תביעת סעד הצהרתי וכספי נגד חברת ביטוח אחריות מקצועית

סעיף 8.5 לפוליסה קובע כדלקמן: "הכיר המבטח בחבותו על פי הפוליסה, יהיה רשאי, לפי שיקול דעתו, ליטול לידיו ולנהל בשם המבוטח את ההגנה בגין כל מקרה ביטוח או יישובו של כל מקרה ביטוח וכן לתבוע ולקבל בשם המבוטח שיפוי, פיצוי, הישתתפות ודמי נזק. מבלי לפגוע בעיניינו של המבוטח, יהיה למבטח שיקול דעת בנוגע לניהול הליכים או בנוגע לסידור או יישוב כל מקרה ביטוח ועל המבוטח למסור למבטח את כל המידע שברשותו ולהושיט לו כל עזרה שתדרש לשם כך. ואולם, המבוטח לא יתבקש להיתגונן בפני כל תביעה אך הסכים כי יועץ משפטי בכיר (עליו יוסכם יוסכם בין המבוטח והמבטח) יחווה את דעתו ויקבע כי יש סיכוי סביר להיתגונן מפני התביעה כאמור". נזכיר כי התביעה כנגד התובעת הוגשה ביום 21.7.21 וכן כי מדובר בתביעה למתן סעד הצהרתי המורה על מחיקת הערת אזהרה שנרשמה לטובת הורי התובעת.

ביום 27.10.21 הודיעה התובעת לראשונה על מקרה הביטוח ובזו הלשון: "שלום רב, במהלך חודש יולי הוגשה תביעה לסעד הצהרתי והח"מ אחת הנתבעות- מצ"ב כתב התביעה. כמובן שהתביעה מוכחשת על ידי ואף בית המשפט אליו הוגשה, אינו הסמכות העניינית המוסמכת לידון בעיניין כגון דא. אני מתכוונת להגיש כתב הגנה מטעמי בימים הקרובים. ככל שנידרש פירוט ו/או דבר מה נוסף, אנא צרו עימי קשר". ביום 1.11.21 מנהל מחלקת תביעות אחריות מקצועית מטעם הנתבעת - עו"ד יואל מובשוביץ דרש מהתובעת למלא טופס הודעה ולפרט את השתלשלות העניינים.

יחד עם זאת, כעולה מעדותה, התובעת הסבירה כי התפנתה לעסוק בסוגיה רק במהלך חודש אוקטובר בגלל פגרות וחגים שהיו לפני כן. לא חמק מעיני שהתובעת הדגישה בחקירה שמדובר בתביעה בעלת השלכות שליליות ולכן תמוה מדוע המתינה כל כך הרבה זמן עד שנאותה להודיע על מקרה הביטוח אולם לא די באמור בכדי להצביע על כך שהתובעת ערכה הסכם פקטבי עם בא כוחה על מנת להונות את חברת הביטוח ולהוציא מהנתבעת כספים.

...

אני מקבל את טענת התובעת כי פסיקת ההוצאות אינה מחייבת במסגרת היחסים בין עורך הדין ללקוח.

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 35,000 ₪ כולל מע"מ בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

טוענת התובעת, כי במסגרת התביעה לשכר טירחה אשר הגיש עו"ד בר לב נגד התובעת נודע לה בדיעבד, כי לאחר החתימה על ההסכם, יומיים לפני הגשת התביעה ללשון הרע ע"י החברה וטרם הגשת התביעה לסעד הצהרתי על ידה, העלתה החברה הצעת פשרה אשר הוסתרה ממנה,  לפיה התביעה ללשון הרע והבקשה לצוו מניעה תדחנה ללא צו להוצאות, תבוטלנה כל העיסקאות שבין התובעת והחברה, התובעת תקבל חזרה מלוא כספה, הצדדים יתנצלו הדדית ויחזרו בהם מטענותיהם ומהתלונות שהוגשו ללישכת עורכי הדין.

