תביעת עובד בגין זכויות שונות לאחר 25 שנות עבודה

התובע הגיש תביעה לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה, לרבות זכויות מכוח ההסכם הקבוצי בענף הבנייה (הפרישי שכר, הפקדות לקרן פנסיה, הפקדות לקרן הישתלמות, המרת ימי חופשה לימי מחלה ותשלום בעדם, פדיון חופשה, דמי הבראה, מתנות לחג ובונוסים).

דיון והכרעה תחילה נכריע בשאלה אם ההסכם הקבוצי בענף הבנייה חל על יחסי הצדדים, לאחר מכן נכריע בשאלה אם התובע פרע את ההלוואה שנתנה לו הנתבעת ונבחן את זכאותו לזכויות הנתבעות ולבונוסים מהפרויקטים השונים.

אין חולק כי חודש אפריל 2020 לא היה החודש האחרון לעבודת התובע ולכן משלא מדובר בשכר האחרון הנתבעת הייתה רשאית לקזז רק רבע מהשכר בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר ולא את מלוא השכר כפי שנעשה.

[73: חוות דעת רו"ח ברקסמאיר – נספח 12 לתצהיר התובע, סעיף ו' טור רביעי שכותרתו "הסכום המגיע לשבבו לדעתי ובהסכמת רו"ח רואש".] כפי שיפורט להלן, בנוגע לפרויקטים שבהם התגלעו חילוקי דיעות בין רואי החשבון מצאנו שהתובע עומד בתנאי הזכאות לפי נספח ב' להסכם ההעסקה רק בפרויקט "מדורגי תאנים" ולכן יהיה עלינו להכריע במחלוקות החשבונאיות שהתגלעו בין רואי החשבון רק בגין פרויקט זה. במאמר מוסגר נציין שהוכח כי הנתבעת איפסה את רווחיה מידי שנה משקולי מס. עם זאת, כפי שהודה רו"ח ברקסמאיר (רו"ח מטעם התובע) פעולה זו רק הטיבה עם התובע והגדילה את שיעור הרווח שלו[footnoteRef:74].

] בנסיבות אלה, משהנתונים בחוות דעתו של רו"ח ברקסמאיר לא נסמכים על הנתונים החשבונאים המלאים של הפרויקט, משגירסתה הסותרת של הנתבעת הנתמכת בנתונים שצורפו לתצהיר גב' סאסי ובעדותו של רו"ח רואש ומשהתובע לא דרש תשלום בונוסים בגין פרויקט זה בתקופת העבודה, מצאנו כי הוא אינו זכאי לבונוס בגין פרויקט זה. גם בהקשר זה נתייחס להערת רו"ח ברקסמאיר בחוות דעתו שאם "בונוס פרויקט" שולם לתובע בגין פרויקט זה הוא זכאי לתשלום בגינו ונציין כי מתחשיב התובע[footnoteRef:95] עולה שבונוס זה שולם בגין "פרויקט ארטיסט". לכן, שוכנענו שהנתבעת לא שילמה לתובע בגין פרויקט "מדורגי תאנים" ושהוא לא עומד בתנאי הזכאות לתשלום בונוסים בגין פרויקט זה. [95: נספח 15 לכתב התביעה.

...

] בנסיבות אלה שוכנענו כי התובע קרא את הסכם ההעסקה, הסכים לתיקונים שבוצעו בו, לרבות בסעיף המתייחס לשכרו, ורק לאחר מכן חתם עליו.

התביעות להפרשי שכר בגין חודשים 3/2020 ו-4/2020, להלנת שכר בגין חודש 5/2020, להפקדות לפנסיה, להפקדות לקרן השתלמות, לימי חופשה, לדמי הבראה, למתנות לחג ולבונוסים - נדחות.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: הלנת שכר בגין חודש 3/2020 בסכום של 5,000 ₪.

התובע ישלם לנתבעת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: יתרת הלוואה בסכום של 10,667 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.7.2020 ועד לתשלום בפועל.

לצורך קביעת השכר החלופי, לא מצאנו לייחס משקל ניכר לסעיף 1.3 בנספח לחוזה מרכז משק – גזבר בהסכם העסקה הקובע כי – "במקרה שבית הדין לעבודה יקבע כי היתקיימו בין הקבלן למושב יחסי עובד – מעביד, מסכימים הצדדים כי התמורה, אשר חושבה בהנחה כי לא מתקיימים יחסי עובד – מעביד אינה מהוה את שכר היסוד של הקבלן והיא כוללת את כל הזכויות הסוציאליות ועלויות המעביד השונות ולפיכך שכר היסוד של הקבלן יהא סך של 60% מן התמורה ששולמה, והקבלן מתחייב להשיב למושב כל סכום ששולם מעבר לשכר היסוד הנ"ל." זו תניה הקובעת חובת השבה וגם הסכמה על שכר חלופי בגובה 60% מהתמורה ששולמה לתובע.

