תביעת נזקי רכב עקב כיבוי רכב בכביש

לפניי תביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע במהלך נסיעה בעיר אשדוד, עת ניכנס לשלולית מי גשמים שנקוותה בכביש.

כתוצאה מכך, נכבה הרכב ולא ניתן היה להתניעו עוד.

...

ככל שטוענת הנתבעת כי התובע שיפר את מצבו בעקבות החלפת מנוע משומש במנוע משומש פחות, הרי שהנטל עליה להוכיח את טענתה זו, לרבות סכום ה"השבחה" ואין מחלוקת כי לא צורפה מטעמה כל אסמכתא בעניין זה. העולה מן המקובץ הוא כי הנני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזק הישיר שנגרם לרכבו.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,500 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת את הוצאות התובע בגין ניהול הליך זה לרבות אגרת שפט בסך של 450 ₪.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בסך 4,866 ש"ח נגד התובעת והנהגת ברכב המבוטח בגין הנזקים לרכבה, כאשר חוו"ד השמאי אשר צורפה לכתב התביעה שכנגד מפרטת כי השמאי מטעם הנתבעת בדק את הרכב כ – 6חודשים אחרי התאונה.

העדה נישאלה באשר לטענה כי בצד שמאל של הכביש חנה רכב ולכן סטתה לרכבה החונה של הנתבעת ואולם היא דחתה גרסה זו מכל וכל ועמדה על גירסתה כי הנתבעת נסעה לאחור.

הנתבעת נישאלה בחקירתה הנגדית כיצד ראתה את המתרחש כאשר לטענתה ישבה ברכב כבוי כאשר גבה מופנה לכביש והיא השיבה כי הסתכלה במראה.

גירסתה של הנתבעת אינה מתיישבת עם מוקדי הנזק, עם התמונות מהמקום ועם המשך הנסיבות, לרבות העובדה כי הנהגת מטעם התובעת היא אשר הזעיקה מישטרה למקום, הטענה, כאמור, כי ישבה כאשר גבה מופנה לנתיב הנסיעה ובכל זאת ידעה לתאר לפרטי פרטים כיצד אירע המקרה, בפרט הטענה כי התובעת סטתה בשל רכב חונה וכי היתה בנסיעה מהירה.

...

לסיכום, התביעה מתקבלת בהתאם לאמור לעיל.

הנתבעת תשלם לתובעת סך 9,048 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ש"ח, שכר העדה בסך 300 ₪ והחזר אגרת המשפט בסך 750 ₪.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות, לפנים משורת הדין.

בפניי תביעת התובעת לקבלת פיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 29.3.12 עת ישבה במושב האחורי ברכב מסוג סיטרואן מ.ר 466086 (להלן: "הסיטרואן") הנהוג על ידי בעלה ואשר נפגע פגיעה אחורית מרכב מסוג פג'ו מ.ר 8181401 (להלן:"הפג'ו").

בע"א 1042/00 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שושי (30.1.02) קבע ביהמ"ש לעניין תאונה ברכב כבוי: "בעקבות תיקון מס' 8 חניה במקום שמותר לחנות בו אינה באה, כשלעצמה, בגדר "שימוש ברכב מנועי". על-כן כאשר נפגע אדם בעת שהוא מצוי בתוך רכב החונה במקום מותר, המצאותו שם, כשלעצמה, איננה שימוש ברכב מנועי, ועל-כן אין הוא זכאי, ברגיל, לתבוע פיצויים ממבטח הרכב.

זאת, כאמור, משום שברכב החונה לא נעשה "שימוש", ולפיכך אין הוא מעורב בתאונה".

אף אם לא הונח תמרור הרי שידוע לכל בעל רישיון נהיגה כי על פי תמרור מס' 818 להודעת התעבורה (קביעת לוח תמרורים) התשע"א-2010: "אבני שפה צבועות אדום-לבן: אסורה כל עצירה או חניה של רכב בכביש שליד אבני השפה, אלא אם הדבר דרוש למילוי הוראות כל דין". יחד עם זאת כפי שציינתי לעיל, לא די בכך שהוכח שהרכב בו נסעה התובעת עצר בנגוד לחוק ויש לבחון אם אותו רכב יצר סיכון תחבורתי.

...

