תביעת נפילה בדרך לעבודה: תחום מעון או דרך לעבודה

משכך, סבור הנתבע כי אין מדובר בתאונה בדרך מהעבודה ודין התביעה להדחות כבר בשלב זה. הכרעה סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם "ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו... ועקב נסיעתו או הליכתו זו". אשר לחצרים המצויים בין סף היציאה מביתו של המבוטח לבין השטחים הפתוחים שברשות הרבים – האם הם שייכים לתחום המעון או שהם מהוים חלק מן הדרך מהמעון לעבודה, נפסק בעב"ל 19/99 המוסד לביטוח לאומי נ. משה רונן (מיום 20.2.2002): "בין רשות היחיד הברורה, שהיא, כאמור, מדלת המעון פנימה, לבין רשות הרבים הפרוצה לסכוני הדרך, ישנם מקרים בהם קיים התחום האפור. זה תחום החצרים שמחוץ לדלת המעון והסמוכים אליו. או אז מתעוררת השאלה להיכן נשייך תחום זה. האם נראה בו, ככלל את רשות הרבים, או שמא ייספח הוא לרשות היחיד של המבוטח – למעונו – ואם כן, באילו מקרים.

משהוכח לנו כי לתובע השליטה המלאה במדריגות המובילות לדירתו ובתחזוקתן, והוא היחיד המשתמש בהן, יש לראותן כחלק מתחום מעונו ועל כן, דין התביעה להכיר בנפילתו בהן בעת חזרתו מהעבודה כתאונת עבודה – להדחות.

...

משכך, סבור הנתבע כי אין מדובר בתאונה בדרך מהעבודה ודין התביעה להידחות כבר בשלב זה. הכרעה סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם "אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו... ועקב נסיעתו או הליכתו זו". אשר לחצרים המצויים בין סף היציאה מביתו של המבוטח לבין השטחים הפתוחים שברשות הרבים – האם הם שייכים לתחום המעון או שהם מהווים חלק מן הדרך מהמעון לעבודה, נפסק בעב"ל 19/99 המוסד לביטוח לאומי נ. משה רונן (מיום 20.2.2002): "בין רשות היחיד הברורה, שהיא, כאמור, מדלת המעון פנימה, לבין רשות הרבים הפרוצה לסיכוני הדרך, ישנם מקרים בהם קיים התחום האפור. זה תחום החצרים שמחוץ לדלת המעון והסמוכים אליו. או אז מתעוררת השאלה להיכן נשייך תחום זה. האם נראה בו, ככלל את רשות הרבים, או שמא ייספח הוא לרשות היחיד של המבוטח – למעונו – ואם כן, באילו מקרים.

על יסוד הראיות שבאו בפנינו מסקנתנו היא כי התאונה שאירעה לתובע ביום 20.8.17כאשר נפל על המדרגות הסמוכות לדירתו אירעה בתחום מעונו הפרטי, הצמוד לדירתו, שטח אשר הוא נהג בו מנהג בעלים.

משהוכח לנו כי לתובע השליטה המלאה במדרגות המובילות לדירתו ובתחזוקתן, והוא היחיד המשתמש בהן, יש לראותן כחלק מתחום מעונו ועל כן, דין התביעה להכיר בנפילתו בהן בעת חזרתו מהעבודה כתאונת עבודה – להידחות.

לפנינו תביעתה של הגב' סופיה אדלר (להלן: "התובעת") להכיר בנפילתה ביום 14.5.2017 כתאונת עבודה, בהתאם למשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

גדר המחלוקת השאלה הדרושה הכרעה בהליך דנן הנה האם נפילתה של התובעת הייתה בתחום מעונה או בתחום ה"דרך לעבודה".

] "כידוע, סעיף 80 לחוק הנו בבחינת 'חריג' המרחיב את יסודות ביטוח נפגעי העבודה, אשר נועד ליתן כסוי בטוחי לעובד שניפגע תוך כדי ועקב עבודתו, אף לגבי הדרך מהמעון לעבודה. אותו ביטוח מורחב הוגבל אך ורק לסכוני דרך אשר על פי טיבם הנם סכוני רשות הרבים להבדיל מרשות היחיד, באופן בו הביטוח המורחב חל משעה שהעובד נמצא ברשות הרבים. על המבוטח לדאוג לניטרול הסיכונים מהם עלול הוא להפגע ברשות הפרט (עב"ל 273/05 אורן יחזקאל - המוסד לביטוח לאומי ועוד)". עוד נקבע כי- "הענקת כסוי בטוחי לעובד בדרך מביתו למקום עבודתו מהוה הרחבת ביטוח היסוד ולפיכך ביטוח זה הוגבל אך ורק לסכוני הדרך. מטבע הדברים, סכוני הדרך הנם סכוני רשות הרבים להבדיל מרשות היחיד. פרשנות הכוללת ב"בדרך לעבודה" את חצר ביתו הפרטי של העובד ואת המדריגות שבו משמעה הכנסת סכוני הדרך לתחום רשות היחיד, והיא איננה מתיישבת עם תכלית הכסוי הבטוחי המוענק לעובד במקרה של תאונה שארעה לו בדרכו מביתו למקום עבודתו"[footnoteRef:8].

...

בנסיבות הענין, מצאנו להעדיף את הדברים כפי שנמסרו לחוקר המוסד באופן ספונטאני ושוטף ואשר אף מתיישבים עם ההגיון הסביר.

] סוף דבר לאור קביעתנו כי מעידתה של התובעת אירעה בתחום מעונה הפרטי, לא ניתן לראות את האירוע כתאונת עבודה לפי הוראות סעיף 80(1) לחוק.

לאור האמור, הננו מורים על דחיית התביעה.

