תביעת נזקי רכוש בגין פריצה לדירה נגד חברת ביטוח וסוכן ביטוח

רקע רלוואנטי המשיבה, גב' נעים (להלן: "המשיבה" או "התובעת"), רכשה פוליסה לביטוח דירת מגורים אצל המבקשת, אשר כללה, בין היתר, כסוי בגין ניזקי גניבה או פריצה.

נוכח דחיית התביעה, הגישה המשיבה תביעה כנגד המשיבה וסוכנות הביטוח לתשלום תגמולי הביטוח.

לטענת המבקשת, מידע זה הוסתר ממנה בעת רכישת פוליסת הביטוח, ובכך הביאו המשיבה ובעלה את המבקשת לבטח את רכושו של מר נעים, אשר באופן רגיל לא היה מתקבל לביטוח אצל המבקשת.

עוד טוענת המבקשת בכתב הגנתה, כי המשיבה לא הוכיחה כי הדירה נפרצה או כי בוצעה אליה כניסה באלימות ובכוח וכי מדובר בתביעה שהיא על פניה ניסיון לקבלת תגמולי ביטוח בדרך של מירמה או הכשלת בירור חבות מתוך כוונת מירמה.

וכן, בת"א (חיפה) 1999/83 יוסף נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 10.7.86), שם ביקשה חברת הביטוח חסיון על הודעה של המבוטח שנגבתה על ידי חוקר מטעמה, בית המשפט (כבוד השופטת שטרסברג- כהן) דחה את טענת החיסיון, למרות היתרונות הגלומים בה בכל הנוגע לחקירה הנגדית: "אינני מיתעלמת מכך שתובעים כמו כל צד מעוניין אחר במשפט, עלולים לחטוא לאמת בהיותם בבית משפט ולספר ככל העולה על רוחם כדי להצליח בתביעתם... אני ערה גם לחשש שאם ידע התובע מראש מה מסר בהודעתו, ואם מסר שם דברים שאינם נוחים לו, עלול הוא להצטייד בהסברים ולהכין עצמו לנטרל את הדברים הבלתי נוחים... אלא שאינני רואה בכך הצדקה למנוע ממנו לראות את ההודעה שמסר". ויפים הדברים לענייננו.

...

בכתב הגנתה טענה המבקשת כי המשיבה שימשה כסות להסתרת עברו של בעלה, מר נאור נעים, שהינו עבריין מורשע בעבירות רכוש, לרבות עבירות של התפרצות לדירה.

(-) הלכת סוויסה לא עוסקת בחיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט אלא בעיתוי גילוי המסמכים, קרי, בדחיית המועד לגילוי המסמך (וראו החלטתי בבש"א (מחוזי חי') 4078/06 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' מפרם סוכנויות 1999 בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 3 (החלטה מיום 24.4.2006)).

האם בענייננו מוצדק עיכוב גילוי ראיות המבקשת? אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בחומרים שנמסרו לעיוני, לטעמי התשובה לכך היא שלילית.

כן ראו בת"א (מחוזי מרכז) 48209-05-17 אליהו רבי זאדה נ' גבריאלה כהן (10.12.2019) והפסיקה המוזכרת שם לעניין זה. התוצאה סיכומם של דברים, הבקשה נדחית.

