תביעת נזקי רכוש עקב שריפה לאחר טיפול במוסך

תביעת שבוב של מבטחת רכב בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחת שלה בגין שריפת רכב.

כללי: בעלות הדין: בכל זמן הרלוואנטי לתביעה: 1) התובעת, חברת ביטוח, ביטחה בביטוח רכוש-מקיף את השמוש ברכב מסוג רנו מאסטר החדשה שנת ייצור 2014 מס' רשוי 87-669-31 (להלן-"הרכב"); 2) הנתבעת 1 הנה מוסך מורשה לטפול בכלי רכב מתוצרת חב' רנו; 3) הנתבעת 2, חברת ביטוח, ביטחה את הנתבעת 1 בפוליסה לביטוח ניזקי צד ג'.

בהתאם לממצאים ובהיתחשב במצבו הדינאמי של הרכב בעת פרוץ השריפה, תצורת זרימת האויר, כווני ומתווה התפשטות הבעירה, מוקדי האש והנזקים שנמצאו ברכב - לדעתנו המקצועית אין כל ספק שמקור השריפה היה בתא המנוע שלאחריה התחילו להישרף בזה אחר זה חומרי ונוזלי בעירה בתא המנוע, מעבר לקיר אש, שריפת מגן מעכב בעירה בקיר האש, חדירה לתא הנוסעים ושריפת חלק ניכר מחומרי בעירה בתא במקביל לחמצון מתכות, התכת מתכות קלות בתא המנוע (מצנן מים, מעבה, וצנרת מזגן, מצנן אויר וכו'), תחילת מעבר האש לתא הובלת הטובין עד לכיבוי האש.

...

לאור האמור לעיל, סבור אני שהתובעת לא הצליחה להוכיח את תביעתה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבעות.

התובעת תשלם לנתבעות, ביחד ולחוד, כדלקמן: 1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 2) שכ"ט עו"ד בסך 17,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

מהות התביעה ותמצית טענות הצדדים לפני תביעת תיחלוף בסדר דין מהיר, לקבלת פיצוי כספי בסכום של 66,223 ₪, שעילתה ניזקי רכוש שנגרמו לרכב מסוג הונדה סיוויק מ.ר. 35-533-78, שנת ייצור 2012, אשר בוטח על ידי התובעת בפני נזקים שונים העלולים להגרם לו (להלן: "רכב התובעת").

לטענת התובעת, ביום 19.3.17, שלושה ימים לפני ארוע השריפה, ניכנס הרכב לטפול במוסך הנתבעת, והוחלפה לו על ידי הנתבעת נורה שרופה בפנס ימני קדמי.

דיון ומסקנות לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוגשו, שמעתי את העדויות והקשבתי קשב רב לסיכומי טענות באות כוח הצדדים בעל-פה, נחה דעתי, כי דין התביעה להדחות.

...

בחוות הדעת (ראו סעיף 6) בא המומחה למסקנה, כי הגורם לשריפה ברכב הוא "כשל חשמלי בבית מנורה במנורת חזית בצד ימין". על יסוד האמור טוענת התובעת, כי האירוע שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת או מי מטעמה לא נקטו זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקטו זהירות סבירה ולפיכך חל במקרה דנן הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" המעוגן בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").

בכתב ההגנה, כופרת הנתבעת בטענות התובעת בכתב התביעה, למעט בעצם התרחשות אירוע השריפה, וסבורה כי דין התביעה שהוגשה כנגדה להידחות.

בנדון זה, ובהיעדר ראשית ראיה להוכחת האמור מצד התובעת, מקובלת עלי לחלוטין עדותו של מנהל הנתבעת בנדון זה, כי החלפת נורה היא הליך פשוט שאינו מערב מערכת חשמלית וכי אין צורך בידע חשמלי כלשהו לשם ביצועו.

גם אם אלך לקראת התובעת, ואניח, מבלי לקבוע מסמרות, כי שני התנאים הראשונים לתחולת הכלל מתקיימים בנסיבות העניין (אצא מנקודת הנחה כי נהג רכב התובעת לא ידע ולא היה יכול לדעת בזמן אמת מה היו הנסיבות שגרמו לאירוע השריפה ברכב וכי במועד התקנת הנורה ברכב התובעת, הייתה לנתבעת שליטה ברכב), אין ביכולתי לקבוע כי מתקיים התנאי השלישי ולפיו, אירוע השריפה ברכב מתיישב עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה בהתקנת הנורה יותר מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות כזו.

