תביעת סוכן ביטוח לעמלה על הפניית לקוחות למוסך

השופטת חני אופק גנדלר בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל-אביב (השופטת אופירה דגן-טוכמכר; סע"ש 67512-05-18 וסע"ש 29257-09-18), בגדריו נקבע כי על המבקשת (להלן – יונייטד) "להפיק את הנתונים הכמותיים הנדרשים בדבר זהות סוכני הביטוח מתוך 'הרשימה' אשר מקבלים ממנה שירותים וכמות הרכבים ש'תווך' כל אחד מהם, כמו גם שיוך העמלה למי מהנתבעים" (להלן- ההחלטה).

רקע ברקע הדברים עומדת תביעתה של המשיבה (להלן – ד"ר פח) כנגד המשיבים הפורמליים (להלן – הסוכנים) ויונייטד, בטענה כי הסוכנים עזבו את עבודתם בד"ר פח בצורה מתואמת ועברו ליונייטד, המתחרה עימה, תוך גזלת לקוחותיה.

כל ההדגשות במקור - ח.א.ג.) להורות ליונייטד לגלות "את כל הנתונים... החודשיים על כניסת הרכבים למוסכי יונייטד, ש'משויכים' לפעילות השיווק של מנהלים לשעבר... שהופנו ליונייטד ע"י אחד מרשימות סוכני הביטוח (נשוא הצוים להגבלת העיסוק...)"; "להנפיק ממערכת 'נשר'... דו"ח על כניסת כל הרכבים שהופנו למוסכי יונייטד מרשימת סוכני הביטוח שלעיל, החל ממועד קליטת המנהלים לשעבר לעבודתם ביונייטד"; ולהורות לסוכנים לגלות "את כל הדוחות החודשיים המהוים בסיס לחישוב משכורתם החודשית ביונייטד, הכוללים בחובם את כמות הרכבים המשויכים למנהלי השיווק וכן את שמות סוכני הביטוח שמהם הופנו הרכבים". החלטת בית הדין האיזורי בית הדין האיזורי קיבל את הבקשה ברכיב זה, וקבע כי (הדגשות במקור - ח.א.ג.): לדידי, אין כל ספק כי מדובר בשאלה אשר מחייבת בשלב ראשון בירור עובדתי אשר מבוסס על נתונים כמותיים שהדעת נותנת כי הם מצויים בידי כל אחד מהצדדים.

לכאורה, התובעת יכולה להוכיח את טענותיה לעניין נטילת לקוחות באמצעות נתונים שבידיה - ירידה בכמות העבודה/הפסקת היתקשרות עם סוכני ביטוח בעקבות עזיבתם של הנתבעים ואולם, בנתונים אלה אין כדי ללמד על כי אותם סוכני ביטוח העבירו את הפעילות לנתבעת 6 בעידודם של מי מהנתבעים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיבה ובתגובת המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי ההחלטה מושא הבקשה שלפני אינה באה בגדרי החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

סוף דבר- דין הבקשה להידחות.

לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות ובתגובה החלטתי היא כדלקמן: עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן: התובעת מפעילה רשת של מוסכים לבצוע עבודות פחחות וצבע, וכן מעסיקה במוסכים "פקידי תביעות" אשר מסייעים ללקוחותיה למלא את הטפסים הדרושים לצורך הגשת התביעות לחברת הביטוח.

זאת, כדי שאותם סוכני ביטוח יפנו למבקשת לקוחות שרכבם נפגע בת"ד, ויקבלו מהמבקשת שירות מלא (אשר כולל הן את הטיפול ברכב והן את הטיפול בהזמנת שמאי, ובמילוי טופסי התביעה, באופן שאמור להקל גם על הסוכן וגם על המבוטח).

יובהר כי בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם מי מסוכני הביטוח שהנתבעים היו עימם בקשר בעת שיעבדו אצל התובעת, החל להפנות את אותם סוכני ביטוח על מנת לקבל שירותים מהנתבעת 6 בעקבות מעברם של הנתבעים לעבוד אצלה.

