תביעת נזקי רכוש מתאונת דרכים: אחריות נהג רכב נסוג

עסקינן בתביעות שעניינן ניזקי רכוש שנגרמו לשני רכבים בתאונת דרכים שאירעה בתאריך 25.12.2017 בסמוך ליישוב שלומי: רכב מסוג איסוזו מ.ר. 95-916-13 (להלן: "רכב איסוזו"), נהוג בידי מר יוסף לוי ורכב מסוג סקודה מ.ר. 25-496-12 (להלן: "רכב סקודה") נהוג בידי מר יונתן דמרי (להלן: "התאונה").

לאור הודאת הנתבע 1 באחריותו המלאה לקרות התאונה ולאחר שניתנה הסכמת הצדדים למתן פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט בעיניין הנזק שניגרם לרכב איסוזו (תוך הותרת נושא שאלת אחריותן של הצדדים השלישיים לשיפויו - להכרעה נפרדת) ולאחר שמיעתם של שני עדים מטעם התובעת בדיון ההוכחות שהתקיים בפני ביום 3.3.2020, ניתן בתאריך 23.4.20 פסק דין חלקי במסגרת תיק תא"מ 40960-12-19.

ר' גם ע"א (מחוזי מרכז) 15488-10-15 שירביט – חברה לביטוח בע"מ נ' רמי יונס (פורסם בנבו) נקבע כי זכות התיחלוף מכוח סעיף 62 (א) לחוק אינה זכות מוחלטת וייתכנו מצבים נוספים, שאינם מפורטים בסעיף 62 (ד) לחוק, מפניהם תסוג זכות התיחלוף.

שם הועלתה האפשרות שהנתבע, המזיק, כלל אינו נחשב כ – "אדם שלישי" לצורך קיומו של התנאי הראשון הקבוע בסעיף 62 (א) לחוק: "לא יכול להיות חולק, כי במקרה דנן קארים אינה צד שלישי פורמאלי, שכן חזקה היא שרכושו של יונס הוא גם רכושה והנם מבוטחים של הרכבים המעורבים בתאונה, ואין כל ספק כי נהג המשאית, ראמי, הנו שלוח של מעסיקו ראעד, ולפיכך גם אין כל היגיון בהענקת זכות תביעה לשולח בעניינים הנוגעים לשליחות שהוטלו על השלוח במסגרת עבודתו. לכן, הענקת זכות שבוב למבטחת במקרה שכזה אינה הגיונית ואינה סבירה בהיתחשב בתכליתה ומטרתה של פוליסה הבאה להגן ולהיטיב עם המבוטח ולא עם המבטחת". (מובאה מפסק דינו של ביהמש השלום בתא"מ 7888-02-16 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שטין ואח' שאוזכר בסיכומיה של שומרה).

...

וכשם שלא ניתן לחזור על המבוטח הרשלן בתביעת שיבוב כך- לא ניתן לחזור גם על הנהג שהורשה לנהוג בו. מהאמור לעיל עולה כי יש לדחות את תביעת השיבוב שהגישה שומרה כנגד הנתבעים 1 ו-2 במסגרת תא"מ 73109-07-19, שכן דין הנתבע 1 כדין המבוטח ולפיכך אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובעת בתיק הנ"ל לשלם לנתבעים 1 ו-2 הוצאות משפט ושכ"ט עוד בסך כולל של 4,570 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

דין התביעה בתיק תא"מ 25343-01-20 להתקבל במלואה, בהעדר כל הכחשה של הנזק ולפיכך אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 בתיק הנ"ל, יחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 17,036 ש"ח בצירוף אגרת התביעה בסך של 760 ש"ח ובצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בהתאם לקביעתי לעיל, אני מורה כי ההודעות לצד שלישי שהגיש הנתבע 1 כנגד שומרה חב' לביטוח במסגרת תא"מ 40960-02-19 ובמסגרת תא"מ 25343-01-20 מתקבלות במלואן ובהתאם לכך אני קובעת כדלקמן: אני מחייבת את צד ג' מס' 1 בתיק 40960-02-19 לשפות את המודיע במלוא הסכום בו חויב במסגרת פסק הדין החלקי שניתן כנגדו בתאריך 23.4.20 בסך של 22,292 ש"ח בצירוף אגרת ההודעה בסך של 758 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ש"ח. אני מחייבת את צד ג' מס' 1 בתיק 25343-01-20 לשפות את המודיע במלוא הסכום בו חויב במסגרת פסק הדין זה בסך של 20,786 ש"ח. בצירוף אגרת ההודעה בסך של 760 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,700 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לפניי תביעה כספית מיום 20.1.19 ע"ס 15,603 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 31.7.18.

