תביעת נזקי רכב בעקבות פגיעה בחניה

התובע מציין כי החניה שהוקצתה לו גרמה לו לנזקים לרכב בשל פגיעת הרכב במעקי החניה, וכי לא ניתן לפתוח את דלות הרכב כדי להכנס או לצאת ממנו.

התובע עותר לחייב את הנתבעים באופן הבא: לשלם לו את הסכום שבו ירד הערך של דירתו כפועל יוצא ישיר של הפרת חובות הנתבעים בכל האמור לחניה, השווה לערך המלא של חניה צמודה באיזור בתל אביב שבו שוכן הבית המשותף- המוערך על ידו בסך 250,000; לחלופין, לחייב את הנתבעים לבצע את כל התיקונים הנדרשים, על חשבונם, ולספק לו חניה התואמת את התחייבות הנתבעים הסכם המכר, ובכל מקרה – חניה כזו המאפשרת שימוש רגיל וסביר, ולממן עבורו חניה חלופית שתשמש אותו לחניית כל רכב בתקופת העבודות לצורך תיקון החנייה; לשלם לו סל של 3,000 ₪ בגין הנזקים העקיפים שנגרמו לרכבו בשל הפרת הסכם המכר מצד הנתבעים בכל האמור לחנייה, וסך של 50,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מכך שלא היה יכול לעשות שימוש רגיל וסביר בחניה בתקופה שמאז קיבל את הדירה לחזקתו ועד להגשת התביעה – סך הכל ארבע שנים.

...

לעניין הנזק לרכב – התובע לא הוכיח קיומו של נזק לרכבו, ובוודאי לא את סכום הנזק, ומכאן שדין תביעתו בראש נזק זה להידחות.

לעניין העלויות שנלוו למגעים עם הנתבעת, לרבות תשלומים למומחים ולחברת טרמינל – התובע לא הציג כל אסמכתה לביצוע תשלומים אלה ולהיקפם, ומכאן שלא הוכיח את תביעתו בראש נזק זה, והיא נדחית.

סוף דבר הפועל היוצא מכל האמור לעיל הוא: דין התביעה נגד הנתבעים 3-2 להידחות; על הנתבעים 1 לשלם לתובע סך של 150,000 ₪ בגין ירידת ערך הדירה בשל המפגע הפונקציונלי בשימוש החניה.

תאונת דרכים – אקדמת מילים בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק הפיצויים הגדרת תאונת דרכים בחוק היא כדלקמן: "תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי; הפסיקה קבעה כי יש לבחון את ההגדרה לפי תורת השלבים.

טענות התובעת והמעבידה כי מדובר בתאונת דרכים ויש לאבחן את הילכת לוי מענייננו בכך שבעניינינו התובעת עלתה למונית לאחר שנפגעה ונסעה ביחד עם הקשיש ואילו בעיניין לוי האלונקאי לא עשה כן ולא התכוון לעשות כן. טענות אלו מבוססות על פסיקה של ערכאות נמוכות שאיבחנו את עניין לוי בנקודה זו. קרנית מצידה טוענת כי לא מדובר בתאונת דרכים בהתאם להלכה בעיניין לוי וגם אם מדובר בתאונת דרכים יש לדחות את התביעה כנגדה מאחר והתובעת לא פעלה בהתאם לחובה לפעול בשקידה סבירה על מנת לברר את זהות הנהג ומבטחת הרכב.

...

מאחר והתובעת טוענת לנכות רפואית החלטתי לפצל את שאלת החבות משאלת הנזק.

הנוסף אני קובע שהתאונה השנייה אינה מהווה תאונת דרכים וכפועל יוצא מכך יש לדחות את התביעה כנגד תבעים 2 – 3 בעילה לפי חוק הפיצויים.

מאידך אני קובע כי הנהג וקווים אחראיים לנזקי התובעת על פי פקודת הנזיקין ככל שאלו יוכחו בהמשך.

לאחר הכרעה בשאלה האם מדובר בתאונת דרכים אם לאו אני מורה ככל שהיא עומד על טענת נכות להביא חוות דעת מטעמה בתוך 60 יום מהיום.

כך על פי הגדרת "תאונת דרכים" שבחוק שהינה: " מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי" ואם נפגע התובע מן הרכב אך אין תחולה לחזקה הממעטת בדבר המעשה המכוון – הרי שמדובר בתאונת דרכים לפי החוק.