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 2204-05-16 בקשי ואח' נ' ונטורה ת.ז. 700310 ואח' לפני כבוד השופטת עדנה יוסף-קוזין תובעים 1. מנשה בקשי 2. יצחק בקשי 3. אורלי טובה הררי 4. אפרת מזל עדני נתבעים 1. לאה ונטורה ת.ז. 700310 2. נציגות הבית המשותף 3. אבי גוהרי 4. אלעד שטרויכלר 5. הלל אביעזר 6. רות אלבז 7. איריס דהן 8. שרון צביאלי 9. יוסף צביאלי 10. שמשון פרשני 11. רבקה לאה פרשני 12. חני גרינשפון 13. נועם חיים גרינשפון 14. אורי אטי טמפלהוץ 15. יעקב סטאניצקי 16. רות חוה סטאניצקי 17. יהונתן שוורץ 18. אולגה זיגל 19. גנאדי זיגל 20. יצחק ונטורה 21. רות נוב 22. רוני טואיטו 23. יפה טואיטו 24. אמירה וייס 25. נטי וייס 26. אליהו ברוננברגר 27. מרה ברוננברגר 28. גארי רזניקובסקי 29. הלנה רזינקובסקי 30. חנניה דימטרי 31. רון דקל 32. אביטל דקל ולף 33. רחמים ואהרון שמשי - סוכנות לביטוח (2000) בע"מ 34. יוגב צבי 35. ציפורה יוגב 36. יוסף וייס 37. נורית וייס ב"כ התובעים – עו"ד יפרח שוחט, עו"ד ארז עבודי ב"כ נתבעת 1 – עו"ד ברק אונגר ב"כ נתבעים 10 ו- 11 – עו"ד שמשון פרשני (נתבע 10) פסק דין

התביעה והמחלוקת התובעים הגישו תביעתם נגד הנתבעת וטענו לאחריותה לניזקי דירת התובעים.

לטענת התובעים, מאחר שהדירה לא הייתה ראויה למגורים, המנוח עבר לגור בדירה שכורה והם תבעו את דמי השכירות והוצאות הובלה בסך של 29,600 ש"ח ו- 1,404 ש"ח. לטענת הנתבעת, הליקוי נמצא בצנרת של רכוש משותף, ולכן האחריות כלפי המנוח או התובעים רובצת על נציגות הבית המשותף וכלל הדיירים.

הנתבעת לא עשתה שימוש במים משום שחברת המים ניתקה את הצריכה בשל חוב).

מאחר שהנתבעת היתעלמה מפריצת המים ומהצטברותם המתמשכת בדירתה תקופה כה ממושכת, הנזקים התרחבו וגדלו עוד ועוד, וזאת באחריותה הבלעדית.

...

על כן, התובעים זכאים לפיצוי בסך של 29,600 ש"ח בגין דמי שכירות חודשיים בסך של 3,700 ש"ח ששולמו עבור 8 חודשים, וכן להוצאות ההובלה בסך של 1,404 ש"ח. סוף דבר התביעה נגד נתבעת 1 מתקבלת.

התביעה נגד יתר הנתבעים נדחית.

בעקבות דחיית תביעת התובעת לתגמולי ביטוח הוגשה תביעה זו ביום 5.8.2018 כנגד מנורה והסוכנות.

בהתאם לחוות דעת שמאי מטעם מנורה שצורפה כתימוכין לתביעה, נגנבו מהתובעת פריטים יקרי ערך בשווי כולל של 312,900 ₪ וכן נזוקו השיש והכיריים המבוטחים בהתאם לפוליסה בסך של 31,980 ₪ וכי סכומים אלו על מנורה והסוכנות לשלם לתובעת ביחד ולחוד.

נאור לא מסר לנציג הסוכנות כי הוא בעל עבר פלילי ובהתאם נציג הסוכנות לא ידע מכך אלא לאחר ארוע הפריצה ולאחר שמנורה הודיעה לו על כך. לטענת הסוכנות, לא היה לה כל עניין להסתיר את עברו הפלילי של נאור, שכן גם אם מנורה לא היתה מבטחת את התובעת ונאור, הרי שקיימת חלופה לביטוח בחברות אחרות, המאפשרות כסוי בטוחי גם למי שיש לו עבר פלילי.

בהתנהלות זו של הסוכנות, היא יצרה כלפי מנורה מצגי שוא כאילו מדובר במבוטחת לגיטימית או ברכוש ודירה של אנשים לגטמיים, היא הפרה את חובת הנאמנות שלה כלפי מנורה, הטעיתה את מנורה, חרגה מסמכותה או מההרשאה שניתנה לה, התרשלה ונהגה בזלזול בבצוע תפקידה כסוכן ביטוח, העסיקה פועלים לא מיומנים או לא מקצועיים ולא פעלה כפי שסוכן ביטוח סביר היה נוהג בנסיבות העניין.