בהינתן האמור, אני דוחה את התביעה מחמת אי הוכחתה.

לפניי תביעה כספית לשיבוב על סך 130,187 ₪ בגין נזק רכוש שניגרם לרכב אשר היה מבוטח על ידי התובעת ביום 4.11.16.

בהתאם לתנאי הפוליסה והוראת התשלום שהוצגה, שילמה התובעת למבוטח תגמולים ונשאה בהוצאות נילוות בשיעור 126,709 ₪ על יסוד נתונים שמסר המבוטח ולאור מסקנות מר דדון, סבורה התובעת כי הנזק לרכב ארע כתוצאה מרשלנות בטיפול של מי מהנתבעים 1-2 בתקופה שקדמה לשריפה ולכן הוגשה התביעה דנן.

אם היתה נזילה מתמשכת של שמן מהמנוע, הדבר היה יכול לגרום לדליקה בהנתן אש ישירה, וייתכן כי היה בכך להשית אחריות לפתחם של מי מהנתבעים, אולם דליפה מעין זו לא התגלתה כלל - לא במוסך הנתבע בטיפול ההכנה למבחן השנתי ולא בבדיקת הרשוי השנתי שבוצעה זמן קצר לפני הארוע.

סוף דבר, לא הוכח כי בוצעה או לא בוצעה פעולת טפול שהובילה לתקלה ברכב ולאחר מכן לשריפה שהתרחשה.

...

בנוסף, מובהר כי לאחר שבחנתי את קורות חייו המקצועיים של המומחה ושמעתי תשובותיו במסגרת החקירה הנגדית במישור זה, לא מצאתי ממש בטענות התובעת או המומחה מטעמה ואני סבורה כי מדובר במומחה שכישוריו והכשרתו המקצועית בהחלט מהווים מענה הולם לנושא שלשמו מונה ואותו בדק בהליך זה. לאחר שבחנתי את חוות דעת המומחים ונתתי דעתי לתשובותיהם במהלך החקירה הנגדית, איני מוצאת מקום לסטות מהמסקנות אליהן מגיע המומחה מטעם בית המשפט וזאת על יסוד מספר נימוקים.

למעשה נראה כי מר דדון מגיע למסקנותיו בדרך 'הפוכה', היינו לפי תוצאת האירוע, קרי השריפה, מגיע למסקנה ביחס לגורם לה ומשלב זה מחפש מהו הגורם הסביר והקרוב ביותר בזמן שיכול היה לשאת באחריות לה. אין בכך כדי להרים נטל ראייתי ולו ראשוני על מנת לבסס אחריות בגין רשלנות בטיפול של מי מהנתבעים.

סוף דבר, לא הוכח כי בוצעה או לא בוצעה פעולת טיפול שהובילה לתקלה ברכב ולאחר מכן לשריפה שהתרחשה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

האם זכאית התובעת לתגמולי ביטוח בגין שריפה שפרצה במהלך נסיעת המשאית המבוטחת, או שמא ידו של המבוטח הייתה בהצתת המשאית עקב כשל טכני שנפל בה? רקע וטענות הצדדים התובעת היא הבעלים של משאית מתוצרת סקניה, מועד עליה לכביש 09/2013, אשר ביטחה את המשאית בביטוח מקיף אצל הנתבעת (להלן: מנורה) בפוליסה שתוקפה מיום 1.9.18 עד ליום 31.8.19.

ביחס לטענות התובעת כי לא קיבלה לידיה את שרידי הרכב נטען כי התובעת התבקשה להגיע ולקחת את השרידים מהמגרש אולם החליטה שלא לעשות כן. דיון והכרעה האם ארע מקרה ביטוח – וכיצד פרצה השריפה לכתב התביעה צורפה ההודעה על מקרה הביטוח בה נרשם באופן קצר מפי הנהג מוסא אלקורעאן, אשר משמש גם כמנהל התובעת, כי במהלך נסיעה הריח ריח של שרוף, עצר את המשאית, וראה כי עולה באש מקדימה.