דיון ומסקנות המחלוקת בין הצדדים שבפניי נעוצה במעורבות הנתבעים בייצוג התובעת ופעולותיהם בעיניינה במסגרת ניהול ההליכים כנגד החברה וממילא, שיעור שכ"ט בגין ייצוג זה. בעניינינו, יש לבחון האם הנתבעים אכן הפרו את חובותיהם המקצועיות והחוזיות וייצגו את התובעת שלא לטובתה, תוך ניצול מצוקתה בכוונה להשיא את שכר טירחתם כטענת התובעת, או שמא, היה הטיפול בתובעת מקצועי וללא דופי, כטענת הנתבעים.

קשה לקבל את גרסת הנתבעים המסירה מעליהם כל אחריות כעורכי דינה של התובעת לתביעת לשון הרע , כששוכנעתי כי הם אשר עמדו מאחורי הפרסומים והמכתבים נגד החברה, בידיעתה והסכמתה של התובעת.

אשר להוראה השנייה, הואיל ועו"ד זינגל לא יוצג ע"י עו"ד גולדבליט בתביעה ללשון הרע במובחן מיתר הנתבעים והתובעת, נדרשה התובעת לשלם את הוצאות כסוי עלות ההישתתפות העצמית עבור ייצוגו ע"י חברת הביטוח, בתביעה ללשון הרע .

...

לפיכך, סבורני כי פסיקת פיצוי בשיעור של 20,000 ₪ לטובת התובעת על ידי עורכי הדין בר לב וזינגל כל אחד ופיצוי בשיעור של 10,000 ₪ על ידי עוה"ד גלזן, יהלום ראש נזק זה. הודעת צד ג' נגד עו"ד גולדבליט בהתאם למסקנות והתוצאה אליהן הגעתי בפסק הדין, הואיל ובסופו של דבר, התביעה כנגד עו"ד גלזן נדחתה בחלקה הארי, למעט ביחס לרכיב של עוגמת נפש (נזק לא ממוני), דין הודעת צד ג' להדחות ובנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות בגין הדחייה.

זאת ועוד, עו"ד גלזן לא ידעה להסביר בעדותה מדוע תבעה את עו"ד גולדבליט, ובסופו של דבר אישרה, כי אין המדובר ברעיון שלה אלא של ב"כ עליה סמכה כמי שאמונה להכין את כתב התביעה מטעמה.

סוף דבר עורך דין בר לב ישלם לידי התובעת סך של 52,000 ₪ בגין כספים אשר נטל לכיסו שלא כדין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, וכן סך של 20,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

להלן תכונה התביעה: "תביעת אבוטבול". ביום 11.4.19 הגיש אורליצקי תביעה לסעד כספי בסך 80,066 ₪ וסעד הצהרתי בנוגע לזכותו לתבוע סעדים כספיים שטרם התגבשו נגד מגדל - ת"א 25885-04-19.

לפיכך, מגדל אלצה אותו לטפל בהגנתו בכוחות עצמו, לשכור שירותי עו"ד פרטי ולשאת בעלויות גבוהות שהיו נמנעות אילו הייתה פועלת כחברת ביטוח סבירה ומעניקה לו כסוי בטוחי וייצוג משפטי.

בכתב ההגנה טענה מגדל בין היתר כי לא ביטחה את התובע במסגרת עסוקו כיו"ר הרשות לבקרת תקציבים וגם לא ביטחה את אחריותו המקצועית של התובע כחבר בועדה להעברת זכויות הניהול ולא לקחה על עצמה את הסיכונים הטמונים בפעילות מסוג זה. ההליך בבית המשפט המחוזי – תביעת המפרקים: ביום 12.9.19 הגישו החברות בפרוק תביעה באמצעות המפרקים בביהמ"ש המחוזי בתל אביב –יפו נגד 8 נתבעים - ביניהם אורליצקי, מגדל ומשיבים 3-6 (ת"א 30254-09-19).

...

אשר למאזן הנוחות: הגם שיש בטיעוני המבקש ממש בעניין זה נוכח מורכבות תביעת המפרקים והשלב המקדמי בו נמצאת התביעה בביהמ"ש המחוזי, אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא הואיל ושיקולי יעילות מצדיקים את עיכוב ההליכים בהליך קמא, כמו גם תביעת החוב של אבוטבול למפרקים, מפחיתה את מידת הפגיעה של עיכוב ההליכים (ראה בעניין זה גם סעיף 24 לפסה"ד בעניין קוגיטו).

