תביעת סוהר בגין ימי מחלה, ותק צבאי ופיצוי לדוגמה

סגן הנשיאה אילן איטח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופט אורן שגב; סע"ש 68424-12-14) שבו התקבלה תביעת המשיבה, המכהנת כשופטת בבית משפט שלום, והוצהר כי היא זכאית לפנסיה תקציבית החל ממועד תחילת עבודתה כעובדת מדינה בצרוף תקופת שרותה הצבאי "תוך עריכת היתחשבנות מתאימה, בין היתר, ביחס למענקים הכספיים שקבלה עם שיחרורה מצה"ל ולאחרונה, המענק הכספי שקבלה כשופטת". כמו כן, נפסקו לזכות המשיבה הוצאות משפט בסכום של 5,000 ₪ ושכר טירחת עו"ד בסכום של 20,000 ₪.

" ביום 3.3.09 השיבה גב' מרקוביץ למשיבה כך: "אין אפשרות להעביר את ימי המחלה לשירות המדינה. אני מבינה שאת בפנסיה צוברת ולכן הימים לא עוברים.

] ניתן לראות כי חלק מהטענות בשני הנדבכים חופפות מבחינת תוכנן (דוגמאת טענת האפליה ביחס לשלושת השופטים), אך לא מבחינת המהות, שכן כמפורט לעיל כל נדבך מכוון ליעד אחר.

עוד יש לקבוע כי: "47. סבורני, כי בנגוד לעניין קבלאן [ע"ע (ארצי) 32616-02-18 קבלאן – שירות בתי הסוהר (31.10.2019) – א.א.], המקרה שהובא בפניי מעלה היתנהלות בעייתית מאוד של הנתבעת, ושלה בלבד (בעיניין קבלאן יוחסה 'היתנהגות לא מיטבית' גם לתובע); בנוסף, בנגוד למקרה קבלאן, שם דובר על פגיעה בכלל המתגייסים, ובכללם מר קבלאן, במקרה שלפניי, מדובר במקרה יחידאי של התובעת בלבד (בנגוד לטענת המדינה, שלא הביאה כל ראיה לסתור כי מדובר בתופעה רחבה).

כמו כן, לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעת, לפיה פניותיה הראשונות של התובעת עסקו בכלל באובדן כ- 190 ימי המחלה הצבורים מתקופת שרותה הצבאי ולא בשינוי משטר הביטוח הפנסיוני, אלא שגם בכך אין כדי לסייע לנתבעת, וזאת מן הטעם ששתי הסוגיות (גרירת הזכות לימי מחלה צבורים וביטוח בפנסיה תקציבית), שלובים זה בזה ומן הטעם, שהוכח בפניי, וגם לא נטען אחרת ע"י המדינה, שהתובעת לא ישבה בחיבוק ידיים, אלא פנתה לכל הגורמים הרלוואנטיים בשירות המדינה בבקשה לקבל סעד לנוכח המצב שנוצר.

חייל שלא קיבל מענק שחרורים, תצורף תקופת שרותו בשירות קבע בצה"ל לתקופת עבודתו בשירות המדינה לצורך חישוב פצויי פיטורים ולצורך זכויות לפי חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, (לעניין זכויות לפיצויים - ראה פסקה 83.211 ולעניין זכויות לגימלאות ראה פסקות 85.161 ו- 85.162).

...

סוף דבר ערעור המדינה מתקבל.

הוראות בית הדין האזורי בסעיפים 56 (סעד הצהרתי) ו-57 (הוצאות משפט ושכר טרחה) לפסק דינו מבוטלות ותביעת המשיבה נדחית.

המשיבה תשלם למדינה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ עבור ההתדיינות בשתי הערכאות.

התובע, אשר שירת כסוהר בנתבעת משנת 2003 וסיים את עבודתו בחודש 6/15, הגיש את התביעה דנן בגין הרכיבים הבאים: הכרה בימי מחלה כארוע של חבלה בעבודה, וכפועל יוצא פדיון 152 ימי מחלה בסך 91,236 ₪, הכרה בותק של 3 שנות שירות חובה בעבור התקופה שממועד הפרישה (6/15) ועד חודש 1/19.

כמו כן, עתר התובע למתן פיצוי לדוגמה בגין היתנהלות פוגענית ורשלנית של הנתבעת, אשר טיפלה בעיניינו באיחור רב, הן בכינוס הועדה הרפואית (משרד הבריאות) והן בחישוב זכויותיו, לרבות ותק מקצועי, רמת פעילות ותמריצים.

לטענת הנתבעת, מדובר בתביעה עם עילות שונות ורבות, אשר חלקן התייתרו במהלך ההליך עקב הידברות בין הצדדים, וכן לאור תיקון החקיקה ב-2019, בגינו זכה התובע להכרה בתוספת של תקופת השרות בצה"ל, אשר הצטרפה לתקופת השרות המזכה בגמלה; וכן זכה לתשלום הפרשים הנובעים מהכרה זו החל מחודש 1/19, מועד החלת תיקון 63 לחוק שירות המדינה גמלאות.

