תביעת נזקי רכב: מחלוקת על קשר סיבתי בין תאונה לנזק

משנותרו כל העניינים המהותיים הללו כשהם שנויים במחלוקת – הרי שאין מדובר ב"הודאה והדחה"; על כן, על התובע להוכיח את הקף הנזק כמו גם את הקשר הסיבתי לתאונה על מנת שתתקבל תביעתו.

אם כן, הרי שככל שחולף הזמן ממועד התאונה ועד לבדיקת הרכב, המתרופף הקשר הסיבתי שבין הנזק הנטען לבין התאונה עד כי לעתים די בעובדת השהוי שבבדיקת רכב התובע ע"י שמאי על מנת לקבוע כי הקשר הסיבתי ניתק לגמרי; ראה עוד לעניין זה פסה"ד של כב' הש' א. כהן בע"א 24423-03-18, שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ [פורסם בנבו – 28.06.18] וכן ראה פסה"ד של כב' הש' י. שטופמן בבר"ע 1032/05, יניב הדר נ' מירית אבוטבול [פורסם בנבו – 03.01.06] המלמד כי גם שהוי בן חצי שנה יכול ללמד על נתוק הקשר הסיבתי.

בשיקלול מכלול ראיות התובע, לא הוכח קשר סיבתי - משנמצא כי אין בחוו"ד השמאי כדי להצביע על קשר סיבתי בין התאונה לנזקים הנתבעים, הרי שגירסת התובעים לעניין זה נשענת כולה על עדותו של התובע; כאשר מנגד עולות טענות הנתבעים המבקשות להטיל ספק במהימנותו של התובע ובגירסתו, הרי שהתשתית הראייתית עליה מבקשים התובעים להעמיד את תביעתם רעועה וראוי היה מלכתחילה שתיתמך בראיות נוספות לחזוק על מנת שייקבע כי הורם הנטל הדרוש להוכחת התביעה; ואם לא די בכך, הרי שבהתנהלותו בהליך – קרי, המנעותו מהבאת ראיות מהותיות להוכחת טענותיו, התובע אף החליש עוד יותר את אותה תשתית ראייתית תוך שפגע בעצמו במהימנותו שלו.

...

בפני תביעה בגין נזק רכוש לרכב התובע בעטיה של תאונת דרכים מיום 22.04.19 (להלן: "התאונה"); לאחר שקראתי את כתבי הטענות על צרופותיהם, עיינתי במוצגים, שמעתי את התובע והחוקר מטעם הנתבעת וכן סיכום טענותיהם של באי כח הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להידחות, כפי שאבאר להלן – העובדות שאינן במחלוקת - ביום 22.04.19 נהג הנתבע את רכבו לאחור שעה שביקש לצאת מחניה בצד הדרך ופגע בחזית רכבו של התובע שחנה מאחוריו.

בעניין זה אין לקבל טענתו כי לא ידע על מה הוא חותם, גם אם אכן מדובר בכתב יד המקשה על קריאתו; מעבר לברור מאליו כי חזקה על אדם שהבין תוכנו של מסמך עליו הסכים לחתום, הרי שקל וחומר כי התובע, עורך דין במקצועו, מודע למשמעות חתימתו והשלכותיה; על כן, אני דוחה את טענות התובע בעניין זה ומוצא כי יש לראות בחתימתו על התזכיר כעדות ספונטנית מטעמו.

הנה כי כן, מתחייבת המסקנה כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם, עת ניתק הקשר הסיבתי בין התאונה לנזקים מושא התביעה, ועל כן דין התביעה להידחות.

סוף דבר – התביעה נדחית; בשים לב להתנהלות התובעים והוראות תקנה 60 לתקסד"א הנכונות לענייננו, יישאו התובעים בהוצאות הנתבעים בסך של 4,000 ₪ בתוספת שכר עורך דין בסך של 4,473 ₪; הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק; זכות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 60 יום.

  הנתבעת טענה בסיכומיה, כי על התובע לקזז מתביעתו סך של 13,070 ₪ סכום שמודה התובע שקבל וכן לקזז סך של 2,837 ₪; הישתתפות עצמית 15 ₪ דמי כינון ו-3,310 ₪ הישתתפות עצמית לירידת ערך ועל כן הוא "תובע ביתר".  דיון והכרעה  אין חולק על כך שרכב התובע ניזוק בתאונה, אך לצד זאת קיימת מחלוקת בנוגע להקף הנזקים שנגרמו.

אדגיש ואציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים על אודות עצם היתרחשות התאונה, או על הקשר הסיבתי שבין הנזקים הנטענים לתאונה.

...

