תביעת ספר בגין פגיעה בכתפיים בעבודה

בגין הצלקת שנותרה בעקבות החתך בברך ימין קבע המומחה לתובע נכות צמיתה של 2.5% לפי תקנה 75(1)(א)-(ב) [מותאם] לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות); ובגין השבר בכתף ימין, שהותיר לפי קביעתו של ד"ר שזר הגבלה קלה בתנועות הכתף, שעשויה להפריע לתיפקוד בבצוע מאמצים ובמיוחד עם יד מורמת, קבע המומחה לתובע נכות צמיתה של 5% לפי תקנה 41(4)(א)-(ב) [מותאם] לתקנות המל"ל. סך הנכות האורתופדית המשוקללת: 7.38%.

ביום 28.7.2021 קבעה ועדה רפואית של המל"ל, בה ישב רופא אורתופד, כי היא מקבלת את חוות הדעת של ד"ר שזר וקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 30% למשך 20 חדשים - מאי 2018 עד דצמבר 2019, והחל מיום 1.1.2020 - נכות צמיתה בשיעור משוקלל של 9.75%: 5% בגין הפגיעה בכתף וכן 5% בגין הצלקת.

עדות התובע התובע העיד, כי התאונה אירעה בדרכו למבחני ההסמכה בבית הספר לפראמדיקים.

נפסק, כי גם כאשר תובע ממשיך לעבוד ושכרו אינו נפגע ואף עולה, עדיין יש לפסוק לו פיצוי בגין אובדן כושר ההישתכרות, כסכום גלובאלי, ולו בשל החשש כי השלכות התאונה ישפיעו עליו בנקודת זמן עתידית כלשהיא, וכי אם ייפלט לשוק העבודה, עלולה נכותו לפגוע ביכולתו למצוא עבודה ברמת הישתכרות דומה לזו שהיתה לו, או להפריע בקידומו, והכל תוך היתחשבות במהות נכותו ושיעורה, גילו, שנות העבודה שנותרו לו וכדומה (ע"א 395/81 ברוק נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד לח(1) 537 [1984]; ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' בורבה [23.11.1994]).

...

ראשית אציין, כי הסברו זה של ב"כ התובע לעניין השיהוי שבפנייה למל"ל אינו עולה בקנה אחד עם האמור בדו"ח הועדה הרפואית מיום 25.5.2021, שם הסביר התובע כי הגיש את התביעה רק כעת "כי לא רציתי את התהליך הזה, עוה"ד המליץ". שנית, אין בידי לקבל את הטענה גם לגופה.

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי מהפיצוי שנפסק לתובע יש לנכות הן את התגמולים שקיבל בפועל (72,397 ₪) והן את התגמולים הרעיוניים (67,749 ₪), וסך הכל - 140,146 ₪.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 60,387 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ והחזר האגרה ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד היום.

לקביעת שיעור הנכות הרפואית הצמיתה מונו מטעם בית המשפט ארבעה מומחים רפואיים: הראשון: מומחה א.א.ג, ד"ר אמיר גורי, שהמליץ על נכות בשיעור 10% בגין סחרחורות תנוחתיות לאחר חבלת ראש-צואר, וזאת בהתאם לסעיף 72(4)(ב)I לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התוספת לתקנות); השני: אורתופד, ד"ר אבי שזר, שהמליץ על נכות בשיעור 5% בגין הפגיעה בכתף שמאל בהתאם לסעיפים 35(1)-(2) לתוספת לתקנות, ונכות נוספת בשיעור 5% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש צוארי, בהתאם לסעיף 37(5)א' לתוספת לתקנות באופן חלקי; השלישי: נורולוג, ד"ר עאיד מחאג'נה, שהעריך כי הנכות עומדת על 5% בגין נכות נוירופסיכולוגית בהתאם לסעיף 32א(1)(א)-(ב) לתוספת לתקנות; והרביעי: פסיכיאטר, ד"ר אילן טל, שהעריך כי נכון ליום 18.3.2020 התובעת סובלת מנכות נפשית בשיעור 15% והמליץ על טפול נפשי, היתערבות זוגית משפחתית וטפול תרופתי למשך שנתיים (להלן: חוות הדעת הראשונה).