כן צורפה חוות דעת יועצת לניהול סיכונים בביטוח כללי, הגב' קטיה שוורצמן, בנוגע לשאלה האם מבטח סביר היה מתקשר בחוזה ביטוח דירה הכולל רכוש השייך לעבריין בעל הרשעות קודמות בפריצה לדירות מגורים, אשר במועד ההיתקשרות היה בעיצומו של הליך פלילי בגין התפרצות לדירות.

היתנהלותו של יואב בזמן אמת- העידר בירור אודות פרטי העבר הפלילי יואב העיד כי קיימות עבירות שאינן רלוואנטיות לביטוח בתחום הרכוש ועל כן בכל מקרה בו היה נודע לו כי למבוטח עבר פלילי, הוא היה מפנה זאת לידיעת המבטחת (סעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית של יואב; פרוטוקול מיום 1.6.2022 עמ' 44 ש' 35- 36; עמ' 45 ש' 1- 7).

...

אומנם לא נמצאו סימני פריצה על הדלת וג'אן קובע כי ניתן לפתוח את הדלת רק באמצעות מפתחות מקוריים או משוכפלים, אולם חוליות אלו אינן מבססות באופן בלעדי את המסקנה כי התובעת ונאור הם שביימו את אירוע הפריצה.

לאור האמור ולאור המסקנה אליה הגעתי לא מצאתי להידרש לבקשה מס' 35, הנוגעת למחיקת סעיפים מסיכומי התובעת.

שכן ממילא אין בעובדות שצוינו על ידי התובעת בסיכומיה, עליהן מלינה מנורה, כדי לשנות ממסקנתי זו. לסיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית וכך גם ההודעה לצד ג'.

התובעת פנתה לנתבעת בדרישה לקבלת תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה בגין הרכוש המבוטח שנגנב, אולם פנייתה נדחתה, ומכאן התביעה.

שומרה מודה בקיומה של פוליסה לביטוח תכולת דירת התובעת במושב חוסן (לרבות התכשיטים) במועד הרלבנטי לתביעה, אך מכחישה את עצם קרות ארוע הפריצה והגניבה נשוא התביעה, ומוסיפה וטוענת כי עובר לעריכת הביטוח הפרה התובעת את חובת הגילוי והעלימה ממנה בכוונת מירמה את העובדה כי ארעה בעבר פריצה בביתה וכי היא מבקשת לבטח תכשיטים שכבר "נגנבו" בעבר והיא קיבלה עבורם תגמולי ביטוח מהמבטח הקודם (הפניקס).

זאת ועוד, מעיון בטופס התביעה לניזקי רכוש שהגישה התובעת לשומרה מיום 4/8/19 (3 ימים לאחר ארוע הפריצה נשוא התביעה) עולה כי התובעת השיבה בחיוב לשאלה האם היו לה תביעות קודמות בחברת ביטוח אחרת ואף ציינה מתי והיכן התגוררה בנכס לגביו הוגשה התביעה הקודמת ("לפני כ 3 שנים שיגרתי בקרית אתא"), ראו: נספח 2 לראיות הנתבעת.

פועל יוצא מהאמור הנו כי לא נסתרה גרסת התובעת בתצהירה לפיה בזמן אמת מסרה בע"פ לסוכנת הביטוח בעת מילוי טופס ההצעה לביטוח כי הייתה מבוטחת בעבר בחברה אחרת, וכי הוגשה על ידה תביעת רכוש נגד המבטח הקודם ב- 3 השנים האחרונות, ואילו סוכנת הביטוח (מסיבות שלא נתבררו) לא ציינה את עברה הבטוחי בטופס ההצעה לביטוח שמולא על ידה, כפי שנימסר לה ע"י התובעת.

