תביעת נזקי רכב בגין תאונה עם נהג ברישיון מותלה

בפניי תביעה לפצוי התובעת בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב שבבעלותה, בשל תאונה שארעה ביום 4.11.2020 (להלן: "התאונה").

במסגרת ישיבה זו ניתן צו למשרד הרשוי המורה לו להעביר לידי ב"כ מנורה תעודת עובד ציבור אשר תתייחס לשאלה האם היה לנתבע רישיון נהיגה תקף ביום התאונה (4.11.2020), וכן לצרף לתעודה הודעות על התליית הרישיון או שלילתו, לרבות אישורי מסירה של ההודעות, במידה והם קיימים.

משהוגשה התביעה, הודיעה מנורה על הסרת הכסוי הבטוחי (בשל כך שברכב הנתבעים נהג הנתבע ללא רישיון נהיגה תקף, בנגוד לתנאי הפוליסה).

...

משכך, אני מקבלת את טענות התובעת בכל הנוגע להיקף הנזק.

משכך, והיות ומנורה לא עמדה בנטל להוכיח את התקיימות החריג לפטור מחבוּת בדבר נהיגה ברכב ללא רישיון בתוקף, ולא עמדה בנטל להוכיח אי-שיתוף פעולה מצד המבוטח שיש בו כדי להצדיק את הפחתת חבותה, הרי שיש לקבל את התביעה כנגד מנורה במלואה.

ה – סוף דבר אשר על כן, אני מורה למנורה (הנתבעת 3) לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: דמי נזק בסכום כולל של 24,660 ₪ (סכום זה מורכב מסכום התביעה 23,335 ₪ (הכולל את שכר טרחת השמאי) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום); החזר אגרת בית המשפט; שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,300 ₪.

עקרי טענות הצדדים התובע טען בכתב התביעה, בעקרי הדברים, כי ביום 1.10.2016 רכש מאת הנתבעת פוליסת ביטוח מקיף לרכב מסוג יונדאי i25 שנת ייצור 2012; הכסוי הבטוחי הסתיים ביום 30.9.2017; ביום 8.1.2017 הרכב היה מעורב בתאונת דרכים והוגדר כ"טוטאלוס"; לפי חוות דעת שמאי מיום 22.1.2017 שווי הרכב הוערך בסך של 36,859 ₪; צד ג' שרכבו נפגע בתאונה הגיש תביעה בגין הנזקים שנגרמו לרכבו והתובע נשא בתשלום של 27,710 ₪; הנתבעת הודיעה לתובע במכתביה מימים 13.3.2017 ו-4.4.2017 שאינה מכירה בכיסוי הבטוחי מכיוון שהתובע נהג ברכב ללא רישיון תקף; ביום 22.3.2016 נשלחה לתובע הודעה ממשרד הרשוי בדבר הצורך באמצעי תיקון מכיוון שנצברו לחובתו 12 נקודות אך ההודעה לא הומצאה לתובע; ביום 15.9.2017 הומצאה לתובע לראשונה הודעה לפיה נצברו לחובתו 12 נקודות ועליו לבצע אמצעי תיקון לפי תקנה 549(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (הכוונה, יש להניח, לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות")- מ.ה.); לפי התקנות ניתן להתלות את רישיונו של הנהג ככל שלא ביצע את אמצעי התיקון בתוך שישה חודשים ממועד קבלת ההודעה; ההודעה נימסרה לתובע ביום 12.9.2016 (במקום אחר צוין שההודעה הומצאה לתובע ביום 15.9.2016- מ.ה.), ומשכך רק בחלוף שישה חודשים ממועד המצאתה היה ניתן להדרש להתליית רישיונו של התובע ולא לפני כן; ביום 19.9.2017 (סעיף 23 לכתב התביעה; יש להניח שהכוונה ליום 19.9.2016- מ.ה.) התובע נרשם לקורס הדרכה; ביום 22.9.2016 התובע פנה למשרד הרשוי בקריית גת על מנת לבדוק האם נקלט רשומו לקורס ונענה שהרישום נקלט; התובע נרשם לקורס שנערך בימים 6.10.2016, 9.10.2016 ו-10.6.2016 אך לא עבר את הקורס; התובע ביצע הכשרה נוספת שאותה סיים בהצלחה ביום 4.4.2017; כשלון במועד אחד אינו מהוה אי ביצוע של אמצעי תיקון ולשם כך נדרשים שלושה כשלונות (תקנה 551(א1) לתקנות); בנסיבות העניין יש לראות את התובע כמי שהיה ברשותו רישיון כדין עד ליום 12.3.2017; רישיונו של התובע לא נשלל על ידי משרד הרשוי ונידרש ממנו לבצע אמצעי תיקון.