לאור חשיבות הדברים אביא להלן דבריו של המומחה במהלך עדותו בפני: "[...] למעשה זוהו שני אזורים של פגיעה בכתף: האחד, זה המפרק האקרומיו-קלביקולרי, כאשר הפגיעה שם היא בדרגה קלה. בצלום, אגב, בצלום מעודכן לא רואים סימנים שחיקתיים במפרק עצמו, אבל כן יש את אותה פתיחה של המפרק שמראה על פריקה בדרגה קלה. זה צלום שהיא ביצעה לפי בקשתי [...] והוא מופיע בחוות הדעת. בנוסף לזה, עכשיו, כעקרון ספר התקנות קובע שפריקה של המפרק האקרומיו-קלביקולרי כאשר תיפקוד הכתף תקין, אני חושב שזה פחות או יותר המינוח, הנכות היא 5%. עכשיו, יכולה להיות פריקה בדרגה מאוד קשה, בדרגה מאוד קלה, אין הפרדה בדברים. אז במקרה הזה הפריקה היא בדרגה קלה. יש לה הגבלה מסוימת בתנועות, זה לא תיפקוד תקין של הכתף. לגבי הקרע עוד הפעם, אני בעצמי בספק לגבי הקרע אבל יכול להיות שיש שם אזשהו משהו קטן. אני כן ראיתי באולטרה-סאונד שאני נוטה להסכים איתו. לכן, אני יותר שלם עם לקבוע שמדובר ב- 5% ולא ב- אולי 1%-2% פחות." (ראו: עמ' 11 בתמליל).

עצם העובדה כי רופא אחר (זה שבדק את התובעת מאוחר יותר במסגרת תביעתה לנכות בענף נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי) מצא בבדיקה עקיפה כי לתובעת אין הגבלה בתנועות הצואר, אינה יכולה להקים נימוק המצדיק סטייה מחוות דעתו של המומחה.

...

באשר לתפקוד התובעת בבית ובפעולות היומיומיות, שוכנעתי כי לנכות הרפואית השפעה פחותה על התפקוד האמור.

על כן, להלן הפיצויים להם זכאית התובעת: הפסדי שכר לעבר: לאור חוות דעת המומחים, תקופת הנכויות הזמניות, אישורי המחלה וקביעות המל"ל בדבר תקופת דמי הפגיעה, שוכנעתי כי התובעת נעדרה מעבודתה עקב התאונה למשך 16.5 חודשים (מיום התאונה 13.8.2017 ועד ליום 31.12.2018).

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסך של 1,010,000 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 704 ₪ בגין אגרת פתיחה.

לפניי תביעתו של התובע, ספר במקצועו, להכיר בפגיעה בידיים ובכתפיים כפגיעה בעבודה על דרך תורת המקרוטראומה על פי הוראת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

...

] בענייננו, על רקע ההלכה הפסוקה כמתואר לעיל, ובהתאם לחומר הראיות בתיק, שוכנעתי כי התובע לא הניח תשתית עובדתית מספקת להכרה בפגיעה בידיים ובכתפיים כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

] לקוחותיו של התובע ישבו על כיסא עם מעלון שעולה ויורד על פי הגובה המתאים לתובע[footnoteRef:9], ועל פי אזור השיער בו רצה לטפל[footnoteRef:10] ולפיכך לא שוכנעתי כי היה על ידיו או כתפיו מאמץ מיוחד.

התובע לא שכנע אפוא, בביצוע פעולות חוזרות ונשנות, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה ולא מצאנו כי ניתן להפריד בין פעולות שונות שביצע במהלך יום העבודה ולבודד תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר, בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת נזק מצטבר.

] אשר על כן, משלא הוכחה תשתית לכאורית לפעולות חוזרות ונשנות, התביעה להכרה בפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה, נדחית.

במסגרת סיכומיו הגיש התובע פסק דין שניתן בב"ל 20683-08-17, העוסק אף הוא בפעולות חוזרת ונישנות של ספר ביום עבודתו, ובו נקבע במסגרת העובדות כי גם במצב עמידה הספר נידרש להרים ידיו מעבר לגובה הכתפיים.

...