בממוצע ההכנסות לשנים אלו עולה כי שכרה החודשי של התובעת עומד על 4,000 ₪ בנסיבות אלו אני סבור שיש לחשב את הפסדי את הפסדי השכר על לפי בסיס שכר של 4,000 ₪ בחודש.

על יסוד אלו אני סבור שיש לפסוק פיצוי גלובלי בשיעור של 3,000 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 96,675 ₪.

לפני תביעת שבוב בגין ניזקי רכב-רכוש שנגרמו לרכב המבוטח אצל התובעת על רקע תאונת דרכים שארעה ביום 16.11.2021.

בתקנה 49(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") נקבע כי "לא ינהג אדם בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על רווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהיתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה". תקנות התעבורה מהוות מקור לחובות חקוקות, כמו גם לנורמות היתנהגות סבירות ככל שנידרש לצורך העוולות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968.

מר חמו העיד כי נהג בכביש 6; בנתיב הכי שמאלי ומהיר מבין שלושה נתיבים; בכביש עמוס; במהירות של כ-70 עד 80 קמ"ש; בשעת החשיכה; וכי לפני שארעה התאונה, הוא נסע מאחורי רכב מידגם "סיטרואן", אשר עקף מצד ימין את הטנדר מידגם "איסוזו"; ולאחר העקיפה, ובעת התאונה, הרכב מידגם "סיטרואן" היה הראשון, אחריו הטנדר מידגם "איסוזו" והרכב שבו נהג מר חמו נותר הרכב השלישי (עמ' 1).

ראשית, בסירטון שצולם בזירת התאונה בסמוך לאחריה ניתן לראות את הרכב השני מונע, כאשר הפנסים הקדמיים שברכב השני פועלים כשורה ואילו הפנסים האחוריים כבויים.

...

בתקנה 342 לתקנות התעבורה נקבע כי "(א) ברכב .. יותקנו שני פנסי בלימה בשני צדי הרכב שאורם אדום והם ייראו .. ובזמן תאורה במזג אוויר נאה ממרחק של 150 מטרים לפחות; .. (ב) מותר שפנס אחורי ישמש גם כפנס בלימה, ובלבד שיהיו בו שני אורות נפרדים ושהאור המראה על בלימה יהיה בעל עצמה חזקה יותר וניתן להבחנה ברורה מן האור האחר". כאמור, על יסוד העדויות והמוצגים שנשמעו והובאו לפניי, אני קובעת כממצא עובדתי כי עובר לקרות התאונה הפנסים האחוריים ברכב השני לא היו תקינים.

לסיכום, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לקרות התאונה נחלקת בין הנהגים המעורבים.

אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, בהתאם לשיעור האחריות היחסי.

בפניי תביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת 2 בעקבות תאונת דרכים מיום 15.8.2019 בה היה מעורב רכב הנתבע.

רכבה של התובעת 2 הוזז על ידי כיבוי אש שהוזעק למקום וגרר את הרכב לצד הדרך משלא ניתן היה להזיזו.

מטופס ההודעה עליו חתמה התובעת 2 במישטרה, 4 ימים לאחר התאונה עולה הגרסה הבאה: "נסעתי ברכב בכביש בערבה. במהלך נסיעה חופשית בכביש מהיר נוצר פקק תנועה נאלצנו לעשות עצירה אני הצלחתי לעצור את הרכב מבלי לפגוע באף אחד וכך זאת עם הרכב מאחורי (יונדאי) [נכתב בכתב יד "טיוטה" ותוקן ל"יונדאי" על ידי קו מחיקה] גם הצליחה לעצור אך הגיע נהג השברולט פגע בטויוטה והדף אותה על רכבי (סיטרואן ג'אמפי) כתוצאה מכך נגרם נזק ונפגעו 3 בתאונה זו ברכבי!". בעיניין זה העידה התובעת 2 "אם כתבתי את זה אז, אני עומדת על זה" (עמ' 4 שורה 10).

...

בשים לב לכל המפורט לעיל אין בידי לקבל את טענות הנתבע ואני קובעת כממצא עובדתי כי גרסתו עומדת בסתירה לחומר הראיות שבתיק וכי הנתבע פגע ברכב היונדאי בו נהגה הגב' סלילת והדפו על רכב התובעת 2.

על כן אני קובעת כי האחריות לתאונה מונחת כולה לפתחו של הנתבע, ובהתאם מורה על קבלת התביעה כנגדו במלואה.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעות סך של 46,617 ₪.