לנוכח האמור לעיל ומאחר שחזקה על הנתבעת 6 כי בידה להפיק את הנתונים הכמותיים הנדרשים בדבר זהות סוכני הביטוח מתוך "הרשימה" אשר מקבלים ממנה שירותים וכמות הרכבים ש"תווך" כל אחד מהם, כמו גם שיוך העמלה למי מהנתבעים.

...

על רקע האמור התובעת מבקשת נתונים אודות שירותים שסיפקה הנתבעת 6 לאותם סוכני ביטוח בעקבות מעברם של הנתבעים, וזאת באמצעות מערכת "נשר" אשר למייטב הבנתי מותקנת הן אצל התובעת והן אצל הנתבעת ומתעדת טיפול ברכים תוך שיוך לסוכני ביטוח.

אני קובעת כי על הנתבעת 6 לגלות נתונים אלה.

אין בכל האמור לעיל כדי לייתר חשיפה של הנתונים הכמותיים אשר עשויים כאמור כשלעצמם להשליך על בירור הקשר הסיבתי.

בעל המשאית בתגובה שלח הודעות לצדדים רביעיים (והודעות לצדדים שלישיים בתביעות בהן נתבע באופן ישיר) כלפי חברה הביטוח מנורה, כנגד סוכן הביטוח וכנגד הנהג.

אין בנטען בסיכומים אודות האנטרס הכלכלי של הסוכן לקבלת עמלות, כדי לרפא חסר ראייתי זה ולהסיק ממנו כי ניתן לקבל את עדות הסוכן כי מסר הודעות בעל פה. לא ראוי שחברת ביטוח המבטלת פוליסה תסמוך על טענה למסירת הודעות בעל פה למבוטח כי נידרש לשלם את הפוליסה.

השמאי מסר תשובות מפורטות לשאלות, הפנה לתמונות שצילם והבהיר כי אין משמעות למחיר החלפים שמשלם המוסך, שעה שהלקוח מחויב במחיר ללקוח פרטי בגין חלפים.

...

על כן אני מחייב את מנורה לשלם לתובעות את הסכומים הבאים: בת"א 15211-03-16 ,תביעת איילון חברה לביטוח בע"מ, סך של 82,179 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

עם זאת, מאחר ומנורה לא יכולה לתבוע את עצמה, ובהתאם להסכמת הצדדים, תביעה זו נדחית ללא צו להוצאות.

בכל הנוגע להוצאות הנתבע ושולח ההודעות כלפי מנורה, אורן בן עזרא, אני מחייב את מנורה לשלום לו הוצאות ושכר טרחת עו"ד בגין כל ההליכים, בסכום כולל של 10,000 ₪.

תביעה לתשלום עמלה על ידי מוסך לסוכן ביטוח, עקב הפניית לקוחות הסוכן למוסך, לשם ביצוע תיקונים ברכבם מבוטחים.

...

היות שכך, אין מקום במקרה דנן להורות על אכיפת ההסכם באופן שבו יאכף חיובה של הנתבעת כלפי התובע, בעוד שניתן להותיר את יתר חלקיו של ההסכם על כנם ולפיכך, דין התביעה להידחות.

אציין, כי גם לו הייתי מגיעה למסקנה לפיה הודעת הביטול ניתנה אמנם רק בשלהי שנת 2016, הרי שבמסגרת שיקוליי, כאשר ברור, כי דעת הנתבעים לא היתה נוחה מתוקפו של ההסכם, הרי שלכל היותר, במסגרת שיקולי האכיפה בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק, היה מקום לשקול האם יש ליתן לתובע פיצוי עבור מלוא התקופה.

