תביעת נזקים במהלך ביצוע צו חיפוש בבית

פתח דבר: בפני תביעה שעניינה נזק לרכוש שניגרם אגב חפוש סמים שנערך על ידי משטרת ישראל (להלן: "הנתבעת").

נסיבות הארוע ואופן ביצוע החיפוש: מעיון בצו החיפוש (נספח ג' לכתב ההגנה מטעם הנתבעת) עולה כי הצוו נחתם על ידי שופט בית משפט שלום כשהעילה למתן צו החיפוש עניינה: "סחר בסמים על פי מידע מודיעיני", בצו נכתב: "מתיר למשטרת ישראל לערוך חפוש אצל: ובשורה נפרדת צוין כי שם המחזיק הוא שמו של השותף, בכתובת הרצל 121, בתל אביב. כן נכתב, כי "החיפוש ייערך בפני שני עדים שאינם שוטרים." בעדותו מיום 15.3.2021 העיד סמ"ר **** כי צו החיפוש לא היה מופנה כלפי התובע (עמ' 5 שורות 12-13), פקד סטון גם הוא העיד כי צו החיפוש לא היה מופנה כלפי התובע אלא כלפי שותפו לדירה, , (עמ' 6 שורות 11-12).

תופש המקום המקרה זה הנו התובע, אשר לא היה נוכח בעת ביצוע החיפוש ודבר החיפוש נודע לו אך בדיעבד, כאשר החיפוש נעשה מבלי שניתנה הסכמתו של התובע לבצוע חפוש שלא בנוכחות שני עדים שאינם שוטרים (ראה נוסח הצוו- נספח א' לכתב ההגנה).

...

בגין המעשים המתוארים טוען התובע כי יש מקום לפסוק כנגד הנתבעת פיצויים מוגברים ו/או הרתעתיים, ודורש לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 11,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. טענות הנתבעת: הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות על הסף ו/או לגופה.

המסקנה היא כי לא היה לשוטרים כל חשד סביר על מנת לבסס את כניסתם לחדר.

סוף דבר: צו החיפוש הוצא על שמו של השותף, ועל שמו בלבד.

נטען, כי מדובר בתביעה הכוללת טענות לנזקים שונים בעקבות ביצוע צו חפוש ביום 20/12/2020 כאשר התובעים מעלים טענות "מן הגורן ומן היקב" להתנהלות אנשי המישטרה במהלך ביצוע צו החיפוש בבית לרבות בעיניין אלימות משטרתית ונזקים של עשרות אלפי שקלים לציוד ולריהוט בתוך הבית.

...

בהקשר זה אני דוחה את טענותיהם של התובעים בדבר התנהגות 'נקמנית' מצד המשטרה, או כזו שהיה בה 'רדיפה אישית' כביכול והביאה לנזקים כבדים.

מכאן, סבורני כי בשקלול הנסיבות המצדיקות מתן פיצוי לצד הנסיבות המצדיקות אי מתן פיצוי ו/או מתן פיצוי מופחת, וכן בבחינת שיקולים כלליים של מדיניות משפטית ראויה, הגעתי לכלל מסקנה שיש לפסוק פיצוי חלקי, סביר והולם , ועל כן אני קובע כי סכום הפיצוי אליו זכאים התובעים הוא 4,000 ₪.

סוף דבר: לאור כל האמור אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 4,000 ₪.

על פי הנטען, ביום 21.6.2020 נערך ברכבו של התובע חפוש ללא צו חפוש כדין, ובזמן שערכו חפוש ברכבו של התובע גרמו נזק אדיר לרכב כתוצאה מהתנהלות המישטרה הפסולה והלא מקצועית, ובהמשך השוטרים לא חסכו מלתקוף ולהפעיל אלימות בלתי סבירה כנגד התובע.

סעיף 25(1) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969 קובע כי "שוטר רשאי, בלא צו חפוש, להכנס ולחפש בכל בית או מקום אם יש לשוטר יסוד להניח שמבצעים שם פשע, או שפשע בוצע שם זה מקרוב." הנתבעת מנגד טענה כי בשל חומרת החשדות המצביעות כי מדובר בעבירה בת מעצר שבוצעה או מבוצעת זה מקרוב, הוחלט לפעול בהתאם לסעיף 23(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) ולא לפנות לבית המשפט לקבלת צו. וכך לשון הסעיף: "שוטר מוסמך לעצור אדם אם יש לו יסוד סביר לחשד שאותו אדם עבר עבירה בת מעצר והתקיים אחד מאלה: (1) האדם עובר בפניו או עבר זה מקרוב עבירה בת מעצר, והוא סבור, בשל כך, שהוא עלול לסכן את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה." הנתבעת הגישה תעודת חיסיון בדבר ראיות חסויות מטעמי אינטרס צבורי.