...

סבורני שגם בעניין זה התובע לא הניח תשתית ראייתית הולמת לצורך הוכחת הטענה לגבי הכספים ששולמו לצד ג', כך לפי הטענה.

בנסיבות אלה סבורני שהתובע לא הניח תשתית ראייתית מספקת על מנת להוכיח את תשלום הכספים לצג ג', ככל שהיה מקום להידרש לפסיקת פיצויים.

התוצאה התוצאה היא שהתביעה נדחית.

בהקשר זה קיבל בימ"ש קמא כמהימנה את עדות הנהג כי לא ידע בעת התאונה כי רישיון הנהיגה שלו הותלה.

במישור הנזק קיבל בימ"ש קמא את התביעה חלקית, תוך שקבע את ערך הרכב לפי חווה"ד שצרפו התובעים בנכוי ירידת ערך בשל תאונה קודמת לפי חוו"ד שצרפה המבטחת, הוצאות גרירה, עלות פירוק מעלית ברכב וכן הוצאות נסיעה וניידות עודפות, ודחה את התביעה לתשלום בגין גריעת קצבת ניידות והתקנת מעלית חדשה וכן לפסיקת פיצויים עונשיים וריבית מיוחדת.

בנוסף, לא עלה בידו להסביר כיצד נרשם לקורס נהיגה במשרד הרשוי ימים ספורים לאחר תאריך הודעת ההתליה ומספר שבועות עובר לתאונה, דבר המלמד על ידיעתו על כך. אשר לנזק, המבטחת טוענת כאמור כנגד קבילות חוו"ד השמאי עליה הסתמכו המשיבים, ולטענתה משלא היה מקום לקבל את חווה"ד כראיה – דין התביעה להדחות.

...

בענייננו, מקובלת עלי עמדת בית משפט קמא כי לא הוכח שהמבטחת פעלה בחוסר תום לב. מדובר בסיטואציה בה אין חולק שהנהג נהג ברכב בעת שלא היה לו רישיון נהיגה תקף, והתעוררה בנסיבות מחלוקת עניינית וכנה באשר לחבות הביטוחית, שדינה להתברר בהליך המשפטי כפי שנעשה.

בנסיבות אלה, סבורני כי לא היה בסיס לפסוק הסכום האמור לחובת המבטחת ויש לבטלו.

סוף דבר: על יסוד כל המקובץ, ערעור המשיבים נדחה בזאת במלואו.

עוד טוען התובע, כי החבות לתשלום תגמולי הביטוח בגין תאונה זו מוטלת על כתפי הנתבעת בהיותה מבטחת הרכב בפוליסת ביטוח מקיף, אלא שדרישות התובע לפצוי בגין ארוע התאונה נשוא התובענה לא זכו לשום היתייחסות מטעם הנתבעת.

מנגד, הנתבעת טוענת, כי דין התביעה כנגדה להדחות, הואיל והארוע נשוא התביעה היתרחש מבלי שקיים כסוי בטוחי אצל הנתבעת, שכן במועד הארוע נהג מר אבו בכר ראמי (להלן: "ראמי"), אשר נהיגתו אינה מכוסה לפי תנאי פוליסת הביטוח שהוצאה לרכב, שכן על רישיון הנהיגה שלו מוטלת שלילה ו/או פסילה ו/או התליה על ידי משרד התחבורה.

בע"א 7602/06 עיזבון נתנאל ג'ורג' חאדג'ג' ז"ל נ' סימה מלכה (11.10.2011) (להלן: "עניין חאדג'ג'"), אשר גם בו התעוררה שאלת המצאתה של הודעה על התליית רישיון, נדונו ניזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים, ובית המשפט העליון הבהיר, כי טרם שתושת על נהג חובה לשאת, מכיסו, בנזקי תאונת דרכים (שלו ואולי אף של ניזוקים אחרים) חייב הנהג "להיות ער לכך שהתיישבותו בכיסא הנהג עלולה להיות בעלת השלכות כה דרמאטיות". הדברים יפים גם למקרה בו מדובר בנזקי רכוש.

...

