בשים לב לתכתובות בין הצדדים בואטצאפ, עולה כי היה קיים מרדף מצד התובעת אחר הנתבע לשלם ואין מחלוקת שיעבדה על התיקים ללא הסכם שכ"ט וההסכם המאוחר בא לעגן את הסכמות הצדדים שהיו אמורפיות ותוך כדי תנועה, וזאת גם לאחר שהעביר תיק למשרד עו"ד אחר וגם לאחר ההתפטרות הנטענת בתיק מגדל שהתנהל בבית המשפט ברחובות, ולא בכדי תומחר האחרון תוך הדגשה שעניינו רק הבקשה לביטול עיקולים בלבד משהוא עצמו טען בתכתובות שהופחתו רכיבים שבסופו של יום לא נדרשה אליהם כפי שתוכנן (עת דרשה 60 אלף) כאשר גם בתכתובת ביניהם מצוין כי כבר שילם לעו"ד חימי גם על ההגנה וגם על הכנת התביעה ומציע לה, חרף זאת, להיקשר בהסכם, ובהמשך מסביר לה ששיש רק בקשה לביטול עיקול ולא צריך כתב הגנה וכתב תביעה שהם לדבריו רוב העבודה ואומר ששניים מתוך שלוש פעולות ירדו בתיק של בית המשפט ברחובות ונשאר רק בקשה לביטול עיקול ומטיח בה על כך שמבקשת את כל שכר הטירחה רק עבור הבקשה לביטול, ולכן יש להתייחס לכך בהתאמה במסגרת שכר הטירחה ואכן הסכום הועמד, לאחר מספר חודשים מאותה התפטרות, על 35000 ₪ פלוס מע"מ (היינו, 40900 ₪).
כיצד היא טוענת שלא שילם לה שקל – אם כן שילם על החשבון של ההסכם השני 15600 ₪ ונניח הם כוללים את ה-5500 ₪ של התיק הראשון של מגדל, כיצד יכולה היא לייחס את ה-10100 ₪ הנותרים לתיקים האחרים ולא לתיק זה באופן שטענה שלא קיבל שקל? זאת, באופן דומה לכך שלא ברור כיצד טענה שלא שילם עבור ההסכם הראשון עת הסכומים מראים שכיסה את התמורה בהסכם הראשון וניתן להסיק כי היא היא זו שחילקה אחרת וה-6450 ₪ ששולמו לאחר ההסכם הראשון ייחסה לתיק אחר משעבדה במקביל ללא הסכם, כאשר אין כל תעוד לכך שהיא שיקפה לו זאת ולכן ניכר בתכתובת ביניהם שהוא כל פעם מופתע מהמחיר שהיא טוענת שנשאר לו לשלם ומדגיש כי שכר הטירחה אינו מציאותי מששכר הטירחה נקבע על ידה מעת לעת בע"פ משלא היה הסכם שבאחריותה היה לערוך והוא הפך תלוי בה ולמוצא פיה, עד כי מוצא עצמו "לקוח שבוי". כך למשל, עת ביום 18.12.18 היא התפטרה 3 שעות לפני הדיון ולאחר מכן, משבוטל הדיון הרי נחשף גם להוצאות בגין זאת שהיא ביטלה את התייצבותה לדיון דבר שגם שימש כמנוף לחץ כשבסמיכות נחתם ההסכם, כאשר היא לא לקחה על כל אחריות מול בית המשפט אלא הוא היה צריך להמציא אישור להעדרותו בהנחייתה), כאשר גם לא ברור מדוע ייצגה אותו במקביל ביתר התיקים עוד קודם להסכם שכר הטירחה השני ובחרה להתפטר רק מהתיק זה מרגע לרגע כי לא שולם לה עת גם באחרים לא שולם ומדוע ביקשה ממנו לכתוב לה שהוא משחרר אותה מייצוג כשהיא מודה שהיא זו שהתפטרה?
אם המשיכה לייצגו בידיעה שלא שילם כי טוען שלא מגיע לה כי עזבה באמצע, תשובתה בחקירתה עוד יותר תמוהה עת עומתה עם כך שלא שילם לדבריה, מדוע לקחה תיקים נוספים שלו, השיבה "כי אני בן אדם טוב והאמנתי לך שבסוף...יהיה לך כסף. לא בכדי הסכם 2 בא מאוחר יותר שגם לי תהיה אפשרות לתבוע אותך אם לא תשלם בגין ההסכם הזה". ברם, הוא כבר שילם כ-22500 ₪ עוד לפני ההסכם השני שהגיע אז מדוע אומרת שלא שילם והאמינה שישלם? ואם לטענתה רצתה הסכם נוסף לצורך תביעה (שדוקא מסרבל את ההליך כי לא מבהיר את היחס להסכם הראשון, כמו גם לקחה על עצמה עוד 3 תיקים באופן שיותר מסתכנת) – הרי כבר הייתה לה אפשרות לתבוע לפי ההסכם הראשון אם לא שילם וכי מדוע תיקח על עצמה עוד תיקים? כל שכן, טענה שלא שילם לה שקל עבור תיק אחר שהתנהל ברחובות שהוא היה לאחר התיק בבית הדין לעבודה שעבורו כן שילם אולם היא טוענת גם בהקשר זה כי לא שילם הכל – אז מדוע המשיכה?
אך בכך לא סגי.
...
גם אם שמטה זאת בתצהיר בסיומו במסגרת פירוט העבודה, מעבר לכך שלא חלק על כך שכן טיפלה בבקשה לביטול עיקול (עת לדבריה בסופו של יום הסכום הופחת משני מיליון למיליון) היא לא נחקרה בנקודה זו שלא ציינה בפירוט עבודתה, והנתבע זנח את הגשת הסיכומים חרף האורכות שניתנו לו.
סיכומו של דבר, אין חולק כי החלה עבודה ורק לאחר מספר חודשים נחתם ההסכם השני ואין מדובר בהסכם פתיחת עבודה ותחימתה אלא הסכם מסכם עבודה.
סוף דבר.
הנתבע ישלם לתובעת סך של 29665 ₪ הנושאים ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל וכן 2000 שכ"ט עו"ד נוכח כך שכאמור התובעת תרמה לאי הבהירות ותולדתה של התביעה (מעבר לכך שברור הוא כי באחריות הנתבע לשלם) וכן 1000 ₪ הוצאות משפט.