החלטה זו עניינה בחינה נוספת של התשתית העובדתית שנקבעה בהחלטות מימים 26.7.18 ו- 17.2.20, לאחר שנשמעו ראיות נוספות מטעם התובע בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי מיום 25.6.20 בתיק בר"ע 55785-03-20 (להלן – פסק הדין) בו נקבע כלהלן - "לאחר שבחנו את כלל נסיבות המקרה ואת ההתפתחויות בהחלטות של בית הדין האזורי החל מההחלטה בדבר קביעת העובדות מיום 26.7.18 עובר על ההחלטה המתירה את שאלת ההבהרה הראשונה וכלה בהחלטה מושא הליך זה, ומנגד משהבאנו בחשבון כי עסקינן בקביעה עובדתית שבסופו של יום מבוססת על התרשמות הערכאה הדיונית מהעדויות שנשמעו בפניה, הגענו לכלל מסקנה כי הדרך הנכונה היא לאפשר למבקש להמציא ראיות נוספות שהן, כעולה מדברי ב"כ המבקש, תיעוד ויזואלי של עבודת המבקש וספרים אחרים במלאכת ההחלקה והפן. לאחר בחינת הראיות הנוספות, תיקבע התשתית העובדתית לגבי השאלה האם, ואם כן- באיזה היקף, כרוכה עבודתו של המבקש בעבודת ידיו כולן או חלקן מעל הכתף". בהחלטה מיום 29.6.20 נקבעו מועדים להגשת ראיות נוספות בתצהיר משלים וכן נקבע מועד הוכחות בקשר לראיות החדשות.

לא שוכנענו כי הראיות שהוגשו מבוימות או שהן אינן משקפות את המציאות.

אכן, לא מן הנמנע כי אחד או יותר מהמצולמים ביצע מספר פעולות בצורה מוגזמת על מנת לסייע לתובע, אך הנחה זו, לכשעצמה, אינה יכולה להביא למסקנה ודאית כי שלושת הסרטונים אינם אוטנטיים כלל, ואף אם הועלה ספק בנוגע לאוטנטיות הסרטונים, הרי שהלכה פסוקה היא כי מקום בו קיים ספק, הוא צריך לפעול לטובת המבוטח (עב"ל 744/08 המוסד לביטוח לאומי נ' משה עזרן, מיום 27.01.2011).

בשים לב לכך, ובהתבסס על הקביעה העובדתית לפיה את עבודת הפנים וההחלקות התובע מבצע במשך 5-3 שעות ביום עבודה, כאשר פעולת החלקת השיער אורכת בממוצע כ- 30 דקות (סעיף ג' סיפא לעובדות שנקבעו), ובהינתן כי זמן זה כולל, בנוסף לעבודת הפן, גם עבודת החלקה, וכי חלק מהעבודה מבוצעת בישיבה וחלקה בעמידה, אנו קובעים כי במהלך יום עבודה התובע נדרש להרים ידיו מעל גובה הכתפיים באופן חוזר ונשנה במשך כשעתיים בסך הכול, כ- 30 דקות רצופות בכל פעם.

תובענה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים העובדות: התובעת, ילידת 1992, בוגרת בית ספר למשחק בית צבי, נפגעה בתאונת דרכים ביום 30.6.19 בשעה 01:00 לערך, בדרך מנחם בגין בתל אביב.

הצדדים הסכימו על מינוי מומחה רפואי מוסכם, וזה קבע כי לתובעת 10 אחוזי נכות בגין הפגיעה בכתף ועוד 10 אחוזי נכות בגין הצלקות שנותרו לה. טענות הצדדים: התובעת טוענת כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה הרפואי ובהתאם לפסוק לה פיצויים בגין נזקיה, וכאשר על פי קביעות המומחה המועד שבו התלוננה על הפגיעה בכתף סביר וגם אין לשייך את הפגיעה בכתף למצב רפואי קודם.

לעניין זה טוענת התובעת כי הנטל היה על הנתבעת להוכיח כי מדובר בתאונת עבודה, והיא לא עמדה בו. לעניין הנזק טוענת התובעת כי התאונה הפסיקה את הקריירה שלה כשחקנית בשל פגיעה בכושר הריקוד.

...

לעניין סעיפים אלה קיימים שני תנאים רלבנטיים לקיומה של תאונת עבודה, שאני סבור כי אינם מתקיימים במקרה הנוכחי; הראשון הינו העדר סטיה של ממש ממסלול הנסיעה הביתה והשני כפי שנראה להלן, הינו מבחן סיכוני הדרך שהביא לפגיעת העובד.

עם זאת, מאישור זה עולה כי כטענת התובעת לא חזרה לעבודתה בשנת 2019, אלא בחודש ינואר 2020, ועל כן אני דוחה את טענת הנתבעת כי נעדרה מעבודתה שלושה חודשים בלבד.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 252,355 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13 אחוז בצירוף מע"מ ובצירוף האגרה ששולמה.