בית משפט השלום בחיפה
ת"א 70313-12-20 פלוני נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ
בפני
כבוד השופטת אפרת קריב
תובע
פלוני
נתבעת
נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ
פסק דין
בפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף ורכוש שנגרמו לתובע, לטענתו, ביום 8.10.2020 עת רכב על אופניו בכביש 721 בירידה מצומת דמון לצומת אורן ונפל עקב מפגע בכביש.
לטענת התובע בעת שרכב בירידה בחלקו התחתון של הכביש, ניכנס גלגל האופניים שלו לבור בכביש שנוצר בתוך תיקון אספלט ישן שבוצע בבור גדול יותר, ואשר לא ניתן היה להבחין בו מבעוד מועד וגרם לו לנפילה קשה, אשר גרמה לו לשפשופי עור רבים וכן לחבלת ראש, התובע עותר לפצוי בגין ירידה בהכנסות בחודשים לאחר התאונה, הוצאות בגין עזרת צד ג' וכן פיצוי בגין כאב וסבל.
איך קודם לא נפלת ועכשיו כן?
יש בור שאי אפשר לברוח ממנו.
כמו כן מבקש התובע לפצותו בגין הקלקול באופניו שניגרם כתוצאה מהנפילה, ובגין בגדי הרכיבה והקסדה שנאלץ לרכוש עקב העובדה שהקסדה נישברה ובגדי הרכיבה שלו נקרעו.
באשר לתביעת ניזקי הרכוש- התובע הציג קבלות ע"ס 5,000 ₪ בגין תיקון האופניים ובגין רכישת קסדה חדשה במקום הקסדה השבורה (שתמונה שלה צורפה לתצהירו).
...
אף מעדותו של מר פליחוב עולה כי מדובר במקום שיש להיזהר בו, כיוון שפני השטח אינם ישרים, ולפיכך מוצב תמרור אזהרה בשני כיווני הנסיעה במקטע זה.
לאור התמונות שהוצגו ולאור עדותו של מר פליחוב, אני קובעת כי אמנם מדובר במפגע, וגם אם הנתבעת ערכה סיורים יזומים לגילוי מפגעים, הרי בעת התאונה, המפגע עמד בעינו, כאשר אף העד מטעם הנתבעת מודה כי מדובר בכביש משובש ורק בשנת 2021 תוקן קטע כביש זה.
אשם תורם
לטענת הנתבעת, יש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי ומכריע ולפיכך לדחות את התביעה, שכן התובע העיד נסע במהירות גבוהה בירידה, בכביש שהוא מכיר היטב ככביש מלא במהמורות ומפגעים.
אף אם התובע טוען כי 40 קמ"ש בירידה, אינה מהירות גבוהה, אני סבורה כי כרוכב אופניים, החשוף לפגעי הדרך, על הרוכב לנהוג במשנה זהירות, וודאי כאשר מדובר במסלול מוכר, ובמפגעים מוכרים בתוכו.
בת"א (שלום ת"א) 26790-05-12 שלמה דומבלסקי נ' עיריית רמת גן (נבו 17.05.2017) נקבע כי -"האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו. בקביעת קיומו של אשם תורם יש תחילה לבחון אם, בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר); ואם נמצא שלשאלה זו יש להשיב בשלילה, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד (ראו ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72, 81; ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני-ברק, פ"ד מג(3) 343, 351-350; ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' עוואד, פ"ד מד(1) 422, 438; ע"א 2245/91, 2359 ברנשטיין נ' עטיה, פ"ד מט(3) 709, 723)".
לאחר עיון בטענות הצדדים, בתצהירים ובעדויות, אני קובעת כי יש ממש בטענת ההגנה שיש לייחס אשם תורם לתובע שנסע במהירות גבוהה בדרך שהכיר היטב כי היא דרך משובשת ואני מייחסת לתובע אשם תורם בשיעור 30%.