התובעת פנתה בעיניין למר יגאל רום, נציג הוועד של הבניין ובתגובה סיפר לה מר רום, כי קיימים ליקויים רבים של אי איטום וחדירת רטיבות, הן בשטחים המשותפים כגון החניון והמעטפת החיצונית והן בחלק מהדירות, לרבות הדירה, להם אחראי הקבלן, ואשר בעקבותיהם הגישה נציגות הבניין תביעה נגד הקבלן, אשר עודנה מיתנהלת.
יצויין, כי ביום 19.3.19 ניתן פסק דין בתביעה נגד הקבלן המחייב את הקבלן לשלם לתובעים סך של 1.8 מליון ₪ שעיקרם בגין ליקויי האיטום, וכן פיצוי נפרד לכלל התובעים בסך 125,000 ₪ על עגמת הנפש, בצרוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. בערעורים הדדיים שהוגשו לבית המשפט העליון, חוייב הקבלן לשלם לדיירים סכום נוסף של 155,000 ₪.
בהסכם המכר הצהירו הנתבעים מספר הצהרות כוזבות והן כי לא ידוע להם על פגם או מום נסתר בדירה; כי לא צפויות עבודות ברכוש המשותף – וזאת כאשר רק 10 ימים לפני חתימת ההסכם קבע בית המשפט בתביעת הדיירים נגד הקבלן, בפרוט' מיום 9.6.14, כי קיימים ליקויים שעל הקבלן לתקן בבניין ואף את דרך תקונם, מתוך האפשרויות שהוצעו בחוו"ד המומחה.
...
ביהמ"ש נעתר לבקשתה של התובעת ועיון בתביעת הליקויים חשף את חומרת הליקויים הקיימים בדירה ובבניין, אשר היו ידועים היטב לנתבעים כבר בשנת 2007.
טענת הנתבע, כי לא קרא את התביעה, כי חזרת הרטיבות לא היתה בדירה אלא במקומות אחרים בבניין, או כי מטרת הוועד היתה "לנפח" את התביעה, לא היתה מהימנה עלי וברור כי הוא מבקש להתחמק בתואנות שונות מהמסקנות הלא נעימות העולות ממכלול הראיות.
לסיכום, הוכח כי הנתבעים הסתירו מהתובעת עובדות חשובות לגבי ליקויים בדירה ובבניין שהיו בידיעתם, ונהגו בחוסר תום לב במשא ומתן לכריתת הסכם המכר.
לסיכום, על הנתבעים לשלם לתובעת סכום כולל של 130,000 ₪ בצירוף אגרת המשפט, שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח והוצאות המומחים שהוציאה התובעת במסגרת תיק זה, כנגד הצגת קבלות.