    בהתבסס על ממצאי חוות הדעת הנגדית, ביום 23.9.21 הנתבעת פיצתה את התובע באופן חלקי בסך כולל של  19,232 ₪, ולאחר שהופחתו סכומים אשר חייב בהם התובע לפי הפוליסה (15 ₪ דמי כינון, 2,837 ₪ השתתפות עצמית ו-3,310 ₪ השתתפות עצמית בגין ירידת הערך), שילמה לתובע סך של 13,070 ₪   בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי מאחר והיא שילמה את הפיצוי המגיע לתובע על בסיס חוות דעת הנגדית – ואלו הם כל הסכומים להם זכאי התובע, דין התובענה להידחות.

 לנוכח האמור, אני סבור שאין מקום לפסול חוות דעתו של קנטי בכללותה, אך גם אין להעניק לה משקל רב" (ת"א (מחוזי לוד-מרכז) 38034-12-10 רוזנברג נ' גרין אויל אנרגיה בע"מ (24.12.2012)).

  בחינת הפסיקה והספרות המשפטית בעניין זה מלמדת, כי דין טענת התובע להידחות.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 28,916 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה; הוצאות התובע בסכום של 3,500 ₪ (סכום זה כולל את אגרת בית המשפט; שכ"ט עדות מומחה התובע; והתייצבות התובע לדיון ומתן עדות); שכ"ט ב"כ התובע בסכום של 4,600 ₪ (בפסיקת סכום שכ"ט זה התחשבתי בסכום התביעה, לעומת הסכום שנפסק; בעובדה שהתקיים אך ורק דיון אחד).

לטענת הנתבעות, אין מחלוקת על חוות דעת השמאי, אך לטענתן, הנזקים אשר הוצגו לשמאי מטעם התובע, לא נגרמו לטענתם בתאונה דנן, אלא בנסיבות אחרות ובמועד מאוחר יותר.

הנתבעות מוסיפות לטעון, כי עם צירופה של נתבעת 2 לתביעה זו, מונה בוחן תנועה מטעמה, בכדי שייתן חוות דעתו לעניין הנזקים הנטענים בחוות דעת השמאי של התובע, מול תמונות רכב התובע ממקום התאונה.

כשנשאלה על כך במהלך הדיון, ענה התובע: "הייתי בחו"ל ויש לי 7 שנים להגיש דו"ח". "הלכה היא כי כאשר מדובר בנזקי רכוש (פח) כתוצאה מתאונת דרכים, דו"ח השמאי חייב להערך בסמוך למועד הפגיעה, וככל שהבדיקה נעשית במועד מאוחר יותר למועד התאונה, כל מתעורר קושי להסתמך על בדיקת השמאי, ויש בחלוף הזמן בין מועד התאונה לבין מועד הבדיקה על ידי השמאי כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען כתוצאה ממנה..... הראציונאל בקביעה זו הנו כי ככל שמדובר בפגיעות זניחות יחסית שלא משביתות את הרכב, הרי שבתקופה שעד הבדיקה יכול הרכב לספוג פגיעות נוספות, ואין באפשרות השמאי לאבחן בין הפגיעות השונות". אני סבור כי גם במקרה דנן, קיימת סבירות גבוהה כי התנתק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען כתוצאה ממנה.

...

אני סבור כי הנזק המתואר על ידי שמאי התובע, לא נגרם מהתאונה עם הנתבעת 1, שכן, הנתבעת צירפה תמונות מיום התאונה אשר לא מראות כל נזק ברכבו של התובע.

כשנשאלה על כך במהלך הדיון, ענה התובע: "הייתי בחו"ל ויש לי 7 שנים להגיש דו"ח". "הלכה היא כי כאשר מדובר בנזקי רכוש (פח) כתוצאה מתאונת דרכים, דו"ח השמאי חייב להיערך בסמוך למועד הפגיעה, וככל שהבדיקה נעשית במועד מאוחר יותר למועד התאונה, כל מתעורר קושי להסתמך על בדיקת השמאי, ויש בחלוף הזמן בין מועד התאונה לבין מועד הבדיקה על ידי השמאי כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען כתוצאה ממנה..... הרציונל בקביעה זו הינו כי ככל שמדובר בפגיעות זניחות יחסית שלא משביתות את הרכב, הרי שבתקופה שעד הבדיקה יכול הרכב לספוג פגיעות נוספות, ואין באפשרות השמאי לאבחן בין הפגיעות השונות". אני סבור כי גם במקרה דנן, קיימת סבירות גבוהה כי התנתק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען כתוצאה ממנה.

מכל המקובץ, דין התביעה להידחות.

אין למעשה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שניגרם לרכב התובעת נזק בתאונה ואף אין מחלוקת בנוגע לנסיבות התרחשותה ולאחריות הנתבעת לניזקי התובעת בהתאמה.

