לפניי תביעה שעניינה נזק רכוש שניגרם בתאונת דרכים שהתרחשה בשנת 2015 סמוך לצומת אלוף שדה.
נתבעת 2 – מבטחת רכב נתבעת 1 (להלן: 'שומרה'), ממקדת הגנתה בטענת העידר יריבות והיעדר עילה שכן לשיטתה לנתבעת 1 אין כסוי בטוחי.
בהקשר זה יצויין עוד כי היתנהלות שומרה מלמדת כי אף היא הכירה בקיומו של כסוי בטוחי לנתבעת 1, שאם לא כן מדוע הסכימה לשאת בנזק שניגרם לרכב נתבעת 1 ולשלם את תמלוגי הביטוח בגין התאונה? היתנהלות זו בצרוף עדות נתבעת 1 שלא נסתרה, לפיה הבהירה לה שומרה לאחר התאונה שהיא מכוסה, וכי מעולם לא ראתה או חתמה על כתב סילוק כזה או אחר, שומטת את הקרקע תחת טענות שומרה בדבר העידר כסוי בטוחי.
...
בנסיבות אלה, דין התביעה והודעת צד ג' שהוגשו נגד שומרה להתקבל במלואן.
מאחר ושוכנעתי כי לשומרה היה חלק משמעותי בטעות שנוצרה, ונוכח גילוי דעתה ביחס לכיסוי הביטוחי באמצעות תשלום תגמולי הביטוח עבור נזקי נתבעת 1, אני מעמידה את חלקו של סוכן הביטוח לנזק שנגרם לה על 50%, ובסכום זה עליו לשפות את שומרה.
סוף דבר –
הנתבעים, באמצעות שומרה חברה לביטוח בע"מ, ישלמו לתובעת סך של 13,595 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדים כפי שנפסק, ו – 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.
