במישור הנזק קיבל בימ"ש קמא את התביעה חלקית, תוך שקבע את ערך הרכב לפי חווה"ד שצרפו התובעים בנכוי ירידת ערך בשל תאונה קודמת לפי חוו"ד שצרפה המבטחת, הוצאות גרירה, עלות פירוק מעלית ברכב וכן הוצאות נסיעה וניידות עודפות, ודחה את התביעה לתשלום בגין גריעת קצבת ניידות והתקנת מעלית חדשה וכן לפסיקת פיצויים עונשיים וריבית מיוחדת.
לכל אלה יש להוסיף כי ממילא טענת המבטחת באשר לצורך להפחית מערך הרכב בשל תאונה קודמת, בה מיקדה היא את עיקר טענתה בסיכומיה בערכאה קמא באשר לאי-חקירת השמאי, התקבלה במלואה ע"י בימ"ש קמא, כך שלא נגרמה לה פגיעה של ממש בהקשר זה.
טענת המבטחת בדבר אי-התייצבות המשיבה 2 (אמו של המשיב) לדיון ההוכחות, אין בה כל ממש, ומוטב היה שלא נטענה.
כפי שנפסק, נוכח ההשלכות הקשות של נהיגה ללא רישיון תקף, הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי, יש לנקוט מידה של זהירות בבואנו לבחון דבר ידיעתו של הנהג אודות פסילת רישיונו, ובמקרה של ספק עובדתי, הכף תיטה למסקנה בדבר ביטוח תקף (השוו: ע"א 703/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (26.6.12), פסקה ח'; והשוו: ע"א (מחוזי חיפה) 23016-04-15 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' טרבלסי ואח' (29.11.15)).
בעניינינו, מקובלת עלי עמדת בית משפט קמא כי לא הוכח שהמבטחת פעלה בחוסר תום לב. מדובר בסיטואציה בה אין חולק שהנהג נהג ברכב בעת שלא היה לו רישיון נהיגה תקף, והתעוררה בנסיבות מחלוקת עניינית וכנה באשר לחבות הביטוחית, שדינה להתברר בהליך המשפטי כפי שנעשה.
...
בענייננו, מקובלת עלי עמדת בית משפט קמא כי לא הוכח שהמבטחת פעלה בחוסר תום לב. מדובר בסיטואציה בה אין חולק שהנהג נהג ברכב בעת שלא היה לו רישיון נהיגה תקף, והתעוררה בנסיבות מחלוקת עניינית וכנה באשר לחבות הביטוחית, שדינה להתברר בהליך המשפטי כפי שנעשה.
בנסיבות אלה, סבורני כי לא היה בסיס לפסוק הסכום האמור לחובת המבטחת ויש לבטלו.
סוף דבר:
על יסוד כל המקובץ, ערעור המשיבים נדחה בזאת במלואו.