מנגד, הנתבעת טוענת, כי דין התביעה כנגדה להידחות, הואיל והאירוע נשוא התביעה התרחש מבלי שקיים כיסוי ביטוחי אצל הנתבעת, שכן במועד האירוע נהג מר אבו בכר ראמי (להלן: "ראמי"), אשר נהיגתו אינה מכוסה לפי תנאי פוליסת הביטוח שהוצאה לרכב, שכן על רישיון הנהיגה שלו מוטלת שלילה ו/או פסילה ו/או התליה על ידי משרד התחבורה.

שוכנעתי כי ראמי קיבל את הודעות ההתליה בטרם אירעה התאונה, הודעות ההתליה לרבות הזימון לקורס נשלחו לו כדין, הוא ידע בפועל על ההתליות טרם התאונה, כאשר לא עלה בידיו לסתור את חזקת המסירה כדין של הודעות ההתליה ובכלל זה הזימון לקורס.

משכך, הואיל ובמועד התאונה נהג ראמי בשלילה וכי הוא ידע על כך בטרם התאונה, הרי שבהתאם לתנאיי הפוליסה אין כיסוי ביטוחי ומשכך אני מורה על דחיית התביעה.

סיכומו של דבר אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת באמצעות ב"כ, שכ"ט עו"ד בסך של 8,200 ₪ והוצאות העדים בסך של 500 ₪.

עוד נטען, כי ביום 22.07.15 היתקבל אצל המבטחת מכתב דרישה לתשלום ניזקי רכב הצד השלישי בעקבות התאונה.

כך גם, בתכתובת דוא"ל שנשלחה ע"י הגב' שרון שלום, תביעות צד ג' איילון, מיום 02.11.15, נכתב כדלקמן: "תוצאות חקירת רישיון נהיגת מבוטח (המנוח- הערה שלי מ.כ.) מעלה כי מבוטח ידע על שלילה בזמן התאונה וההסדר לכאורה לא היה אמור להיות מאושר מלכתחילה ובהמשך לכך צריך לדחות את ג' ולהפנותו למבוטח. נא בחינה ואישור בבקשה". כך גם בהמשך, ביום 07.11.15 כותבת הגב שלום: "הי לוסי-יש איזו אינדיקאציה לשלילה- האם נבדק ואושר על ידך?" ביום 28.12.16 ביצעה המבטחת העברה בנקאית למוסך על סך 49,000 ₪ בגין ניזקי רכב צד שלישי.

לשאלת בית המשפט, האם הרכב נשוא התביעה עדיין ברשות הנתבעים, השיבה אשת המנוח: "אולי הוא נמכר כשבעלי היה בחיים. אני לא יודעת..." (שם, עמ' 10 ש' 32-31) דיון והכרעה לאחר שנסקרו טענות הצדדים ונפרסה המסכת הראייתית שהוצגו לפניי, נראה איפוא, כי השאלה העיקרית הניצבת בפנינו הנה, האם עלה בידי המבטחת להוכיח, כי במועד התאונה ידע המנוח כי רישיון הנהיגה שלו נפסל, וכפועל יוצא מכך, נהג ביודעין ללא כסוי בטוחי בר תוקף.

אפשר שאילו היתה טענת התליית רישיון הנהיגה מובאת לידיעת המנוח באותה העת, ובטרם בוצעו התשלומים למוסך או למצער בסמוך אליהם, היה האחרון יכול להמציא ראיה ולהוכיח כי דבר הדואר בנוגע להתליית הרישיון לא נתקבל ולא הובא לידיעתו, או אף לתקוף את הודעת ההתליה מיסודה בכל הנוגע לצבירת הנקודות וכיו"ב. שהוי ונזק ראייתי במסגרת כתב ההגנה, טוענים הנתבעים להיזק ראייתי בשל השהוי הרב בהגשת התביעה.

...

סבורני, כי בנסיבות העניין, התנהלות המבטחת מלמדת אפוא כאלף עדים כי המבטחת "ישנה על זכויותיה" ולמעשה זנחה את זכות התביעה.

בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, אביא מדבריי הרמב"ם היפים לענייננו: "חייב אדם להזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן שפלה למאד ורוחם נמוכה אע"פ שהן בעלי ממון אפילו אלמנתו של מלך ויתומיו מוזהרים אנו עליהן שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון. והיאך נוהגין עמהן. לא ידבר אליהם אלא רכות. ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד. ולא יכאיב גופם בעבודה ולבם בדברים קשים. ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו" (רמב"ם, הלכות דעות, ו, י [ז]; ההדגשה שלי – מ.כ.) סוף דבר - התביעה נדחית.

אני מחייב את התובעת בתשלום הוצאות ושכ"ט בא-כוח הנתבעים בסך כולל של 5,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.