ועל עדכונם.

הנתבעת פיצלה באופן מלאכותי את שכרו של התובע לשכר בסיס וגמול שעות נוספות גלובאליות (להלן מטעמי נוחות – "רכיב השנ"ג") , והציגה מצג שוא בתלושים לפיהם ה"שכר המבוטח" שלו עמד על סך 17,082 ₪.

] דיון והכרעה כבר בתחילת הדברים נציין כי דין התביעה להיתקבל בחלקה בלבד, וזאת בכל הנוגע לזכאות התובע להשלמות בגין הפרשות בחסר לקרן פנסיה ולקרן הישתלמות.

...

] לטעמנו, הצדק עם הנתבעת כי התובע לא לקח בחישוביו את תקופת ההתיישנות, בחינת תחשיב התובע מעלה כי בין השנים 2014 – 2021, הנתבעת העבירה בחסר סכום בסך 7,161 ₪.

מכאן משהנתבעת נתנה הודעה על תנאי עבודה בשנת 2010, לא מצאנו כי יש לפסוק לתובע פיצויים בגין רכיב זה. [43: סעיפים 3 – 6 לסיכומי התובע] [44: חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון מס' 4), התשע"א – 2011, ס"ח 2311, תשע"א, 1029.

בנסיבות אלו, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,500 ₪ בגין רכיב זה. לסיכום - אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע, את הסכומים הבאים: חלף הפקדה לקרן השתלמות בסך 2,281 ₪; חלף הפקדה לקרן פנסיה בסך 7,161 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה על שינוי תנאי עבודה בסך 2,500 ₪.