תביעת נזקי רכוש בגין תאונה בין אוטובוס לרכב

לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי רכוש לרכב עקב תאונת דרכים ביום 23.9.20 בין רכב פרטי לאוטובוס.

...

הוראות סעיף 68 לפקודת הנזיקין הקובע כדלקמן: "(א) סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; ..." לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים, בתמונות, ובחנתי הגרסאות היטב החלטתי לקבוע כי האחריות לקרות התאונה ונזקיה תחולק באופן הבא : 85% על התובע ו15% על נהג האוטובוס וזאת מנימוקים הבאים: גרסת נהג האוטובוס הועדפה בכל הנוגע לנסיעת התובע לאחור, והגעתו בזווית אל מול נתיב האוטובוס, גרסה זו עולה בקנה אחד עם מכלול הראיות ובכללן העדויות ומכלול המובא בפני בית המשפט, ובשיקול ההסתברות במאזן ההסתברות בדין האזרחי .

(ש 18, 24 עמ' 1 לפרוטוקול ) אני קובע כי אין מדובר רק בתחילה אלא בתמרון מהיר לאחר שחלף נהג המונית התובע על פני הפנייה המבוקשת להורדת התלמיד .

לאור האמור : · הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,863 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסיקתם.

· נוסף לאמור תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, הוצאות חוות דעת מומחה בסך 1,170 ₪ וכן אגרת בית משפט כפי ששולמה.

תביעה בגין ניזקי רכוש בעקבות תאונת דרכים מיום 26.04.2020.

לשיטתה לפני התאונה הצליחו לעבור במקום גם אוטובוס וגם רכבים פרטיים מבלי שאלה פגעו ברכבה.

בעקבות התאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים (צד שמאל ומראה שמאלית) אשר הוערכו על ידי שמאי מטעמה בסכום של 8,253 ₪ בתוספת ירידת ערך בסך 2,049 ₪ ובצרוף שכר טירחת שמאי בסך 1,170 ₪ ובסך הכל, 11,472 ₪.

...

כבר נפסק, כי הימנעותו של צד מגילוי ראיה (או זימון עד שבשליטתו) יכול שתביא את בית המשפט לידי מסקנה, כי אילו הוצגה אותה הראיה, זו הייתה פועלת לרעתו (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד ל(1) 736, 760 (1980) ר' בנוסף ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991); ע"א 455/88 חדד נ' א. דהן חברה לבניין בע"מ, פ"ד נה(5) 655 (1991)).

התוצאה: אני מקבל את התביעה באופן חלקי.

על כן אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 2,173 ₪ - (60% מסכום התביעה – 3,621 ש"ח).

לפניי שני תיקים מאוחדים, בסדר דין מהיר, שעניינם בתביעה לפצוי כספי בגין ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 25.08.2020 בין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 386-62-601 שהיה בעת התאונה בבעלות התובעת בתיק הראשון ונהוג בידי הנתבע בתיק השני (להלן: "האוטובוס") ולבין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 14-797-30 שהיה בעת התאונה בבעלות הנתבעת 1 בתיק הראשון והתובעת בתיק השני ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בתיק הראשון (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוואנטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להיתקבל חלקית בהפחתת ראש הנזק "ימי עמידה" שבתיק הראשון וראש הנזק "ביזבוז זמן וטירחה" שבתיק השני, כך שנהגת הפרטית תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 30% ואילו נהג האוטובוס יישא באחריות בשיעור של 70%.

...

איני מקבל את גרסתה של נהגת הפרטית כי האוטובוס פגע בפרטית כאשר הפרטית הייתה בעמידה.

אשר להיקף הנזק הנטען בשני התיקים, הרי שמאחר שסכומי התביעה נתמכים בחוות דעת שמאיות ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצדדים שכנגד לא הגישו חוות דעת שמאיות נגדיות שיש בהן כדי לסתור את סכומי התביעות, הרי שאני מקבל את סכומי התביעה, למעט ראש הנזק "ימי עמידה" שבתיק הראשון וראש הנזק "בזבוז זמן וטרחה" שבתיק השני.

התיק השני הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: 8.1.

בפניי תביעה לפצוי התובע בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכבו, בשל תאונה שארעה ביום 8.11.2020 (להלן: "התאונה").

התובע לא היה החלטי האם כתוצאה מהפגיעה בין רכבו לבין האוטובוס נהדף רכבו ועלה על המדרכה: "לא עליתי על המדרכה. אחרי זה כן נכנסתי למדרכה, הוא דחף אותי. אחרי התאונה הייתי על המדרכה" (עמ' 1, ש' 24).

...

בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה.

ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה. ג – דיון והכרעה לאחר ששקלתי את העדויות ששמעתי, את התמונות שהוצגו, את טענות באי כוח הצדדים ואת כלל נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

לפיכך, אני קובעת כי התובע, שלא ציית לתמרור "עצור" בצאתו מכביש השירות, נושא באחריות להתרחשות התאונה.

ד – סוף דבר נוכח המפורט לעיל, אני מורה על דחיית התביעה במלואה.

זוהי תביעה בגין ניזקי רכוש (רכב) שעניינה תאונת דרכים מיום 15.9.19 בה היו מעורבים אוטובוס התובעת מספר רשוי 9372453 (להלן: "האוטובוס") ורכב הנתבע 1, מ.ר 34-547-70 (להלן: "רכב") והמבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "התאונה").

...

לטענת הנתבעים, דין התביעה להידחות כנגדם הואיל והנזקים הנתבעים נגרמו באשמתו המלאה של נהג התובעת עת יצא מצד הדרך לעבר נתיב נסיעתם ופגע בנגרר עם חלקו השמאלי קדמי.

היום התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה העידו מטעם התובעת: מוחמד והשמאי מר תומא סוהיל (להלן: "השמאי") ומטעם הנתבעים, העיד הנתבע 1, מר שאוקי אבו רגב (להלן: "הנתבע"), ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה. אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לעצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא בנוגע למי אחראי לה. דיון והכרעה: לאחר עיון בכתבי הטענות ובמכלול החומר המצוי בתיק בית המשפט ולאחר ששמעתי את העדים ואת סיכומי ב"כ הצדדים, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך עדותם, אני קובעת כי מלוא האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע 1.

לעניין אחריות הנתבע, אני מפנה לתקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 : "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא". לא שוכנעתי כי הנתבע נקט בזהירות המתבקשת במהלך העקיפה.

בנסיבות האמורות, לא שוכנעתי אף שיש מקום להשית על נהג התובעת אשם תורם ו/או אשם תורם מקים אחריות, שעה שלא שוכנעתי כי היה ביכולתו למנוע את התאונה, הואיל ושוכנעתי כי האוטובוס היה בעצירה במהלך עקיפת הרכב את האוטובוס.

בסיכומו של דבר אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, באמצעות ב"כ, סך של 21,946 ₪ בצירוף אגרות משפט, שכ"ט עו"ד בסך של 4,400 ₪ והוצאות העד והשמאי בסך כולל של 1,200 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.