התובע זכאי לפצויי פיטורים התובע טוען כי מאחר וההסכם ההעסקה נמשך גם לאחר מועדו מדובר בהסכם העסקה לתקופה לא קצובה (סעיף 9 לכתב התביעה; סעיף 14 לתצהיר התובע); כי במכתבו לנתבעת מיום 9.8.18 הבהיר שאינו מעונין לסיים את עבודתו אצל הנתבעת ולאור ההצעה שהוצעה לו הוא מבין שהנתבעת אינה מעוניינת עוד בעבודתו (סעיף 12 ונספח 5 לכתב התביעה; סעיף 25 ונספח 7 לתצהיר התובע); כי ההחלטה שהתקבלה בישיבת ועד ההנהלה ביום 31.7.18 מעידה על כך שהנתבעת היא שפיטרה את התובע (סעיפים 15 ו-29 לכתב התביעה; סעיף 23 ונספח 6 לתצהיר התובע); וכי לא הודיע על התפטרותו והנתבעת היא שהחליטה על סיום עבודתו (סעיף 27 לכתב התביעה).

אשר לפצויי הלנת פצויי פיטורים – דחינו כבר את התביעה לסעד זה. מעבר לכך, חלה היתיישנות (סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר), שכן התביעה הוגשה ביום 6.10.19, בחלוף שנה ממועד הפיטורים.

...

טענת הקיזוז אנו דוחים את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת (סעיף 51 לתצהיר דוד), לפיה יש לקזז מהסכום שייפסק בהליך כאן את התמורה ששולמה לתובע בגין הימים בהם יצא לחופשה מעבר למספר הימים להם זכאי על פי חוק חופשה שנתית.

לא מצאנו ממש ביתר טענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת (סעיף 39 לכתב ההגנה), עת קבענו שהשכר החלופי זהה לתמורה הקבלנית ששולמה לתובע.

סיכום לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע תוך 60 ימים מעת שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים – סך של 67,691 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 8.9.18.

לפנינו תביעת התובע, מר עטאללה עות'מאן, תושב הרשות הפלסטינאית (להלן – התובע), כנגד חברת פטוריז הצללה ומיתקני משחקים בע"מ (להלן – הנתבעת), לתשלום בגין זכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתו וסיומה.

עם זאת, התובע הציג בפנינו תדפיס רישיונות (דוח 300) מאת המנהל האזרחי ליהודה ושומרון (נספח ב' לכתב התביעה), לפיו התובע קיבל היתר עבודה לעבוד בשורות הנתבעת החל מיום 31.8.10, כשנה לפני מועד תחילת ההעסקה הנטען על ידי הנתבעת.

על פי ההלכה הפסוקה אין בידי בית הדין להעניק סעד זה על דרך האומדנה, כאשר התובע מיאן מלספק בידנו נתונים לכימות תביעתו לפיכך, אנו דוחים את תביעת התובע בגין רכיב זה. דמי הבראה לטענת התובע, בשים לב למיגבלות ההתיישנות, הוא זכאי לתשלום דמי הבראה החל מיום 1.10.14 ועד סיום עבודתו בפועל, לפי הפרוט הבא: 378 ₪ (תעריף יום הבראה) X 42 יום הבראה, בסך כולל של 15,876 ₪.

בנוסף, התובע אינו זכאי לדמי חגים שכן בהתאם לפסיקה לא הצביע על זכאותו בגין אילו ימים הוא דורש תשלום, וכן התובע לא עבד יום לפני ואחרי החג.

בהתאם לתחשיב התובע אשר לא נסתר הוא זכאי לתשלום בסך של 68 ימי חופשה על כן, על הנתבעת לשלם לתובע תשלום בסך של 25,160 ₪ בגין רכיב זה. גמול עבודה בשעות נוספות לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה שכר בגין עבודה בשעות נוספות על אף שהיה עובד בכל חודש 20 שעות נוספות בממוצע.

...

טענות אלו של הנתבעת לא נתמכו ולו בראשית ראייה ומובן כי במצב דברים זה אין בידינו לקבל את טענות הקיזוז שהובאו בפנינו אשר דומה כי נטענו בעלמא.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 2,500 ₪.

לפנינו תביעת התובע - עובד זר מתאילנד, לקבלת סכום (קרן) של 106,754 ₪, מהנתבע, בגין זכויות המגיע לו לטענתו, בשל עבודתו במשקו של האחרון ובשל סיומה של עבודתו שם. במסגרת כתב הגנתו הכחיש הנתבע את כל שטען כנגדו התובע וכן העלה טענת קזוז בגין כך שהתובע לא נתן הודעה מוקדמת עת נטש, לטענת הנתבע, את עבודתו וכן בשל סכומים אשר בטעות לא נוכו משכרו של התובע מידי חודש.

היות וצו ההרחבה בענף החקלאות קובע את הקף הזכאות אולם אינו מתייחס לפדיון ימי ההבראה, נפנה להוראות צו ההרחבה הכללי בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש לפי חוק הסכמים קבוציים, התשי"ז-1957, הקובע תקופת ההתיישנות בת 7 שנים לפדיון (שכן התובע סיים את העסקתו לאחר חודש יולי 2016 או ינואר 2017).