הארוע תואר כך בסעיף 7 לכתב התביעה המתוקן: "במהלך עבודתו כסדרן באצטדיון סמי עופר בחיפה, הנתבע 2 ביקש להחנות את רכבו באיזור בו רק בעלי תוי חניה מתאימים יכולים להחנות. התובע הסביר לנתבע 2 כי תו הנכה שברשותו אינו יכול לאפשר לו להכנס. הנתבע 2 לא התרצה מתשובת התובע, פתח את השער ו/או הגדר הנייד בכוח, חזר לרכבו והחל להתקדם לעבר הכניסה, תוך כדי שהתובע עומד ומנסה למנוע ממנו להיכנס. במהלך ניסיון הכניסה, פגע רכבו של הנתבע 2 בתובע, וגרם לו נזק גוף קשה לברך. יצוין כי לאחר הפגיעה הנתבע חזר אחורנית ונמלט מהמקום". גרסת התובע בתצהירו ביום התאונה, ב-17:00 לערך, החל התובע את משמרתו כסדרן חניה מטעם החברה בה עבד.

...

לסיכום הדין הרלבנטי אביא מדברי בהחלטה אחרת (סע' 30-31 להחלטה מיום 25.8.19 ב תא (חי') 35839-08-16 פלוני נ' עלי מלחם אבו ח'ליל (להחלטה בערעור עיין רעא (חי') 10741-10-19‏ ‏ מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני): "30. ברע"א 10907/08 עזבון המנוח רשיד סאמי נ' קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נקבע עובדתית כדלקמן: הניזוק (שנפטר כתולדת התאונה) מכר סמים לנתבע. מיד לאחר מכן החל הנתבע לנסוע כדי להימלט מן המקום והמנוח הבחין כי שטר כסף שקיבל במסגרת עסקת הסמים, הינו מזויף. הוא ניסה לעצור את הרכב בו נהג הנתבע ע"י כך שקפץ על החלון הקדמי ונאחז בו. לאחר כמה שניות שחרר את אחיזתו ונפל. נקבע כי לא ניתן להפריד בין רצונו של הנתבע לברוח מן המקום תוך כדי ניעורו של המנוח מהרכב עליו נתלה, לבין רצונו להפיל את המנוח, ולא ניתן להפריד בין רצונו להפיל את המנוח לבין כוונתו לפגוע בו. נקבע כי יתכן כי רצה להפיל את המנוח רק כאמצעי לשם קידום בריחתו מן המקום, אולם בכך (בשים לב לכך שהמנוח היה תלוי על הרכב, וכדי לברוח היה צריך להפילו) אין כדי לשלול תחולת החזקה הממעטת שעניינה במעשה המכוון.

לאור מטרות החזקה הממעטת, ברי כי הרצון להפיל אדם הנתלה מבחוץ על רכב, שקול לרצון לפגוע בו. המניע הסופי של רצון להימלט אינו שולל תחולת חזקה, שכן בסופו של דבר רצה הגנב לפגוע בניזוק, ולו כאמצעי לקידום ההמלטות.

אני סבור אפוא כי מדובר בפגיעה לא מכוונת בסופו של יום, ולפיכך בתאונת דרכים.

תביעת ניזקי גוף בגין תאונת דרכים מיום 5.5.17, מכוח חוק הפיצויים לנפגע תאונות דרכים, (התשל"ה – 1975) (להלן: "החוק").

הגדרת "תאונת דרכים" שבחוק הנה: " מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי". מתקיימת ההגדרה הכללית של "תאונת דרכים". זאת היות ומתקיימות הגדרות "נזק גוף" וכן "שימוש ברכב מנועי" שבחוק.

...

ואף הוטל ספק האם בדין האזרחי, לאור מידת ההוכחה השונה, נדרש אותו יחוד מסקנה כמו בדין הפלילי [עיין: סע' ח(2) להחלטה ברע"א 7510/07 פרידמן חכשורי חברה להנדסה נ' עו"ד דוד הורוביץ (9.9.2002)].

ברור שנדרש למצער שניתן יהא לבסס המסקנה בדין האזרחי כמאזן ההסתברויות, כאשר זו נתמכת בראיות נסיבתיות.

התביעה נדחית.

תביעת ניזקי גוף בעילה שלפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

דיון הגדרת תאונת דרכים בחוק הינה – "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי" הגדרת "שימוש ברכב מנועי" בחוק הינה – "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" התובע טוען לתאונת דרכים באחת משתי חלופות אפשריות, אשר בהגדרת "תאונת דרכים" בחוק.

...

איני מקבל הילוכו של התובע בסיכומיו כאילו יש לסווג פעולת התובע כמי שנועדה לסייע בשינוע, להבדיל כביכול, מפעולת הפריקה.

דומני שלמרות שיתכנו מצבים בהם אותה מסכת אירועים תהווה "תאונת דרכים" במובן החוק כלפי פלוני ולא לגבי אלמוני, יקשה לחמוק מן המסקנה כי חל חריג הפריקה, ולפיכך אין בפנינו "שימוש ברכב מנועי". גם אם במקור לא חייב היה התובע לסייע בתהליך הפריקה, הרי שכך ניסה לעשות בפועל עת נפגע.

התביעה נדחית.