...

לאור האמור לעיל, מתבקשת המסקנה כי הוכחה בפניי טענת שומרה כי התובעת הפרה את אחת מדרישת המיגון (לפי פרק ד' לפוליסה) בכך שהחביאה בביתה את התכשיטים המבוטחים (הלא ענודים) ב-2 מקומות נפרדים בלבד, וזאת בניגוד לתנאי הפוליסה.

זאת ועוד, לא הובאו ראיות מצד שומרה לעניין דמי הביטוח שהיו אמורים להיות משולמים נוכח החמרת הסיכון, באופן המאפשר לחשב את גובה תגמולי הביטוח המופחתים המגיעים לתובעת לפי ההסדר החקיקתי שבסעיף זה. התוצאה היא כי הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה הרובץ על כתפיה לפי סעיף 18 לחוק חוזה ביטוח, ודי בכך כדי להוביל למסקנה כי עליה לשלם לתובעת תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה בשיעור המהווה את מלוא שווי התכשיטים שנגנבו.

סיכום: מכל האמור לעיל אני מקבלת את תביעת התובעת ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: - סכום התביעה המתוקן ע"ס 68,500 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

הוא טען כי הפצוי אותו קיבל ברנר מחברת הביטוח הנו לכסוי הנזקים שנגרמו לדירה.

כן הוא טען כי לא עומדת לסגל עילת תביעה נזיקית וכי רשלנותו של סגל היא שגרמה לארוע השריפה ולנזקי רכוש לברנר (סעיף 14 לכתב ההגנה), בשל היות הדירה "מבנה בלתי חוקי, שניבנה ללא היתר כדין, ואופן הבנייה שלה (לרבות ובעיקר חיבורי ומיתקני החשמל הפרוביזוריים) הוא שהביא לפרוץ השריפה" (סעיף 17 לכתב ההגנה).

די. איי חברה לביטוח בע"מ. שנייה ערך ברנר, אצל ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ, באמצעות סוכן הביטוח מר רמי הללי (נספח 6 לכתב ההגנה), באופן שאינו נהוג ואינו מקובל: הוא ערך ביטוח למבנה, שאינו שייך לו; הוא לא פעל להגדיר את בעל המבנה, סגל, כמוטב; ביטוח שטבעי היה מבחינתו לערוך – ביטוח תכולה, עבור ציודו האישי בדירה – הוא נימנע מלערוך.

לטענת סגל, בשל "כפל ביטוח" הוא לא יקבל מחברת הביטוח שלו את תגמולי הביטוח (סעיף 9 לסיכומי התובע), ועל-כן הוא הגיש את תביעתו לחיוב ברנר בתשלום "לא כמי שגרם לארוע השריפה, אלא בשל הפרת חוזה (שבשלה הוגשה התביעה לפינוי מושכר) ובשל העובדה שהתנהלותו של הנתבע מנעה ומונעת מהתובע לקבל ממבטחתו את תגמולי הביטוח המגיעים לו בשל ניזקי המבנה" (סעיף 8 לסיכומי התובע).

בעיניין זינו הבהיר בית המשפט כי אין מדובר בעיניין "טכני" גרידא, אלא שהכלל נוגע ליכולת של הנתבע להיתמודד עם טענות התובע נגדו, כפי שהוא העלה אותן בכתב התביעה (ראו פסקה 32 לפסק דינה של כב' השופטת רונן).

...

טענת סגל לפיה יש לדחות את התביעה שכנגד בהינתן סעיף 13.1 להסכם השכירות, הקובע כי "המשכיר לא ישא בכל אחריות לכל נזקים שהם לגוף ו/או לרכוש השוכר [...] אשר יגרמו עקב ו/או בקשר לשימוש בדירה ו/או לביקור בה" (סעיף 19 לסיכומי סגל) – נדחית.

סיכום התביעה העיקרית נדחית.

התביעה שכנגד מתקבלת, באופן חלקי.