אמנם, מזה מספר שנים צד ג' אינה דוגמנית פעילה אולם פרטיה היו רשומים בסוכנות ולאור יחסי האמון אשר שררו בין הצדדים, מוסמכת הייתה הנתבעת לייצג את צד ג' גם ללא הסכם ייצוג בכתב (סעיף 8 לכתב ההגנה).
לגבי הטענות הכלולות בכתב התביעה טוענת הנתבעת שבמועד האודישן לא ניתנו לתובעת פרטי מידות גופה של צד ג' ואלו גם לא נלקחו באותו מעמד; שבאוגוסט 2004 הועברה הצעת מחיר, הא ותו לא, ופרטי המו"מ רוכזו במסמך מיום 4/10/04; שאם הייתה הפרה כלשהי, אזי רובצת היא לפתחה של צד ג', ולפיכך הוגשה הודעה כנגד צד ג', בטענה שהיא זו אשר גרמה להפרת ההסכם.
מכתב ההגנה של הנתבעת (סעיפים 29; 31; 53-54) וכן מתצהיריהם של המאירי (סעיפים 21-22) ושל כהן (13-15), ניתן לקבוע שעמדת הנתבעת, עד לשלב החקירות והסיכומים, הייתה כי נכרת הסכם מחייב בין הצדדים וזה הופר על ידי צד ג'.
...
למעלה מן הצורך אציין כי לא שוכנעתי שאכן מבחינת לוחות זמנים חל עיכוב כלשהו בצילומים – לא הובאה בפניי ראיה לעניין המועד בו אמורים היו הצילומים של צד ג' להתקיים – לא הובא חוזה עם צלם; צד ג' הכחישה נמרצות כי נושא זה תואם עימה, ואף העידה כי התכוונה לשהות בחו"ל במועדים המתוכננים (עמ' 117 שו' 7).
לעניין הפגיעה במוניטין – כיצד טענה זו מתיישבת עם הצהרת ממו לפיה אוטיס "שדרגה" את הקמפיין? לכאורה ההפרה של צד ג' גרמה להאדרת המוניטין של התובעת ולא לפגיעה בו. משכך, גם נזק זה דינו להידחות.
סבורני כי בנסיבות תיק זה, מתקזז הפצוי, שאם וככל שהיה ניתן, אזי היה נפסק בערכים נמוכים שאינם עולים על כ – 25,000 ש"ח, אל מול ההוצאות הגבוהות אשר נגרמו לנתבעת ולצד ג' בניהול הליך זה, כשה"איום" המונח בפניהם הינו תביעה על סך של כ-200,000 ש"ח.
57.