איני סבורה כי יש בבקשה שהוגשה ע"י אורליצקי לסילוק תביעת המפרקים שהוגשה נגדו על הסף, בכדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי .

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בשלהי שנת 2012, במסגרת הבוררות, הגישה היזמית תביעה נגד התובעים, בטענה כי הללו חרגו מסמכותם ו/או התרשלו בתפקידם כמנהלי הפרוייקט וכמפקחים על עבודת הקבלן המבצע והליווי הפינאנסי של הפרויקט וכי התרשלו בפקוח על עבודת הקבלו המבצע, במיוחד בכל הנוגע לחשבונות חריגים שהגיש האחרון, בכך שאישרו חשבונות אלה, לא קיזזו סכומים שהיה עליהם לקזז מחיובי הקבלן, אישרו תשלומים שלא כדין ובכך הביאו לחריגה ניכרת מן התקציב.

התובעים רכשו מן הנתבעת פוליסה לביטוח אחריות מקצועית בשלהי שנת 2001.

מכאן תביעת התובעים לסעד הצהרתי ראשית, כי התביעה המתנהלת בבוררות מהוה מקרה ביטוח ועל כן, חלה על הנתבעת החובה לשפות את התובעים בגין כל חיוב שיושת עליהם, אם בכלל, בפסק הבוררות; ושנית – כי על הנתבעת לשאת בכל הוצאה שיוציאו התובעים בקשר לניהול הגנתם בהליכי הבוררות.

נימוקי הדחייה, כפי שפרטה הנתבעת הם בעקרם אלה: "היות ומן המסמכים עולה כי המדובר בדרישה להחזר תשלומי יתר בהתאם להסכם ... הרי שאין המדובר בארוע שניגרם בשל היפר חובה מקצועית אלא בסכסוך כספי – מסחרי רגיל, אשר אינו מהוה ארוע בטוחי"; "... מעבר לנדרש ... נציין כי הפוליסה שבנידון מחריגה תביעות לתקבולים שנתבע המבוטח להחזיר ללקוחותיו .."; "כמו כן מחריגה הפוליסה התחייבות שהמבוטח מקבל על עצמו לפי הסכם אלא אם כן התחייבות כזו הייתה מוטלת על המבוטח גם בהיעדר הסכם ..."; "מאחר והמדובר בדרישה להחזר תשלומי יתר במסגרת הסכם ביניכם לבין התובעת, הרי שהנ"ל מוחרג כאמור לעיל"; " ... אף אם הארוע היה מכוסה במסגרת פוליסת הביטוח בחברתנו, חברתנו אינה צד להסכם הבוררות, אינה מחויבת להליכים אלו ואינה מסכימה כי סכסוכים המכוסים במסגרת פוליסת ביטוח ואשר המבוטח מעונין בהגנה מטעמה, יוכרעו בפני בורר, בין היתר מאחר והליכי בוררות אינם כפופים לדין המהותי ודיני הראיות ואין אפשרות לצרף צדדים נוספים, דבר הפוגע באנטרס המבטחת והמבוטח"; "... בכל מקרה, המבטחת זכאית על פי הפוליסה לשיקול דעת מוחלט בנוגע לאופן נהיול כל ההליכים (סעיף 10 לפוליסה) שכן הסיכון הכספי בתוצאות ההליך מונח לפתחה"; "... הפוליסה אינה מאפשרת הצעה, התחייבות, הבטחה, פשרה, סידור או פיצוי ללא הסכמה מפורשת מראש ובכתב של המבטחת (סעיף 8 לפוליסה) ועל כן כל תוצאה שהיא בהליך הבוררות לא תחייב את חברתנו" (ראו מכתב הדחייה הראשון מיום 1.6.14, שצורף כנספח 1 לבקשה).