לתובע לא היתה זכאות לפצוי בגין ימי מחלה לא מנוצלים, וזאת מכיוון שלא הוכח שחופשות המחלה שנוצלו לא נבעו מהארוע משנת 2011.

...

לסיכום, טען התובע כי הוא זכאי גם להוצאות משפט לדוגמה ולשכ"ט עו"ד, היות והנתבעת הפרה באופן מכוון ושיטתי את זכויותיו המגיעות לו עם פרישתו, וזאת למרות ששירת בנאמנות ובהצטיינות יתרה, ואף נבחר לסוהר מצטיין.

מכל האמור לעיל עולה, כי יש לדחות את תביעת התובע על כל רכיביה כפי שפורטו בתצהירו מיום 19.5.20, וזאת לאחר שעלה כי הנתבעת פעלה בהתאם לנהלים, הן במישור הרפואי, והן במישור המנהלי.

מכאן עולה, כי דין תביעתו ביחס לימי המחלה להדחות.

אחרית דבר דין התביעה להדחות.

כתב האישום תוקן במסגרת הסדר טיעון, וממנו עולה כי ביום 7.11.19 בשעה 23:00, שהה מר סרגיי פרוצנקו (להלן: "המתלונן") בביתו שברחוב הותיקים בבית שמש.

הנאשם סיים לימודי תיכון והשלים לימודים מקצועיים לתעודת מכונאי ולאחר מכן התגייס לצבא הרוסי ושירת שירות צבאי מלא בחיל האחזקה.

לנוכח כל המתואר בתסקיר, ולאור עמדתו המטשטשת השוללת בעיתיות בדפוסיו האלימים וההתמכרותיים כיום, ללא יכולת התבוננות פנימית ובשלות להפיק תועלת מהתערבות טיפולית מעמיקה, לא המליץ שירת המבחן על חלופות ענישה או שקום במסגרת הקהילה, אלא על בחינת שלובו בהליך שקומי במסגרת שירות בתי הסוהר.

המתלונן מסר את עדותו, טרם עזב את ישראל, בה שהה במשך שלוש שנים, וסיפר שאין לו ביטוח רפואי באוקראינה, אליה הוא שב. בעת חקירתו הנגדית, המתלונן אישר שהסיבה למתן עדותו היא שהוא מבקש לקבל כסף בגין הנזקים שנגרמו לו, לאחר שהתייעץ עם עורך דין, אך לא הגיש תביעה אזרחית.

לתיק בית המשפט הוגשו גם תמונות חבלותיו של הנאשם (ת/1) ודו"ח סיכום המחלה מיום 10.11.19, המסכם את אישפוז הנאשם במחלקת פה ולסת –כירורגיה בבית החולים הדסה עין כרם (ת/2).

ב"כ המאשימה עמדה על הערכים המוגנים בעבירת התקיפה –זכות האדם לחיים, לשלום ולשלמות גופו, על כך שיש להוקיע מעשים דוגמאת התקיפה של הנאשם, ויש לקבוע בגינם ענישה הולמת ומרתיעה, במיוחד כאשר מדובר בנאשם אשר הורשע בעברו בהריגה וערך חיי אדם, שלמות גופו וכבודו של האדם צריכים לעמוד כנר לרגליו.

בהיתחשב בפגיעה המשמעותית בערכים המוגנים, בנסיבות ביצוע העבירה ובמדיניות הענישה הנוהגת, מיתחם העונש ההולם מקרה זה נע בין 8 ל-24 חודשי מאסר, נוסף לענישה צופת פני עתיד, קנס ופצוי.

...

סבורני כי גם לנסיבות חייו של הנאשם השפעה מסוימת על מעשיו- הגעתו ארצה כאדם בוגר, שנדרש להשתלב במדינה ובחברה חדשה על כל המשתמע בכך, בעודו חי לבדו, ללא זוגיות ולמעט בתו- ללא משפחה תומכת, ולכן גם אלה באו במניין השיקולים.

סוף דבר לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, את מכלול נתוניו של הנאשם ואת שיקולי הענישה הנדרשים, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: ששה עשר (16) חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

באחת מאותן פגישות, נכחה גם בעלת הדירה והנאשם 3 הפציר בה שלא לומר את האמת לחוקרי מח"ש תוך שאמר לה "הם יחקרו וזה יעבור, זה שטויות". נאשם 3 עידכן את נאשם 1 בדברים ואף פעולת חקירה במסגרתה הגיעו חוקרי המחלקה לחקירות שוטרים במטרה לגלות תביעות אצבע על הכונן ובסביבתו.

כל הנאשמים הופנו, במסגרת ההסדר, לחקירת שירות המבחן למבוגרים וכן לחוות דעת הממונה על עבודות השרות בשב"ס. הערכת שירות המבחן למבוגרים בענינו של הנאשם 1 הוגש תסקיר, המפרט את נסיבותיו האישיות, כבן 34, נשוי ואב לשניים, מאז השעייתו ממשטרת ישראל החל לעבוד כסדרן.

