תביעת סייעת גננת בגין זכויות עבודה

עוד נטען כי בכל הנוגע לסייעות, להבדיל ממורות וגננות, רכיבים רבים שמובנים בבסיס שכר הסייעות, באו מכח הסכמים חצוניים שנקשרו בין גופים שמשרד החינוך לא משמש בהם כלל כצד, כך שרכיבי שכר אלו אינם יכולים להיכלל בהגדרת "שכר" האמורה בתקנות; מתעוררת השאלה בדבר תחולת הפסיקה בעיניין בוסי על עובדים שאינם עובדי הוראה, כמו בתיק ע"ע (ארצי) 9701-02-16 רשת עמל 1 בע"מ - נבילה אלעביד (להלן - תיק נבילה), שבו עוכב ביצוע פסק הדין בהחלטה מיום 5.5.16; המשיבה לא הוכיחה לאילו תנאים יש להשוות את שכרה וכי נספח טו' לתצהירה המציג תחשיב זה אינו מוכיח דבר; השוואה לשכר סייעות ברשויות המקומיות, משמיט את הקרקע מרגלי התביעה, הואיל ותחשיב סייעת הרשויות המקומיות סב על שכר המשולם עבור הקף שעות עבודה רבות יותר משעות העסקת המשיבה אצל המבקשת.

בקשר לכך נטען, בין היתר, כי חובת קיום התנאי בדבר תשלום משכורות כמקובל במוסדות החינוך הרישמיים, עוגנה בפסיקה[footnoteRef:2]; לאחרונה נפסק באופן סופי, כי "מכוח תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי קמה לגננות זכאות עקרונית לתשלום משכורת לפי השיעורים והכללים הנוהגים במוסדות החינוך הרישמי, וקמה להן עילת תביעה ישירה כנגד הרשות בעיניין זה. קביעה זו היא קביעה חלוטה, ולא ניתן לערער עליה"[footnoteRef:3]; לא נתבע להחיל על המשיבה את "מכלול תנאי העסקה" הנוהגים במוסדות הרישמיים, אלא רק את תנאי העבודה השוטפים (קרן הישתלמות, ביגוד, תוספת מעונות, שכר לחודשי הקיץ) המהוים חלק בלתי נפרד מכללי המשכורת של מוסדות החינוך המוכרים הרשמים.

...

לאור זאת, בשקלול סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, שוכנעתי כי בקשת המבקשת הנה מוצדקת.

לאור האמור ובשים לב לדיון בערעור שנקבע למועד קרוב (19.6.18), שוכנעתי כי מן הראוי לעכב את ביצוע פסק הדין (למעט רכיב הוצאות המשפט) עד למתן החלטה אחרת בערעור.

סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת כאמור בסעיף 13 לעיל.

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה שניתן בהליך של דיון מהיר (הרשמת מירי שי-גרינברג, ד"מ 2389-02-17), במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה, סייעת לגננת המועסקת במוסד חינוך רישמי שאינו מוכר, לתשלום מענק יובל מכוח חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות.

בעמדתה המפורטת של המדינה נכתב כי לאור לשון תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי ותכליותיה, ולאור קביעות בית הדין הארצי בפסק הדין בעיניין בוסי, המשיבה זכאית לקבל שכר בהתאם לחוקת העבודה החלה בעיניינן של סייעות לגננות שמועסקות ברשויות המקומיות, לרבות מענק יובל, בכפוף לעמידתה בתנאים הקבועים בהסכם הקבוצי בעיניין זה. בית הדין האיזורי קיבל את טענות המשיבה וקבע בפסק הדין כי "הכללים הקבועים בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות חלים על התובעת מכוח תקנה 3(א)(6) ובהתאם להלכה בעיניין בוסי" (פסקה 21).

...

המסקנה האחרת, לפיה ערעור בזכות על פסק דין של רשם שניתן מתוקף סמכות רשם "רגילה" ידון בבית הדין הארצי (סעיף 27(א) לחוק), ואילו ערעור ברשות על פסק דין של רשם שניתן מכוח סמכות שיפוטית בדיון מהיר ידון, בגלגול שלישי, בבית הדין האזורי, מעוררת קושי בשים לב לתכליתו של הדיון המהיר.