מחלוקת בשאלת הנסיבות והאחריות גרסת התובעת בסעיף 3 לכתב התביעה נרשם כך: "התובעת תטען, כי ארוע התאונה היתרחש ביום 31.7.18, בסמוך לשעה 9:57, בכביש גישה לקבוץ עינת בכביש 444, עת נסע רכב התובעת בכביש, לפתע הגיח רכב הנתבעת מתוך דרך עפר בעודו פונה שמאלה בחוסר זהירות ומבלי לשים דעתו לרכב התובעת, סטה רכב הנתבעת לנתיב נסיעת רכב התובעת, פגע רכב הנתבעת ברכב התובעת והסב לו נזקים וכך התרחשה התאונה". בטופס ההודעה על התאונה שנימסר לתובעת ושצורף לכתב התביעה נרשם כך: "נסעתי בכביש 444 ופניתי לכיוון כביש הגישה לקבוץ עינת ובאותו כיוון כיוון נסיעה עמד רכב לפני בצד ואני אותתי שמאלה לשם עקיפה והוא מבלי להסתכל במראה פנה שמאלה לכיוון דרך עפר. אני צפרתי לו אבל הוא המשיך בנסיעתו וקרה היתנגשות. יצאתי אל הנוהג ברכב ואמרתי לו למה אתה לא מסתכל במראה והוא ענה לי שנתתי וינקר". גרסת הנתבעת בסעיף 2 לכתב ההגנה נרשם כך: "מוכחשת גרסת התובעת לתאונה כמפורט בסע' 3 לכתב התביעה. הנתבעת תטען כי במהלך פנייה שמאלה של נהג הרכב מטעמה הגיחה מכונית התובעת עקפה את מכונית הנתבעת במהלך הפנייה ופגעה במכונית הנתבעת כך שלמעשה אחראי נהג מכונית התובעת לניזקי רכבו עצמו". בטופס ההודעה על התאונה שנימסר לנתבעת ושצורף לכתב ההגנה נרשמה גרסה, בעברית בלתי קריאה מספיק, שהמשפט האחרון בה קריא והוא: "בזמן פניה שמאלה צד ג עוקף אותי וניכנס בי". הכרעה לאחר ניתוח מכלול הטענות והראיות, להלן מסקנותיי: נסיבות התאונה: עובר לתאונה, שני הרכבים היו באותו כביש ובאותו כיוון, כביש דו-סיטרי המוביל לקבוץ עינת והמספיק ברוחבו לרכב אחד בכל כיוון.

נהג התובעת נסוג מגירסתו זו במהלך חקירתו, והודה למעשה שרכב הנתבעת כן היה בתנועה, אך שוב ניסה לייפות הדברים לטובתו בכך שתיאר את התנועה כזעירה ממש.

...

אך שוכנעתי לקבל את עדות נהג רכב הנתבעת, כי היה בנסיעה במהירות אחידה כל העת ובשום שלב לא עצר לפני הפנייה שמאלה, כאשר אין חולק שלא הייתה כל נחיצות לעצור, מאחר שרק שני הרכבים המעורבים היו אותה שעה בכביש.

מו המכלול עולה, כי נהג רכב התובעת גילה קוצר רוח וכוחנות בנהיגתו, בכך שלא אפשר לנהג רכב הנתבעת לבצע ולהשלים את פנייתו שמאלה, פנייה שאני קובע שנהג רכב התובעת בהחלט יכול וצריך היה להבין עובר לתאונה כי מתבצעת.

מחובת נהג רכב הנתבעת היה לתת דעתו גם לנעשה מאחוריו בטרם הפנייה, וניכר כי הפר חובה זו. סיכום התביעה מתקבלת, באופן חלקי (כדי שיעור האשם היחסי הנ"ל).

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 4,062 ₪, לפי 30% מסכום התביעה המופחת המוסכם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 20.1.19 ועד יום התשלום המלא בפועל.

לפניי תביעה כספית בגין נזק רכושי שניגרם לאוטובוס התובעת במסגרת תאונת דרכים שאירעה אל מול רכב הנתבעים.

דיון והכרעה בדיון שנערך בפניי, העיד נהג רכב התובעת וחזר על האמור בכתב התביעה ובטופס ההודעה שהגיש בסמוך לאחר התאונה, לפיה מוטלת האחריות לתאונה על כתפי נהג רכב הנתבעים.