התובע, מר עופר עראקי, הגיש תביעה זו נגד החלטת פקידת התביעות מיום 28.12.11, על פיה נדחתה תביעתו להכיר בארוע נפילה במדריגות שבחצר ביתו, בדרכו לעבודתו, כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה, ולהלן טעמיי: סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם "ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו... ועקב נסיעתו או הליכתו זו". פסיקת בית הדין הארצי התמודדה עם מקרים בהם עולה השאלה כיצד יש לסווג, לעניין סעיף 80(1) לחוק, חצרים המצויים בין סף היציאה מביתו של המבוטח לבין השטחים הפתוחים שברשות הרבים – האם הם שייכים לתחום המעון או שהם מהוים חלק מן הדרך מהמעון לעבודה.

...

השאלה הטעונה הכרעה בהליך היא האם המדרגות עליהן נפל התובע הן בתחום מעונו – שאז דין התביעה להידחות, או שמא הן מחוץ לתחום מעונו – שאז דין התביעה להתקבל.

על פי עדות התובע, המקובלת עלינו, החצר אינה רשומה במרשם המקרקעין כחלק מדירת התובע, ומעמדה הפורמלי הוא של "רכוש משותף" (הנתבע טוען כי עובדה זו לא הוכחה בנסח הטאבו שצורף לסיכומי התובע אך עדותו של התובע מקובלת עלינו שכן היא נתמכת בעובדה שמתקנים משותפים של כלל דיירי הבניין מצויים בחצר, כאמור להלן).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה, ולהלן טעמיי: סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם "אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו... ועקב נסיעתו או הליכתו זו". פסיקת בית הדין הארצי התמודדה עם מקרים בהם עולה השאלה כיצד יש לסווג, לעניין סעיף 80(1) לחוק, חצרים המצויים בין סף היציאה מביתו של המבוטח לבין השטחים הפתוחים שברשות הרבים – האם הם שייכים לתחום המעון או שהם מהווים חלק מן הדרך מהמעון לעבודה.

אשר על כל אלה החלטתי לדחות את התביעה.

סוף דבר התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

ההיבט העובדתי: בית הדין האיזורי סקר בהרחבה בפסק הדין את העדויות ואת חומר הראיות (מסמכים רפואיים, טופס תביעה לדמי פגיעה, דו"ח בטיחות של מקום העבודה, הודעת המערערת לחוקר המוסד ותמונות של הבית והמדרגות), ובחן את גרסאותיה של המערערת בדבר אופן היתרחשות הנפילה במסמכים השונים אל מול גירסתה בתצהירה ובעדותה בבית הדין.

לפיכך, בעת הנפילה הייתה המערערת בשטח שהוא בתחום "המעון" שלה, ועדין לא "בדרך לעבודה". לסיכום – בית הדין האיזורי קבע על סמך כל האמור לעיל כי מאחר שהוכח שלתובעת הייתה שליטה על סכוני הדרך בשטח בו היא נפלה ביום התאונה, כלומר – במדרגה השלישית בגרם המדריגות המהוים בגדר "רשות היחיד", אזי בעת שהתובעת נפלה היא עדיין לא היתה "בדרך" מביתה לעבודתה, ועל כן – הנפילה האמורה אינה בגדר תאונת עבודה לפי הוראת סעיף 80(1) לחוק.

...

בהקשר זה נציין כי בית הדין האזורי דחה את טענותיה של המערערת בעניין אופן גביית עדותה על ידי חוקר המוסד ואת טענתה כי רישום הדברים בהודעתה אינו מדויק, וקבע כי "לא שוכנענו כי יש טעם לפגם בהודעה שנגבתה על ידי חוקר המוסד או בתמונות שצילם את המערערת". בית הדין אף הצביע על חוסר ההתאמה בין גרסת המערערת בבית הדין לבין גרסאות ראשוניות שמסרה, המתועדות בראיות שהיו לפניו, שאף הן אינן תואמות זו את זו. אחר בחינת כל הראיות והעדויות שהיו לפניו, קבע בית הדין האזורי כי אין לקבל את גרסתה של המערערת כי סגרה את השער עובר לנפילתה, נוכח העובדה כי גרסה זו הועלתה לראשונה במסגרת ההליך המשפטי.

אולם, אנו סבורים כי אין מקום לשינוי ההלכה שנקבעה בעניין רונן.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערערת תשלם למוסד שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום.

שתי שאלות עומדות בפנינו בבחינת העירעור והן" האחת - האם יש לראות במקום נפילתו של המערער נפילה בדרך לעבודה והשניה - האם נפילתו של המערער הייתה אדיופטית או שמא נבעה מסיכוני הדרך? בית הדין האיזורי דחה את התביעה בקביעתו, כי התאונה אירעה בתוך מעונו של המערער ואף הוסיף כי המערער לא הוכיח כי נפילתו נבעה מסיכוני הדרך.

חברתי השופטת נילי ארד סקרה בהרחבה את פסיקתו של בית הדין הארצי ובג"צ בנושא הגדרת "תחום המעון" לעניין הקביעה אם אירעה למבוטח תאונה בעבודה בדרכו לעבודה ואף ניתחה במלומדותה הרבה את אותה הפסיקה באופן סדור ודבור על אופניו ועל כן אין מקום לחזור על האמור שם. (ראה בפסק הדין עבל 19/99 - המוסד לביטוח לאומי - משה רונן (להלן - פסק דין רונן).

...

עם זאת, מקובלת עלי ההלכה כי תאונה עצמית (אידיופטית) אינה מכוסה על ידי הביטוח שבחוק.

לכן מצטרף אני לדעתם של חברי כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר - הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ורדה וירט-ליבנה.