בהגינותו של המומחה, לאחר ששמע את עדות החוקר, אישר כי לא היו שני מוקדים לאש אלא סימנים נוספים נבעו משריפת כסוי ארגז המשאית, ולכן ניתן לשלול את אחד הסימנים שגרמו לו לסבור כי מדובר בהצתה.

ליישום ההלכה בדבר נטל ההוכחה החל עם המבטח להוכיח כי המבוטח הצית רכושו ראה ע"א (ת"א) 2288/06 איי.אי.ג'י ביטוח זהב בע"מ נ' אייזיק, 15.5.07, פסקה 5(ח): "לפיכך, בנסיבות המקרה דנן, כאשר לפנינו ראיה ברורה לביום שריפה במכונית שהייתה בשליטת המשיב ושבה נהג, עובר נטל הראיה אל המבוטח כדי שיוכיח שידו לא היתה במעל. לשון אחר, במקרה דנן שבו קיימות ראיות ברורות שעסקינן בהצתה מכוונת של המכונית, אין להטיל על המבטחת את הנטל להביא ראיות ישירות למעורבותו של המבוטח בהצתה. די שהמערערת הוכיחה את עצם ההצתה המכוונת, כדי להעביר את הנטל למבוטח לשלול את מעורבותו בפרשה, בעיקר בשים לב שגם הנטל המוטל עליו, להוכיח את העידר מעורבותו, קל יותר". בחינת הראיות מלמדת כי מנורה לא עמדה בנטל להוכיח טענתה כי המבוטח הצית את רכבו, ואף לא הציגה ראיות אשר העבירו את נטל הבאת הראיות למבוטח לסתור טענה זו. כאמור לעיל, לא הוצגו ראיות ברורות מהן ניתן היה להסיק כי המשאית הוצתה.

סעיף זה נועד להוציא מכלל חבות המבטח נזקים לרכב שהם קלקולים שונים, לרבות במערכת החשמל, שיש לטפל בהם במוסך, אולם אינו שולל פיצוי מקום בו ארע מקרה ביטוח עקב כשל חשמלי ברכב.

...

ההתנהלות בנוגע לשרידים ויתר טענות מנורה לאור המסקנה כי יש לאמץ את מסקנות החוקר, מתייתר הצורך לדון בעניין הטיפול בשרידים ובטענת התובעת כי נמנעה ממנה האפשרות לבדוק את המשאית על ידי מומחה שריפות מטעמה.

סוף דבר המשאית של התובעת התלקחה במהלך נסיעה עקב כשל חשמלי.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 305,842.5 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3.6.19 ועד התשלום המלא בפועל.

התובעת שילמה ל- "מטרופולין" תגמולי ביטוח עבור הנזק לאוטובוס וכן שילמה לנוסעים פיצוי בגין רכוש אשר נטען כי ניזוק בשריפה.

העד אישר שלאחר הארוע הוא סיפר לאורון בראל על שריפת האוטובוס ובקש ממנו את הסטוריית הטיפולים במוסך, לבקשת חברת הביטוח של "מטרופולין". עם זאת, באותו זמן מר אסף עצמו לא ידע שיש חשד לרשלנות של המוסך ועל כן הוא לא מסר מידע שכזה למר בראל (עמ' 23, ש' 16 - עמ' 24, ש' 4; עמ' 30, ש' 35-24).

כאשר הטיפול יוצר תקלה במערכות האוטובוס, המשמעות היא תקלה טכנית, וממילא בפרשנות הסבירה של ס' 5.1.8 להסכם, כוונת הצדדים הייתה שהאחריות לשריפה ונזק הנובעים מכך לא תחול על "מטרופולין". התוצאה היא שדינה של תביעת התובעת נגד הנתבעת 1 להיתקבל, מכוחה של עילת התביעה החוזית.

...

טענתה של התובעת בסיכומיה, כי יש להעביר את נטל הראיה אל כתפי הנתבעת 2 לפי הוראות ס' 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], נדחית.

מסקנתי היא שהערכות השמאי היו סבירות ולא נסתרו.

תביעת התובעת נגד הנתבעת 2 נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכומי פסק הדין ישולמו תוך 30 יום מהיום.