על דברים אלה, בדבר היקפה ומועדה של "חובת ההנמקה" מצד מבטח, חזר בית המשפט העליון למשל ברע"א7298/11 מימוני נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 24.10.11, פורסם במאגר נבו; רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אייש, ניתן ביום 8.7.14, פורסם במאגר נבו; רע"א 3735/14 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' קסליו אירועים בע"מ, ניתן ביום 22.7.14, פורסם במאגר נבו (שבו נקבע כי כאשר טוענת מבטחת (בתום לב) כי הפוליסה בוטלה וחלפה מן העולם, עובר לקרות מקרה הביטוח, אין לחייבה להעמיק חקר בטענות חלופיות היכולות לעמוד לזכותה, אולם ככל שאלה ידועות לה – ראוי שתעלה אותן במכתב הדחייה ולא תסתפק באמירה לאקונית בדבר שמירת זכויות לגבי טענות חלופיות); כן ראו – הפעם במותב תלתא, אך זאת בלא לגרוע מכוחן של החלטות שניתנו מפי דן יחיד (רע"א 2996/06 שלום נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בע"מ, פסקה ה' (2), ניתן ביום 18.10.06, פורסם במאגר נבו) – ע"א 7276/07 כונס הנכסים הרישמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה נ' אשורנס ג'נרל דה פרנס, ניתן ביום 28.8.12, פורסם במאגר נבו (להלן: "פרשת אשורנסג'נרל"), שם נפסק כי "חובת המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה ... משקפת את המדיניות המשפטית בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השויון בינם לבין המבטחות, וכן את עיקרון היעילות המשפטית, שכן חובה זו מאפשרת למבוטח להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה" (פסקה 18).

...

אני סבור כי אף בעניין זה, הדין עם הנתבעת.

אני סבור כי סעיף 36 לכתב ההגנה ראוי להיוותר על כנו.

בכפוף לאמור לעיל, נדחית הבקשה.

ביום 19.9.2012 הגישו התובעים לבית משפט השלום ברמלה תביעה כספית נגד הנתבעת, עו"ד אלחלילי אשר ערך את ההסכמים ושתי חברות ביטוח בהן בוטח האחרון בביטוח אחריות מקצועית.

ביום 17.5.2015 הגיש הבנק לבית המשפט המחוזי מרכז המרצת פתיחה נגד הנתבעת והתובעים, למתן סעד הצהרתי לפיו הסכם העברת זכויות הנתבעת בדירתה לתובעים בטל וכן להורות לרשויות המס ו/או רשויות אחרות על ביטול ומחיקת רישום העסקה, מאחר ואי ביטולה מונע את העברת הבעלות לרוכש בהליך מימוש הנכס (ה"פ 31444-05-15; להלן: "תביעת הבנק").

...

דיון הנתבעת טוענת כי הסכם הפשרה מהווה מעשה בית דין ועל כן יש לדחות את התביעה.

במהלך ההליך ניתן לנתבעת זמן רב להמציא את האסמכתאות הנדרשות באשר למועד המדויק בו הוכרזה כחסויה ומועד ביטול ההכרזה, ואולם היא לא עשתה כן. כך או אחרת אם היה הסכם המכר תלוי באישור בית המשפט וזה לא ניתן, התוצאה היא בטלות ההסכם.

מאחר והסכום שנקבע בהסכם הפשרה חופף כמעט במלואו לסכום דמי השכירות שנתבע וכאשר ברור כי אכן נמנעו מהתובעים דמי שכירות בתקופה זו כאשר הנתבעת התגוררה בדירתם חינם אין כסף, יש לקבל את טענת התובעים הנ"ל. בעניין זה כאמור נתתי אמון מלא בעדותו של התובע 1 כי התשלום מבטא את אובדן דמי השכירות, ועדותו ביחד עם עתירת התובעים בכתב התביעה בהליך הנ"ל, מובילה למסקנה כי הסכום מבטא פיצוי בגין הפרת ההסכם ואינו קשור לאכיפתו, ובכל מקרה הוא שקול לטובת ההנאה שצמחה לנתבעת, ועל כן לא חלה על התובעים החובה להשיב סכום זה, לאחר ביטול ההסכם.

לאור האמור, יש לקבל את התביעה; ההסכם מיום 26.5.2003, במסגרתו נמכרה דירת התובעים לנתבעת, מבוטל.