במצב דברים זה אני דוחה את התביעה לקבלת פיצוי בגין רכיב זה. ירידת ערך – התובעת טוענת כי בגין התאונה נגרמו לרכבה נזקים אשר תקונם יגרור ירידת ערך מסחרית לרכבה.

הנתבעת העלתה בהקשר זה טענה מקדמית וטענה כי הבדיקה לרכב נערכה כשנה לאחר האירוע באופן המנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען.

...

במצב דברים זה אני דוחה את התביעה לקבלת פיצוי בגין רכיב זה. ירידת ערך – התובעת טוענת כי בגין התאונה נגרמו לרכבה נזקים אשר תיקונם יגרור ירידת ערך מסחרית לרכבה.

משאין חולק כי בוצע תיקון, ואין חולק לעניין מהותו של הנזק שנגרם ותוקן כאמור, דומה בעיניי כי יש בגילוי הדעת מטעם הנתבעת בנוגע לפוטנציאל ההנחה המקסימלית האפשרית (כנקוב בחווה"ד מטעמה) כדי להשתיק את הנתבעת מהעלאת טענות לעניין הוכחת שיעור הנזק הנכון ולענין האפשרות כי בוצע התיקון בעלות נמוכה המוסתרת מעיני ביהמ"ש. כפועל יוצא אני סבורה כי יש בנסיבות כאן כדי להצדיק סטיה מן ההלכה לפיה בהעדר קבלות המעידות על שיעור הנזק בעין יש לקבוע כי התובעת לא הרימה כלל את הנטל המוטל עליה להוכיח את שיעור נזקיה.

מכל אלו ולאור ההסכמות בנוגע למיצוע חוות הדעת, ובהתאמה לעניין שיעור עלות התיקון – אני קובעת כי שיעור נזקיה בעין של התובעת עומדים על סך של 28,125 ₪.

לסיכום אני רואה לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 50,891 ₪ (28,125 ₪ שיעור הנזק בעין, 16,474 ₪ שיעור ירידת הערך, 5,292 ₪ שיעור הפרשי ההצמדה והריבית, ו- 1,000 ₪ שיעור שכ"ט השמאי) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 29.12.22, ועד ליום התשלום בפועל.

לאור טעות קולמוס שנפלה בכותרת פסה"ד שניתן כאן אתמול ניתן בזה פסק דין מתוקן - עניינה של התביעה שלפניי בנזק שניגרם לרכב התובעת במסגרת תאונת דרכים מיום 29.6.21, בה היה מעורב רכב הנתבעת.

אין למעשה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שניגרם לרכב התובעת נזק בתאונה ואף אין מחלוקת בנוגע לנסיבות התרחשותה ולאחריות הנתבעת לניזקי התובעת בהתאמה.

הנתבעת העלתה בהקשר זה טענה מקדמית וטענה כי הבדיקה לרכב נערכה כשנה לאחר האירוע באופן המנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען.

...

במצב דברים זה אני דוחה את התביעה לקבלת פיצוי בגין רכיב זה. ירידת ערך – התובעת טוענת כי בגין התאונה נגרמו לרכבה נזקים אשר תיקונם יגרור ירידת ערך מסחרית לרכבה.

משאין חולק כי בוצע תיקון, ואין חולק לעניין מהותו של הנזק שנגרם ותוקן כאמור, דומה בעיניי כי יש בגילוי הדעת מטעם הנתבעת בנוגע לפוטנציאל ההנחה המקסימלית האפשרית (כנקוב בחווה"ד מטעמה) כדי להשתיק את הנתבעת מהעלאת טענות לעניין הוכחת שיעור הנזק הנכון ולענין האפשרות כי בוצע התיקון בעלות נמוכה המוסתרת מעיני ביהמ"ש. כפועל יוצא אני סבורה כי יש בנסיבות כאן כדי להצדיק סטיה מן ההלכה לפיה בהעדר קבלות המעידות על שיעור הנזק בעין יש לקבוע כי התובעת לא הרימה כלל את הנטל המוטל עליה להוכיח את שיעור נזקיה.

מכל אלו ולאור ההסכמות בנוגע למיצוע חוות הדעת, ובהתאמה לעניין שיעור עלות התיקון – אני קובעת כי שיעור נזקיה בעין של התובעת עומדים על סך של 28,125 ₪.

לסיכום אני רואה לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 50,891 ₪ (28,125 ₪ שיעור הנזק בעין, 16,474 ₪ שיעור ירידת הערך, 5,292 ₪ שיעור הפרשי ההצמדה והריבית, ו- 1,000 ₪ שיעור שכ"ט השמאי) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 29.12.22, ועד ליום התשלום בפועל.