תביעת נזקי רכב לימוד נהיגה בתאונה

רקע במסגרת התיק שלפני הוגשו תביעה עיקרית ותביעה שכנגד, בגין נזקים שנגרמו לכלי הרכב של הצדדים המעורבים, בתאונה שקרתה ביום 12/09/18 ברחוב הגלגל והיצירה באיזור התעשייה ברחובות.

במסגרת התביעה העיקרית מבקשת התובעת אילנה (להלן: "אילנה"), לחייב את הנתבעת ספיר (להלן: "ספיר"), לשלם לה סך כולל של 15,500 ₪ בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכבה מסוג מזדה 2 .

לאחר מכן היא יצאה מרכבה, או אז, עדן שרעבי,בן הזוג של ספיר, יצא אליה והחל לצעוק עליה שרכבה אינו תקין ושהיא פגעה ברכבה, עקב נהיגה לא זהירה.

אילנה השיבה כי מוקד הנזק ברכבה, מלמד על כך שלא סיימה לעבור את הצומת.

...

הכרעה לאחר שבחנתי בכובד ראש את טענות הצדדים כפי שפורטו בכתבי הטענות על נספחיהם והתרשמתי מעדויות הנהגות פניי ומטיעוני הצדדים, אני קובע כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הנהגות כך שעל ספיר- הנתבעת תוטל אחריות בשיעור 80% ואילו על אילנה- התובעת תוטל אחריות בשיעור 20% לקרות התאונה ולתשלום נזקיה.

סוף דבר לפיכך, אני פוסק כדלקמן: בתביעה העיקרית: אני מחייב את הנתבעת-ספיר לשלם לתובעת –אילנה את הסכומים כדלקמן: סך של 9,566 ₪ חלק יחסי מדמי נזק וכן של 1,043 ₪ חלק יחסי מירידת ערך על פי חוו"ד שמאי.

בתביעה שכנגד אני מחייב את הנתבעות שכנגד, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת שכנגד -ספיר את הסכומים כדלקמן: סך של 1,248 ₪ חלק יחסי מדמי נזק על פי חוו"ד שמאי.

מפני תביעה זו הוגש כתב הגנה באמצעות מבטחת רכב התובעת-חב' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ. מהלך שמיעת הראיות ותמצית טענות הצדדים גרסת התובעת לתאונה היא שנהג התובעת נסע בכביש 4 מכיוון צומת עד הלום לאשדוד בנתיב הימני מתוך שלושה.

בעמוד 2 לפרוטוקול הדיון מתאריך 16.9.20 תיאר נהג התובעת את מהלך התאונה כך: "באותו רגע בלמתי ולקחתי שמאלה וברחתי לכוון שמאל ובבלימה שלי רכב מאחוריי ניכנס בי". בהיבט הנזק, התובעת תמכה את תביעתה בשתי חוות דעת של השמאי צ' ברודט מבלי להניח טעם לדבר.

התובעת טוענת, כי חזוק לראיותיה נובע מעדות נהג נתבעת 1 אשר טען כי לאחר התאונה הוא "עלה על האי תנועה" ויש בכך כדי ללמד שזה אכן התבלבל וסטה לנתיב נסיעת רכב התובעת.

...

אם אכן נהג התובעת נסע בנתיב הימני מבין שלושה, אזי סטייתו מן הנתיב לעבר רכב נתבעת 3 שנסע בנתיב השמאלי ביותר (ועל-כן עמד לאחר התאונה בשול השמאלי) התפרשה על פני שני נתיבים ומסקנה זו (שאינה ודאית) , מעוררת (כאמור) מחשבה, אודות נכונות גרסת נהג התובעת.

על כן, אני קובע כי הן התובעת והן התובעות שכנגד לא הוכיחו, באורח העונה על מאזן ההסתברות הנדרש בדין האזרחי, כי עומדת להן עילת תביעה האחת כלפי השנייה.

התוצאה המסקנה העולה מן הדיון היא שדין התביעה להידחות ודין זהה חל גם לגביי התובעות שכנגד.

זוהי תביעה שבוב, בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב המבוטח על ידי התובעת, בשל תאונת דרכים מיום 12/9/18.

זה המקום לציין, שרכב הנתבעים הוא רכב מסוג משאית (להלן: "המשאית"), אשר שימשה בעת התאונה לצורכי לימוד נהיגה.

...

משכך, דין התביעה להתקבל במלואה.

הנתבעות, אמנם, אינן מכחישות את אחריותה של הנהגת ברכב הנתבעות לקרות התאונה, אלא טוענות כי התביעה אינה אלא ניסיון לעשיית עושר על חשבונה של הנתבעות, תוך שימוש לרעה בהליכי בית משפט, לנוכח תביעה בגין נזקים שכלל לא נגרמו בתאונה דנן אלא בגין תאונה קודמת, אשר התובע בחר להסתיר מהנתבעות בעת דרישתו לתשלום פיצוי.

