כשנתיים לאחר מועד חתימת החוזה בין הצדדים, ביום 15.12.2011, פירסם המשיב את אגרת 246 המיועדת לנותני השירותים, ביניהם המערערת, שכותרתה ״היתערבות בתהליכי הגשת התביעות״ וזו לשונה:
"לאחרונה הגיע אלינו מידע כי אחד מנותני השירותים הגיע להסכם עם רופא מומחה בגריאטריה, שביצע בבית הזקן הערכה תפקודית לזקנים בני 90 ומעלה המגישים תביעות (תביעה ראשונה או תביעה להחמרה) לגימלת סיעוד.
לתשומת ליבכם – נותן שירותים שיעלה כי הוא מיתערב בתהליכי הגשת התביעה הראשונה/תביעה להחמרה, יינקטו כנגדו - על פי החלטת המוסד – סנקציות, או אף תישקל הפסקת ההיתקשרות עימו.
יחד עם זאת יודגש, כי המוסד לביטוח לאומי עושה כמיטב יכולתו לשפר את מתן השרות למבוטחיו בכלל, ולאוכלוסיה זו בפרט, על מנת שלא יזדקקו לעזרה במגעיו עמו ופועל לשם כך באופן מתמיד, לדוגמא על ידי הפעלת מתנדבי הייעוץ לקשיש, אשר מסייעים במילוי הטפסים בבית המבוטח.
בנוסף ישנו פרק בנושא אתיקה הכולל הוראות אלו:
״עליך, כנותן שירותים, חל איסור להיות מעורב בהגשת תביעות לגמלת סיעוד וקביעת הזכאות, וכן בהגשת בקשות לבדיקת זקן זכאי מחדש, עקב החמרה במצבו.
...
לנוכח כל אלו, אנו קובעים כי בהסתמך על סעיף 2 לחוזה בין הצדדים ולהנחיות שהוציא המשיב במסגרת האגרות ופגישת הפורום, כיום המערערת מחויבת מבחינה חוזית שלא לסייע למבוטחים במילוי טפסי תביעה לקבלת גמלת סיעוד.
די בהסקת מסקנה זו על בסיס המסלול של סעיף 2 ועל כן, כאמור, אין צורך להכריע באשר לכל המסלולים המפורטים.
סוף דבר: הערעור נדחה.
