תביעת סילוק יד במקרקעין במושע בין בני דודים

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 426-02-17 גדסי ואח' נ' ספוזניקוב ואח' לפני כבוד השופט יגאל נמרודי התובעים: 1. שלום גדסי 2. דליה בן ציון ע"י ב"כ עו"ד מנשה בן-דוד הנתבעים: 1. חיים אברמוביץ 2. יפעת אסתר אברמוביץ ע"י ב"כ עו"ד יצחק זקס פסק דין

לפניי תביעה לסילוק יד וכן למתן צו מניעה קבוע.

אימם המנוחה של התובעים, חנה גדסי ז"ל (להלן – חנה), וכן הנתבעים רשומים כמחזיקים במשותף ("מושאע") בזכויות במקרקעין הידועים כגוש 6135, חלקה 45 בשכונת התקווה בתל אביב, וזאת ביחד עם בעלי זכויות רבים נוספים שאינם צד להליך (ראו נסח רישום מקרקעין עדכני שהוגש ביום 25.3.2019).

לטענת התובעים, "עוד לפני קום המדינה" החזיקו בני מישפחת גדסי "בשטח קרקע המצוי על חלק מהחלקות 45, 44 בגוש 6135 ברח' ששון, שכונת התקוה, תל-אביב כמסומן בתשריט המצ"ב וסומן נספח 1" (סעיף 1 לכתב התביעה).

בהקשר זה נפסק כי ההגנה העומדת למחזיק בפועל כנגד מסיג גבול מכוח סעיף 17 לחוק המקרקעין (הסעיף עוסק בהגנה מפני הפרעה שאינה עולה כדי שלילת חזקה) "ניתנת למחזיק, אף שחזקתו אינה כדין, כל עוד חזקתו בפועל נמשכת. אם חדל להחזיק ואחר תפס את החזקה, לא יוכל לתבוע סילוק המחזיק המאוחר רק מהטעם שבעבר החזיק בקרקע [...]. על התובע להוכיח איפוא כי הוא החזיק בפועל בקרקע עובר לתפיסתה על ידי הנתבע, וכי הנתבע אינו בעל זכות חזקה בקרקע" (רע"א 5518/98 יוסף נ' עוקשי פ"ד נה(3) 294 (2001); ראו גם: יעקב שקד פינוי מקרקעין - הליכים והלכות 16 (2017)).

...

מסקנה: התובעים לא הניחו תשתית עובדתית ומשפטית מספקת לפיה עמדה להם זכות ייחודית להחזיק בשטח שבמחלוקת; אף לא הוכחה חזקה בפועל קודם לפלישה הנטענת.

גם העיתוי בו החלו התובעים לפעול כנגד הבנייה – בשלב מתקדם, יחסית – נזקף לחובתם, ולמעשה – תומך במסקנה, כי התובעים עצמם אינם יכולים לבסס באופן משכנע את הטיעון בדבר זכותם הייחודית להחזיק בשטח שבמחלוקת.

לא הובהרו גבולות השטח שבמחלוקת, לא הובהר היקף הפלישה הנטענת ומיקומה, וממילא התובעים לא הוכיחו כי עומדת להם חזקה ייחודית בשטח זה. על כן, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת זכויות הצדדים בשטח שבמחלוקת, דין התביעה להידחות.

זכויות הבעלים במקרקעין הן במושאע.

בן הדוד מתאר את אופן יצירת הסכם החלוקה בין בני הדודים שהביא ליצירת המפה המצבית ת/1 בלשון הזו: "לא אמרתי שהם חתמו. אמרתי שישבנו 4 אנשים, גם בן דוד שלי. ישבנו אני כנציג של עבד אל רחמן, אחמד אחיו של הנתבע שהיה מיופה כח של אבא שלו מוחמד ז"ל, בדיע מחמוד יוסף אבו הלאל אחיה של התובעת, ואחמד אסעד מרזוק שהוא בן דודה שלי מצד האבא" (ש' 31-33 עמ' 20).

בעיניין זה יפים גם דבריה של כב' השופטת מ' בן פורת בע"א 127/77 קפה נ' לוי, פ"ד ל"א (3) 455, 465 (1977) לפיהם: "הלכה פסוקה היא, כי בעל בית יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק-יד על זכות קנינו, בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות... ואז על הנתבע להראות, ולו גם לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום". לפיכך, הכלל הוא כי על בעל דין הטוען לפלישה למקרקעין, להוכיח את זכותו לבעלות או להחזקה כדין במקרקעין הספציפיים עליהם נסובה תביעתו, ואז נטל הראיה יעבור לנתבע להוכיח כי כניסתו ו/או שימושו באותם המקרקעין הנם בזכות וכדין.