נסיבות התאונה, כפי שמתוארות בידי נהגי הרכבים המעורבים בתאונה, מלמדות כי האפשרות שרכב הנתבעות יגרום נזק לחזית רכב התובע בהקף שנימצא בדוח השמאי מטעם התובע היא קלושה.

...

אלא שבתביעה דנן הוא בחר לתבוע את אותם הנזקים בגין תאונה מאוחרת תוך שהוא "מלביש" נזקי עבר לתאונה דנן ומנסה לגרוף לכיסו כספים שלא מגיעים לו. אני מקבל את טענתה של הנתבעת בסיכומיה, לפיה הואיל והתובע פוצה בגין אותם הנזקים במסגרת ההליך בגין התאונה הקודמת (בהינתן כי השמאי מטעם התובע קבע במסגרת חוות דעתו בגין התאונה הקודמת כי יש צורך בהחלפת הרכיבים שניזוקו בחדשים ובפועל רכיבים אלו לא הוחלפו), הרי שאותם רכיבים לא יכולים להינזק בשנית עד כדי צורך בהחלפתם בחדשים.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת 1 את הסכומים הבאים: 9.1.

ראו לענין זה סעיפים 4-5 לת/1 (תצהיר עדותו הראשית של התובע), שם ציין כי בסיום לימודיו התיכוניים (12 שנות לימוד עם בגרות חלקית – סעיף 3 לת/1) הוציא רשיון נהיגה למשאית עד 12 טון, בהמשך הוציא רשיון למשאית מעל 12 טון, וכארבעה חודשים לפני התאונה הוציא רשיון "לעבוד על סמיטריילר ודאבל טריילר". במועד התאונה עבד כנהג משאית (והתאונה ארעה בשירות המעביד), שכן טרם מצא עבודה כנהג סמיטריילר.

בבסיס שכר זה לקחתי בחשבון את היותו של התובע בעל רשיון נהיגה E, שהוצא כארבעה חודשים לפני התאונה (אך טרם החל לנהוג במשאית כנ"ל בפועל) והיותו תובע צעיר (כבן 23 שנים בעת התאונה), שעתידו כנהג משאית כבדה עוד היה לפניו (עמד על כך התובע בסעיפים 10-14 לסיכומיו).

מנגד טוענת הנתבעת בסיכומיה לעניין ראש הנזק של ניידות, כדלקמן: א. אין חולק כי בעקבות התאונה יזקק התובע לשימוש תכוף יותר ברכב; ברם יש לקחת בחשבון כי גם אילמלא התאונה היה התובע מחזיק רכב פרטי אוטומאטי בעלות מתאימה.

כיום יש לתובע רכב מסוג טויוטה קורולה, כפי שאף אישר בחקירתו כי מחזיק ונוהג בפועל (עמ' 264 שו' 11 לפרו'); (כאן אציין, כי בהתאם לתעודת עובד ציבור מטעם המכון לבטיחות בדרכים של משרד הבריאות מיום 19.6.2022 התובע הורשה לנהוג, לנוכח מגבלתו לאחר התאונה, ברכב פרטי עם תיבת הילוכים אוטומאטית, ללא כל אביזר עזר אחר שהוא).

...

שוכנעתי כי התובע זכאי החזר הוצאות אלה מהנתבעת, שכן התובע הוציאן להוכיח את פרטי נזקיו, בצירוף שערוך מתאים (הפרשי הצמדה וריבית כדין) לכל הוצאה שהוצאה בפועל.

סוף דבר בתביעה העיקרית לכל האמור לעיל, אני פוסק לתובע (ובכללו לתובעים 2-3) בתובענה זאת סכום של 76,350 ₪ (לאחר ניכוי תשלומי מל"ל ותשלומים תכופים, כמפורט בהרחבה לעיל) – (להלן: "הסכום שנפסק").

משכך אני מורה כי כל סכום בו חוייבה הנתבעת במסגרת פסק הדין בתביעה העיקרית, על צד ג' 1 לשפותה באופן מלא, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי הנתבעת, ועד ליום תשלומו על ידי צד ג' 1; בצירוף הוצאות משפט שנשאה בהן הנתבעת כמפורט בנספח 12 לתיק מוצגיה (סכום של 135,559 ₪ נכון ליום 3.8.2022) בערכו המשוערך (הפרשי הצמדה וריבית) ליום התשלום, לרבות יתרות אגרה בתביעה העיקרית ובהודעה לצד ג', ככל שתישא בהן הנתבעת, ובכל הוצאת משפט נוספת שנוצרה לאחר יום 3.8.2022 ושלא נכללה בנספח 12 לתיק מוצגי הנתבעת.