דיון והכרעה סעיף 36 לצוו ההרחבה קובע זכאות לתשלום מענק שנתי כאשר נספח ב' לצוו ההרחבה מבדיל רק בין עובד יומי לבין עובד חודשי בעת קביעת אופן תשלום המענק (וכלל לא מתייחס לעובד שעתי), ובזו הלשון: "עובד קבוע חודשי יקבל מענק שנתי בשיעור מחצית המשכורת שתשולם לו בשני חלקים שוים, במהלך השנה. עובד עונתי חודשי יקבל מענק כנ"ל יחסית לחודשי עבודתו. עובד יומי יקבל מענק של 4.00 ש"ח לכל יום עבודה.". ובענייננו - אין חולק כי לתובע לא שולם מענק כאמור אלא שהוא כלל לא היתמודד עם העובדה שהצו כלל לא קבע מענק שכזה ביחס לעובדים שעתיים ולכן ובהתאם לטענת הנתבע הרינו דוחים רכיב זה של התביעה.

" על כן, זכאי התובע לתשלום עבור פצויי פיטורים בסך 25,620 ₪, כאשר רכיב ההלנה יוכרע בנפרד האם זכאי התובע לפצוי בגין הלנת שכר ובגין הלנת פצויי פיטורים? בהתאם לפסיקה לבית הדין שיקול דעת בכל הנוגע לפסיקת פצויי הלנה והפחתתם.

" במקרה שלפנינו, לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות בתיק, לא מצאנו לנכון לפסוק לתובע סכומים נוספים מעבר לסכומים שפסקנו לזכותו ברכיבים השונים.

...

אשר לטענה לפיה יש לקזז סך של 18,600 ₪ בגין הפרשים שלא נוכו משכר התובע בזמן אמת, וזאת בגין תשלום ביטוח רפואי, מגורים והוצאות נלוות, הרי שדינה להידחות בהיעדר ראייה שהרי הנתבע לא הוכיח כלל מה הסכום ששילם בגין ביטוח הבריאות שרכש עבור התובע, וממילא שלא הוכיח כי ניכה בחסר עבור הוצאות מגורים או כל הוצאה נלווית אחרת.

(עמוד 13 שורות 27-34 לפרוטוקול המתומלל ועמוד 20 שורות 16-39, שם) לנוכח כל המקובץ לעיל, טענת הקיזוז - נדחית.

סוף דבר- בהתאם לכל המפורט לעיל הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים – סכום של 4,358.75 ₪ בגין הפרשי שכר.

לפנינו תביעת התובע לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו בנתבעת וסיומה בהתאם לצוו ההרחבה בענף החקלאות (פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, מענק שנתי, דמי כלכלה, תוספת ותק, פצויי פיטורים, הפרישי שכר לרבות גמול בעד עבודה בשעות נוספות, הפקדות לקרן הישתלמות, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, הוצאות נסיעה ופצוי בגין שימוש ברכבו הפרטי וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא עריכת שימוע).

עיון בתלושי השכר של התובע, התואמים את הרישומים הידניים שביצע בתקופת העבודה כפי שיפורט בהמשך, מעלה שהוא זכאי למענק שנתי בסכומים הבאים: שנת 2016: התובע עבד 86 ימים ולכן זכאי למענק בסכום של 344 ₪ (86 x 4).

] "ניתן לסכם לאור דעת הרוב בעיניין בוסקילה - והרציונאל המונח ביסוד תיקון 24 - כאשר העובד עמד בנטל הראשוני של מתן גרסה עובדתית, והמעסיק לא ערך רישום כנדרש של שעות ההעסקה, הרי שכבר בנקודת זמן זו - הסמוכה לתחילת הדיון - עובר נטל השיכנוע לכתפי המעסיק. נטל זה ימשיך לרבוץ עליו אם תמצאנה בתום הדיון כפות המאזניים מעויינות, ואזי מכוח היפוך נטלי השיכנוע תוטל על המעסיק החבות לתשלום שעות נוספות". כלומר, תחילה על התובע לספק גרסה עובדתית בנוגע לשעות עבודתו ולכך שעבד בשעות נוספות ולאחר מכן בתביעות לתשלום שכר עבודה, גמול עבודה בשעות נוספות או במנוחה שבועית עובר נטל השיכנוע לנתבעת בנוגע לשעות העבודה שעבד העובד בפועל.

[73: סעיף 25 לכתב התביעה; סעיף 19 לתצהיר התובע.

...

סוף דבר תביעת התובע לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, דמי כלכלה, פיצויי פיטורים, הפרשי שכר לרבות תשלום בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית, הוצאות נסיעה ופיצוי בגין שימוש ברכב - נדחות.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: מענק שנתי בסכום של 4,568 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 9.11.2018 ועד למועד התשלום בפועל.

לעניין הוצאות משפט - התובע הגיש תביעה בסכום של 506,615 ₪ ולמרות שניתנה לו הזדמנות לתקן את הסכומים הנתבעים, לא עשה כן. לפיכך, שקלנו אם לחייבו בתשלום הוצאות לנתבעת אולם החלטנו בסופו של יום שכל צד יישא בהוצאותיו.