בשים לב לסכום החשבוניות שבהן מופיע שם הסוכן, הרי שאם הייתי מוצאת מקום לאכוף את ההסכם, היה על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: בגין הלקוחות יחיא רמים, אלי מיכאלי שהינם לקוחות בהסדר- 15% מסכום של 4,020 ₪, בהפחת המע"מ שעמד על שיעור של 17%- 511 ₪ בתוספת מע"מ. ביחס ללקוחות אוחיון יוסי, בוקובזה אשר, בוריס מיכאלי, ציון איזנפלד, מעדניית לב, אתי בן לול , טימור אחמדייב, 20% מסכום של 75,509, בהפחתת המע"מ שעמד על שיעור של 18% - 12,798 ש"ח וביחס לרובין ציון- 20% מסכום של 15,818 ₪, בהפחתת המע"מ, שעמד על שיעור של 17%- 2,704 ₪ בתוספת מע"מ. בסיכומיהם, זנחו הנתבעים את הטענה לפיה יש מקום לפטור את הנתבע מחיוב וממילא שעה שדחיתי את התביעה, אין מקום להידרש לסוגיה זו. לאור האמור, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע נישאל על החישוב של רכיב נזק זה, והופנה לבקשתו לתיקון כתב התביעה, שם הובא ציטוט של סעיף 45ד לכתב התביעה, בו נכתב כי החישוב הוא 1000 ₪ הכנסות ליום כפול מספר הימים, באופן שאינו מתיישב אף עם מכתבו של החשבונאי מטעמו, ואף עומת עם כך שהעיד כי אינו עובד בשבת – לעניין זה, אישר התובע כי לא צריך היה להחשיב את יום השבת כיום עבודה, בחישוב רכיב נזק זה. לעניין התחשיב, לא נימסרה תשובה ברורה מפי התובע.

בהמשך, אישר התובע כי לא צירף אסמכתא לטענותיו בדבר עלויות תשלום פרמיית הביטוח לרכב.

בהמשך הסביר, כי אף שכסוכן מכירות התמריץ שלו הוא העמלה על כל עסקה, מבחינה קולגילית בין הסוכנים, ברגע שיש הזמנה פתוחה, הנוהג הוא להפנות לסוכן שהחל את הטיפול באותו לקוח פוטנציאלי.

עדותו של שמאי הנתבעת – מר אורי גורביץ': מטעם הנתבעת הוגשו שני מסמכים שערך שמאי הרכב, מר אורי גורביץ; האחד, מיסמך "סיכום בדיקה", מיום 11.11.18, בו נכתב כך: "2.1 ביום 27.08.18 בדקתי את הרכב במוסך חברתכם ברשל"צ, בנוכחות הלקוח, ביתו, נציג המוסך וגב' גבעתי (ראו צילומים 1 – 39) וממצאי בדיקתי העלו כדלקמן: 2.1.1 כל חלקי המרכב, למעט הפגושים, נבדקו על ידי בעזרת מכשיר "אלקומטר" למדידת עובי שכבת הצבע ולא נמצאה אינדיקאציה על כך שנצבע חלק מחלקי הרכב פעם נוספת.

...

באשר לרכיבי הפיצוי שנכללו בכתב התביעה ובבקשה לתיקון כתב התביעה, הרי דינה של התביעה להידחות מאחר ולא עלה בידי התובע לעמוד בנטל ולהוכיחם – לא את זכאותו להם ולא את קרות הנזק הנטען; באשר לרכיב השבת התמורה: לטענת התובע, ברכב אותו מכרה לו הנתבעת נמצאה אי התאמה, בהתאם לחוק המכר, תשכ"ח 1968, ובכך הפרה הפרה יסודית את ההסכם עימו, באופן המזכה אותו בזכות לביטול ההסכם ולהשבה כספית.

סוף דבר: לאחר שקבעתי לעיל, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו בדבר הטעייתו ע"י הנתבעת, לא הוכיח קיומה של אי התאמה בין הרכב שהוזמן על ידו לבין זה אשר נמכר לו, לא הוכיח הפרה יסודית של הסכם המכר ע"י הנתבעת, ואף לא הוכיח את נזקיו הנטענים, דינה של תביעתו להידחות במלואה.

אשר על כן, התביעה נדחית.