יצוין, כי בנגוד לאמור בכתב התביעה ולפיו החיפוש נעשה ללא צו חפוש כדין, התובע העיד לפניי כי הסכים לבצוע החיפוש, כך (עמ' 2, שורות 10-11): "[ש]. השוטר שאל אותך אם אתה מסכים לערוך חפוש ואישרת לו נכון? [ת]. כן, אמרתי לו בכיף. זה מישטרה אני יכול להגיד לא?" התובע אף סתר את עצמו לעניין האלימות הנטענת בעת עריכת החיפוש.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את עדויות הצדדים ולאחר שבחנתי את הראיות ושקלתי את כלל השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר שהובא בפניי, לא שוכנעתי כי השוטרים נהגו בהגזמה או בהפרזה בעת החיפוש שבוצע ואני קובע כי החיפוש נעשה באופן יעיל וסביר.

סוף דבר בשל כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בפניי תביעה כספית על סך של 15,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לתובע לטענתו בעקבות ביצוע צו חפוש במחסן שבבעלותו.

עיקר טענות הנתבעת: הנתבעת טענה כי החיפוש אחר הסמים בדירה ובמחסן בוצעו בהתאם לצוו חפוש מפורש שניתן על ידי בית המשפט ובעקבותיו נתפסו סמים בדירה.

לאחר שעיינת בכל החומר בתיק והתרשמתי מעדות העדים התרשמתי כי השוטרים הפעילו את סמכותם בבצוע צו החיפוש באופן לא סביר עת פרצו את המחסן לאחר שהובא לידיעתם כי אינו בבעלות צדדי ג' אלא בבעלותו של התובע וזאת מבלי שעלה בידי הנתבעת להוכיח כי המתינה זמן סביר עד להגעתו של התובע לזירת החיפוש.

...

לאחר ששקלתי את כל השיקולים, התרשמתי מהעדויות ועיינתי במסמכים שבתיק שוכנעתי כי יש לפצות את התובע בסך של 3,510 ₪ בהתאם להצעת המחיר שהוגשה.

סוף דבר: לאור האמור, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,510 ₪.

הודעת צד שלישי נדחית ללא צו להוצאות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים והראיות שהונחו בפני, וכן לאחר ששמעתי את העדים במהלך דיון ההוכחות והתרשמתי מהם באופן ישיר, וכן עמדתי על נסיבות התביעה והנזקים הנטענים ועיינתי בכל אשר הובא בפני, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה.

בתא"מ (י-ם) 51744-02-14 יעקב ארגמן נ' מדינת ישראל (30/09/2015) נדונה המסגרת הנורמאטיבית הקבועה בסעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 הקובע, כי ניתן להכיר באחריות על מעשה או מחדל כאשר עסקינן ב-"רשלנות שבמעשה". נקבע, כי על בית המשפט לבחון, האם יש לייחס לקצין המישטרה מעשה רשלני בעת קבלת החלטתו כאשר אין חולק, על הרשאתו החוקית לעשות כן. הווה אומר, אחריותה של הנתבעת כלפי התובעים תקום רק כי ביצוע צו החיפוש מהוה 'רשלנות שבמעשה'.

...

מכאן, סבורני כי בשקלול הנסיבות המצדיקות מתן פיצוי לצד הנסיבות המצדיקות אי מתן פיצוי ו/או מתן פיצוי מופחת, וכן בבחינת שיקולים כלליים של מדיניות משפטית ראויה, הגעתי לכלל מסקנה שיש לפסוק פיצוי חלקי, סביר והולם , ועל כן אני קובע כי סכום הפיצוי אליו זכאי התובע הוא 5,000 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,000 ₪.

אשר להוצאות, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע אגרת בית משפט בסך 2,608 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל מע"מ של 3,000 ₪ הסכומים האמורים ישולמו לתובע תוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.