על פי כתב התביעה המתוקן ותיק מוצגים שהוגש מטעם התובע 2, שולמו וישולמו לתובע 1 על ידי המוסד לביטוח לאומי, גמלאות בגין התאונה בסך של 778,974 ₪ (משוערכים ליום 5.3.23), ע"פ הפרוט הבא: דמי פגיעה בסך 40,380 ₪ (תיק מוצגי תובע 2 - מוצג ת2/1), גמלאות נכות מעבודה ששולמו בסך 418,826 ₪ (מוצג ת2/1), הוון גמלאות נכות מעבודה בסך 319,768 (מוצג ת2/2)).
בעדותו בחקירה הנגדית אישר כי סיבת פרישתו מרשות המיסים אינה קשורה לתאונה, אלא בשל רצונו להתפתח מקצועית, לעבוד בעריכת דין, לאחר שהשלים את לימודי המשפטים, וניצול היזדמנות, לקבלת תנאי פרישה מועדפים.
כך, גם טענתו כי הוא נידרש במסגרת עבודתו כעו"ד עצמאי להגיע לצורך מתן הייעוץ, לבתי עסק של נישומים, אף היא לא הוכחה, שכן לא הובאה כל עדות ו/או ראיה בעניינים אלה.
התובע מבקש בסיכומיו לפסוק לו פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר, לגבי התקופה שפתח משרד עורך דין עצמאי (1.1.2015) ועד היום, בהתאם להפרשי השכר המצטברים בין שכרו ברשות המיסים להכנסתו החודשית הממוצעת כעצמאי, בסכום של 1,007,484 ₪.
כאשר בנוסף להכנסתו כעצמאי, הכנסה נוספת של כ-9,000 ₪ לחודש (קצבת נכות מל"ל נפגעי עבודה בסך של כ- 2,850 ₪ לחודש ופנסיה מרשות המיסים של כ- 6,000 ₪) (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 25-29).
...
לאור המפורט לעיל, באתי למסקנה כי הנכות התפקודית של התובע נמוכה משמעותית מהנכות הרפואית שנקבעה ומצאתי להעמידה על 10%, כאשר נראה שנכות זו נעדרת השלכה על כושר השתכרותו של התובע בתחום עיסוקו, כעורך דין.
סוף דבר:
סכום הפיצוי המגיע לתובע הינו כדלקמן:
הפסד שכר בעבר – 48,000 ₪.
אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1 סך של 34,421 ₪ ולתובע 2 סך של 103,262 ₪, הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין, והיה ולא שולמו תוך מועד זה, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