במצב שכזה, אף נסוגה חוות דעת השמאי כראיה להוכחת שיעור הפצוי, גם אם זו נערכה לפני התיקון, ומקל וחומר כשזו נערכה רק לאחר התיקון וזמן רב לאחריו.

...

במצב דברים זה, לא עמדה התובעת בהוכחת יסוד הנזק, ודין תביעתה להידחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי לקבל את עמדת הנתבעים, לפיה, הגם שלנתבעים אחריות לקרות התאונה, לא עמדה התובעת בנטל הוכחת יסוד הנזק הנתבע, כנדרש בעוולת הרשלנות.

מכאן, שדין התביעה להידחות.

לפניי תביעה ותביעה שכנגד לתשלום ניזקי רכוש שנגרמו לרכבי התובעים עקב תאונת דרכים מיום 29.6.20 שהתרחשה בנתיבי איילון.

עוד נטען כי לאחר קרות התאונה נהגת התובעת סירבה למסור את פרטיה ורק לאחר שהנתבעת ואחיה שנהג ברכב התקשרו למישטרה, נימסרו הפרטים.

לעומת זאת עדותם של הנתבעת ואחיה הותירו עליי רושם אמין וחיובי, כך בין היתר יוזמתם לעירובה מישטרה לאחר התאונה, נטייה שאינה מאפיינת דרך כלל אנשים שאחריותם לתאונה ברורה ומובהקת, וכן התקשרותה של הנתבעת לתובעת 1 בדרישה לפצוי באופן שבודאי לא עולה בקנה אחד עם היתנהלות של מי שפגע ברכב והאשמה רובצת לפתחו.

מחד גיסא אמנם התובעת שכנגד לא תמכה תביעתה בחוות דעת שמאי שהנה דרך המלך להוכחת נזק נסוג זה, אך מאידך גיסא עצם קיומה של חשבונית במצורף לעדות התובעת שכנגד לפיה תיקנה את הרכב , אותה קבלתי ואימצתי, ובמצורף לתמונות הנזק שניגרם לרכבה התואמות את החלקים שהוחלפו ופורטו בחשבונית מבססות בעיניי במידה מספקת את הנזק שניגרם לרכב.

...

באיזון המתחייב בין כלל ההלכות שפורטו לעיל סבורני, כי המקרה דנן הינו מקרה ביניים בו יש לפסוק פיצוי ולא לאפשר ל"חוטא- מעוול לצאת נשכר".

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הלך הרוח בפסיקה הרווחת ביחס ל"תובעים פרטיים " לפיה אין להחמיר עמם יתר על המידה בהוכחת הנזק. במקרה דנן שוכנעתי כי הכרה בסכום הפיצוי בהתאם לחשבונית תהא צודקת בנסיבות העניין גם בזיקה לעדות התובעת שכנגד לפיה, היא נשאה בתשלום אך לא התכוונה לתבוע זאת מאחר והייתה טרודה בדברים אחרים. גישה זו בעיניי מבססת את הכנות שבתביעה , בה פנתה לתקן את הרכב , להשיבו לקדמותו וללא הכברת עלויות משעה שאין כל "כיס" להיפרע ממנו בטווח הנראה לעין, לא בדמות חברת ביטוח ולא בדמות מזיקה שאינה ששה לשלם בגין הנזק.

על יסוד המקובץ לעיל והנזק שקבעתי שהוכח אני מורה על דחיית התביעה העיקרית , מקבלת את התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבעות שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 2,500 ₪ בצירוף אגרת משפט ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

בפני תביעה כספית לניזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים.

השאלה העומדת לדיון הנה מי אחראי לנזק התובע – האם רכב הנתבע 2 פגע ברכב התובע ורק לאחר מכן פגע רכב הנתבע 3 ברכב הנתבע 2 והדף אותו שוב אל רכב התובע או האם רכב התובע נפגע פעם אחת וזאת על ידי רכב הנתבע 2, אשר נהדף עליו כתוצאה מפגיעת רכב הנתבע 3? יצוין, כי חברת הביטוח מנורה, נתבעה בהליך הנידון, כמבטחת הנתבע מס' 3 אלא שחברת הביטוח טוענת להיעדר כסוי בטוחי, בהנתן כי הנתבע מס' 3 נהג בעת שלילת רישיון.

גרסה זו של התובע תואמת את עדות הגב' דדון, אשר זוכרת כי רכב הנתבע 3 הדף אותם אל רכב התובע וכתוצאה מההדיפה רכבם נסוג לאחור ונהדף שוב קדימה.

...

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, קראתי טיעוניהם ועיינתי בראיות שהוגשו, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כאשר האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע 3 בלבד.