עניינה של התביעה שלפניי בנזקי רטיבות שנגרמו לדירת התובעים בשל כשלים באיטום המרפסת והמעקות הבנויים בהיקפה של מרפסת דירת הנתבעים.
אליבא דאותו הסכם, התובעים בנו תוספת בנייה בחצר בקומת הקרקע כאשר הוסכם, כי מפלס הקומה השנייה כולל הגג, יוחזקו על ידי הנתבע והוא יהא רשאי לבנות מעל תוספת בנייה וכן תוספת בנייה מעל כל תוספת בנייה עתידית שתיבנה ע"י התובעים.
סעיף 58 (א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 קובע כדלקמן:
"בעל דירה חייב להישתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף ולהבטחת השירותים המחויבים על פי דין או המקובלים על פי הנוהג, לפי יחס שטח ריצפת דירתו אל שטח הריצפה של כל הדירות שבבית המשותף...".
מן הכלל אל הפרט: יוער תחילה, כי בעיניין זה לא הוצג תקנון הבית המשותף ולא הוצגו ראיות לרישומו כדין ומשכך, יש לפעול בהתאם לתקנות המצוי של בעלי הדירות בבית משותף.
...
בסוגייה דנן, מסתמך בית המשפט על חוות דעת מומחה, ומשלא נסתרה חוות דעת זו, הנני מקבל מסקנותיה וקביעות המומחה בעניין זה.
נוכח האמור סבורני, כי יש להשית על הצדדים אחריות משותפת באשר להוצאות הטיפול בגג ביתם המשותף זאת הן בשל מקור הנזילות שהינו תולדה של מחדלי שני הצדדים בכשלי האיטום בעת בניית התוספת והן בשל ההזנחה רבת השנים ובשים לב לכך כי עסקינן בגג שהינו רכוש משותף בו מחזיק הנתבע.
אשר לדרישת התובעים לנזקים לא ממוניים ונוכח התוצאה אליה הגעתי סבורני, כי אין מקום לפסיקת נזק לא ממוני בנסיבות אלה.
סוף דבר:
הריני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 7,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.11.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