בנו של עבד אלרחמן הנו בן הדוד שהעיד מטעם התובעת, ותמך בגירסתה כי הבעלים במשותף ערכו הסכם בדבר חלוקת החזקה והשמוש במקרקעין, שבאה לידי ביטוי בת/1, מכוחו קיבל מחמוד זכויות חזקה ושימוש בשני מגרשים, לרבות המיגרש נושא התביעה.

...

אני סבורה כי הדבר לא היה נחוץ לצורך הכרעה מחלוקת שבפני, משום שאין מחלוקת כי אותם צדדים שלישיים לא רכשו כל זכות במגרש מושא המחלוקת.

התביעה מתקבלת במלואה.

אני מורה לנתבע לסלק ידו ולסלק כל אדם וחפץ ממגרש הידוע ומסומן במפה המצבית נ/1, כמגרש 18/1-2, בחלקה 18 גוש 12165 בכפר עארה, ולהשיב את החזקה המלאה והבלעדית בו לתובעת, כשהוא נקי כאמור מכל אדם וחפץ, ובכלל זאת פירוק הסככה שבנה במגרש, וזאת תוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.

לפני תביעה לסילוק יד במקרקעין שביסודה טענת התובע לפלישת הנתבע, בן-דודו, לחלקת התובע במקרקעין שהזכויות בהם הן במושע.

...

סיכומם של דברים אני דוחה אפוא את התביעה.

התובע ישלם לנתבע את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪ ליום פסק-הדין.

בנוסף ישלם התובע לאוצר המדינה סך 2,500 ₪ בגין צירוף מסמך שאינו חלק ממסכת הראיות לסיכומיו מבלי שהותר לא לעשות כן. סכום שלא ישולם תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין לתובע ישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.

סעיף 1(2) לחוק מגדיר עינייני מישפחה, בין היתר, כלהלן: "תובענה אזרחית בין אדם או עיזבונו לבין בן משפחתו, או עיזבונו, שעילתה סיכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". בסעיף 2(ו) לחוק, בן מישפחה מוגדר, בין היתר, כ- "אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו". ובחזרה לענייננו - אשר לתנאי הראשון - התובענה הנדונה מיתנהלת בין בני מישפחה, כהגדרתם בחוק; אין עוררין על כך שביחס ליאסין ועבד (התובע ונתבע 1), מדובר בקרובי מישפחה, כהגדרתם בחוק בהיותם "אחים". זאת ועוד, עילת התובענה היא סיכסוך בתוך המשפחה, לסילוק יד ופינוי ממבנה שהוקם על פי הנטען על קרקע בבעלות משותפת של הצדדים (נוסף על בעלים אחרים בהיותה קרקע במושאע).

אשר לקרבה שבין יאסין, מוסטפא וג'מאל, מדובר באחיינים שאין הם חוסים תחת הגדרת בית המשפט לעינייני מישפחה, שכן קרבה משפחתית בין דוד ל-'אחיין', אינה חוסה בצילה של הגדרת "בן מישפחה", כמשמעותו בחוק.

...

משכך, בימ"ש לענייני משפחה נעתר בפסק דינו לתביעת יאסין והורה לרשם המקרקעין לבטל רישום העברת הזכויות מכוחה נרשם מוסטפא כבעלים של 15/1246 חלקים בקרקע.

סוף דבר - לאור כל המפורט לעיל, באתי לכלל מסקנה כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה דנן.

על כן, אני מורה על מחיקת התביעה, בהתאם לסמכותי בתקנה 41(א)(4) לתקנות סדר דין אזרחי, התשע"ט-2018,.

לפני תביעה לסילוק יד במקרקעין שביסודה טענת התובע לפלישת הנתבע, בן-דודו, לחלקת התובע במקרקעין שהזכויות בהם הן במושאע.

...

סיכומם של דברים אני דוחה אפוא את התביעה.

התובע ישלם לנתבע את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪ ליום פסק-הדין.

בנוסף ישלם התובע לאוצר המדינה סך 2,500 ₪ בגין צירוף מסמך שאינו חלק ממסכת הראיות לסיכומיו מבלי שהותר לא לעשות כן. סכום שלא ישולם תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין לתובע ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.