חוות דעת מפקדים במישטרה העריכו הנאשם 2 כבעל תושיה; יכולות אישיות גבוהות; אחריות; יוזמה; חריצות; מוסר עבודה; בתעודת שיחרור צה"ל דורגה היתנהגותו של נאשם 2 כראויה לציון והוא הוערך כבעל כושר מנהיגות; אחראי; חרוץ; בעל מוסר עבודה גבוה; מהוה דוגמא אישית.

הוגשו מספר תעודות הצטיינות ממהלך שרותו של הנאשם 2 במג"ב. הוגשו מכתבי הוקרה על היתנדבות הנאשם 2 בבית חולים וכן בעמותה לטפול בבעלי מוגבלויות.

ההגנה הדגישה, כי הנאשם 2 היה הצעיר מבין הנאשמים ושירת במשטרת ישראל התקופה הקצרה ביותר ופעל תחת חסותו של הנאשם 1, שהיה מבוגר ממנו, בעל ותק ואף שימש כמפקד הצוות.

בהיעדר נתונים על הממשק הקודם שבין הנאשמים לבין נפגעי העבירה; על פעילותם השלילית של הנפגעים, ככל שקיימת; על הנזק שניגרם להם ומשנפגע העבירה באישום הראשון הלך לבית עולמו – אין בית המשפט מוצא, בהליך זה, לחייב הנאשמים בעיצום כספי בדמות פיצוי לנפגעי העבירה.

...

גם בנוגע לנאשם 4, העובדה, כי הוא עצמו לא תקף פיסית את נפגע העבירה, אלא רק השתתף בחיפוש ולאחר מכן עמד לצדו של הנאשם 1 בעת שהאחרון תקף – אין בה כדי לשנות המסקנה בנוגע לעצם ההרשעה בדין.

כמו כן, חרף האמור בהודעה על הסדר הטעון, לא טענה המאשימה, בסופו של דבר, לעיצום כספי מסוג קנס.

לאחר שבית המשפט שקל את טענות הצדדים; עיין בתסקירים ובחוות הדעת; שמע העדים לענין העונש ועיין במוצגים שהוגשו לענין העונש; שמע דברם האחרון של הנאשמים, דן את הנאשמים לענשים כדלקמן: על הנאשם 1: 6 חדשי מאסר בפועל.

אשר לחזרת התובע לעבודה טרם חלוף ימי המחלה השיב העד, שאם העובד רוצה להגיע לעבודה ולא לאבד את הפרנסה אין סיבה שלא יאפשר זאת.

על פי ההסדר "בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן — הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים". מוסיפה הפקודה וקובעת שבתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים, אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה – היתגרות של הניזוק בכלב, תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו; הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים.

עם זאת, ניתן לשיטתו לתבוע גם את הבעלים, אך תביעה כאמור תתאפשר "מקום בו תוכח רשלנות של הבעלים, על-פי המבחנים הרגילים של רשלנות,...". כב' השופט עמית, מביא את הדוגמא, לפיה ראובן מפקיד את כלבו בפנסיון כלבים והכלב נושך צד שלישי, כשבמקרה זה "קשה להלום כי נטיל אחריות הן על בעל פנסיון הכלבים והן על ראובן". מכאן מסיק כב' השופט שנלר ששאלת ההחזקה בכלב קשורה לכאורה, גם להחזקה הפיזית, דהיינו למי שבידוֹ השליטה והפיקוח על הכלב, ובמי שבידיו האמצעים למניעת היזק על-ידי כלב, ובהתאם לשיקולים שפורטו לעיל.

מן הראיות שהובאו ניכר שמדובר בחברה ותיקה בתחום, חברה שיעבדה בזמן הרלוואנטי עם משטרת ישראל והצבא, חברה שהייתה בעלת תקן של מכון התקנים, תהליך הדרכה מסודר ובחינה שנעשתה על ידי גוף חצוני והדרכה גם לאחר סיום הקורס.

...

המחלוקת בין הצדדים הינה רחבה ועמוקה והיא משתרעת הן לעניין נסיבות האירוע והן לעניין נזקיו של התובע, כאשר לטענת הנתבעת, תהא אשר תהא הכרעת בית המשפט בנוגע לנסיבות האירוע, תביעתו של התובע נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי ובהיות התאונה תאונת עבודה והנתבעת הינה מעביד התובע לא זכאי ל- 25% מן הפיצוי ומשכך דינה של התביעה להידחות.

סוף דבר כמפורט ארוכות לעיל, לאחר בחינת מלוא נסיבות העניין, המסקנה המתבקשת היא שדינה של התביעה להידחות, שכן אחריות הנתבעת לא הוכחה.

המסקנה הבלתי נמנעת שגם אם הייתה נקבעת אחריות, לא היה מנוס מן הקביעה שהתביעה נבלעת.

אחר כל האמור לעיל, התביעה נדחית, הן משום שלא הוכחה אחריות, והן משום שהתביעה נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.