לטעמנו נכון יהיה להקיש מסעיף זה גם לעניין ערכאת הערעור המתאימה לדיון בערעור על פסק דין של רשם בדיון מהיר (לאחר שניתנה הרשות לכך).

סוף דבר ניתנת בזה רשות ערעור.

במועד זה הופסקה עבודת הסייעת והוצע למשיבה להמשיך להיות מועסקת כסייעת או לעבוד כגננת ללא סיוע של סייעת.

משלא הגיעו הצדדים להסכמה, הגישה המשיבה ביום 29.8.13, בבית דין זה תביעה לתשלום זכויותיה בגין עבודתה בשירות המבקשת וסיומה (סעש 44364-08-13; נ/2).

...

מקובלת עלינו טענת המשיבה כי ההליך בפני ביד"ר אשדוד הוא המשכו של ההליך שנפתח במתן צו המניעה באופן חד צדדי על ידי ביד"ר בני ברק.

יתר על כן, מהראיות שהובאו בפני עולה כי למשיבה ניתנה הזדמנות נאותה להעלות טענותיה בכל הנוגע להחלטת הפיטורים, על כן יש לדחות טענתה זו. טענת המשיבה כי מנהל המבקשת נצפה מסתודד עם אחד הדיינים, הוכחשה על ידו ולא מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח טענתה זו. אשר על כן, דין טענות אלה - להידחות.

סיכומו של דבר הבקשה לאישור פסק הבורר מתקבלת בכל הנוגע לסיום עבודתה של המשיבה.

לפיכך תבעה זכויות שונות לפי חוקת העבודה וכן גמול בגין העסקה בשעות נוספות; שכר עבור עבודה במהלך מבצע "צוק איתן" בחודשים יולי ואוגוסט 2014; פצויי פיטורים ופצוי בגין אי מתן "הודעה לעובד". פסק הדין מושא העירעור כאמור בפתח דברינו לעיל, בית הדין האיזורי דחה את תביעת העובדת ברובה.

פגרות החגים (סוכות, חנוכה ופסח) - סעיף 104.413 לחוקת העבודה קובע כך: "בפגרות החגים: סוכות, חנוכה, פסח וכו', על הסייעת לגננת לעבוד בגן בתחילת הפגרה ובסיומה על מנת שהגן ימצא במצב מסודר". גם אם נקבל את תחשיב העובדת הרי שיש להפחית מהתחשיב את חודשי הקיץ בהם עבדה וכן יומיים מכל חג, ולכן זכאותה לכל היותר היא לשכר של 70 ימים.

...

טענה זו מנוגדת לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, ולכן דינה להידחות.

גם טענה זו אין בידינו לקבל משני הטעמים: הראשון, דיוני – המשיבות לא ערערו על סכום החיוב הנוגע להפרש ההפקדות לקרן פנסיה.

סוף דבר לאו כל המקובץ, אנו קובעים כדלקמן: (א) העובדת זכאית, לאור פסק דינו של בית הדין האזורי ופסק דיננו, לתשלום הרכיבים הבאים (ללא קיזוז ערכם מהתמורה השוטפת העודפת): (1) גמול שעות נוספות – 11,000 ₪.

לפנינו תביעת התובעת, שיעבדה אצל הנתבעת בתפקיד גננת משלימה, לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה וסיומה (פצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים בתחילת שנת הלימודים, פיצוי בגין פיטורים בזמן היריון ללא קבלת היתר מתאים ועגמת נפש).

השלישית, מול עדות התובעת ניצבת עדות גב' נוז'יקוב שיעבדה בכל תקופת העסקתה של התובעת בגן "אגדה 2", כך שמדובר בעדות מידיעה אישית שהגננות לא מחליפות מטפלות או סייעות אלא רק גננות אחרות[footnoteRef:82].

...

הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו מצאנו כי התובעת לא זכאית לפיצוי בגין פיטוריה בתחילת שנת הלימודים, כפי שיפורט להלן.

לעניין הטענות הנוגעות לאופן ניהול הגן על ידי גב' בריי נציין כי לא מצאנו שיש בהן ממש.

אי לכך, התביעה לתשלום פיצוי בגין עגמת נפש – נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.