תביעת נזקי פריצה לכלי רכב

התובעת בדקה באמצעות שמאי מטעמה את ארוע הפריצה, ומבדיקות שערך השמאי עלה כי הפורצים הגיעו בסמוך לגדר ההיקפית של המיתחם, שם קיימת גישה לכלי רכב.

הקשר הסיבתי בין הפרת החוזה לבין הנזק: לפי הנתונים בתביעה שבפני, הכניסה לבית העסק הייתה מדרך שהייתה מאחורי בית העסק, אליה הגיעו הפורצים, חתכו את גדר המתכת שהקיפה את המיתחם בו היו המכולות ופרצו את המכולות.

...

טענות הנתבעת: בכתב ההגנה טענה הנתבעת שיש לדחות את התביעה כנגדה מהסיבות כדלקמן: 1) טענות התובעת בכתב התביעה מוכחשות; 2) הנתבעת אינה חברת שמירה והיא נתנה לבית העסק בהתאם לדרישתו שירותי מוקד, בהתאם להסכמות בינה לבין בית העסק.

ואולם, על-פי נוסח הסעיף המוצע על-ידי המבקשת עולה כי הפטור מתייחס גם לאחריות "לפי כל דין". הרחבה זו של היקף הפטור אינה מקובלת עלינו.

החלת הפטור גם על פעולה מכוונת או רשלנות חמורה תביא למצב בו חברת מוקד לא תמלא במכוון אחר הוראות החוזה שנכרת בינה לבין מקבלי השירותים, תוך שהיא מסתמכת על תניית הפטור או הגבלת האחריות, על מנת לחסוך בהוצאות או כאשר הדבר משתלם לה. במקרה זה סבור אני שמי שמבצע פעולה מכוונת אינו נוהג בתום לב ואינו יכול להסתמך על תניית הפטור או הגבלת האחריות, כפי שנקבע בבג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828 שם קבע ביהמ"ש העליון כי: "סעיף 39 לחוק החוזים אינו כולל כל הוראה באשר לתוצאות נובעות מתוך כך, שבעל חוזה אינו מקיים את החוזה בתום-לב ובדרך מקובלת. אין משמעות הדבר, כי זו חובה מוסרית בלבד, שאין לה נפקות משפטית. היעדר הוראה באשר לתוצאות. הנובעות מאי-קיום החובה האמורה בסעיף 39 לחוק החוזים, מקורו בעובדה, שתוצאות אלה אינן אחידות, אלא הן משתנות ל-פי ההקשר בו מתעוררת השאלה. לעתים תוצאת אי-קיום החובה היא בתשלום פיצויים או במתן אכיפה. לעתים התוצאה היא בשלילת פיצויים או אכיפה מהצד המפר. לעתים תוצאת ההפרה היא במתן כוח לבעל החוזה האחר לפעול פעולות מסוימות בתחום החוזה, שאחרת היו נחשבות להפרה, או שלילת כוח, הנתון לבעל החוזה המפר על-פי הוראות החוזה. לעתים התוצאה אינה אלא זו, שהפעולה, שבוצעה תוך הפרת החובה, אינה משתכללת ואינה תופסת (ראה: בג"צ 254/73 [4]).

לאור האמור לעיל, סבור אני שתניית הפטור המצויה בחוזה שבין הצדדים אינה תופסת בנסיבות המקרה שבפנינו, שכן התנהגות הנתבעת הינה אחד מאותם מקרים מיוחדים בהם פעלה הנתבעת במתכוון ומתוך רשלנות חמורה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: 1) את הסך 362,247 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (1.12.14) ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) שכ"ט עו"ד בסף 36,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

על פי כתב האישום, החזיק הנאשם שלא כדין, יחד עם הקטינים, את מכשירי הפריצה הבאים: מברג שטוח אשר יכול לשמש, בין היתר, לפתיחתן האלימה של דלתות מבנים וכלי רכב; קונקטור חשמלי/ פלג קצר אשר יכול לשמש, בין היתר, להתנעת מנועי אופנועים או קטנועים, ללא מפתח מתאים; קטר אשר יכול לשמש, בין היתר, לחיתוכן של גדרות תיל, רשתות או מוליכים חשמליים.

התובעת הדגישה את פוטנציאל הנזק שעלול היה להגרם כתוצאה מנהיגתו הפרועה והמסוכנת של הנאשם, ללא רישיון נהיגה, כשהוא ניסה להמלט מפני המישטרה תוך חציית צמתים באור אדום, ועקיפת רכבים בקוו הפרדה רצוף; לדברי התובעת "אנו עדים יום יום לתוצאות הטרגיות בהתנהלות שכזו ואך במזל הארוע לא הסתיים בתוצאה טרגית יותר". אשר למיקום עונשו של הנאשם בגדרי המיתחם העונשי טענה התביעה, כי הלה בעל הרשעה קודמת, ביטחונית, וכי חרף המלצת התסקיר להסתפק בימי מעצרו כעונש, הוא אף לא החל בהליך טפולי.

בת"פ (ת"א) 22901-03-22 מדינת ישראל נ' עמראן (15.6.2022) הורשע הנאשם בכך שביחד עם אחר פרצו לרכב, ולאחר מכן נהג בו הנאשם במהירות, חצה צומת ברמזור אדום, "עקף רכב בנתיב השמאלי וגרם לרכבים לעצור... הגביר את מהירות הרכב איבד שליטה, עלה על אי תנועה ופגע בעץ ונעצר". הנאשם הורשע בעבירות של היתנהגות הגורמת נזק, גניבת רכב, כניסה לישראל שלא כדין, נהיגה ברכב ללא רישיון וללא ביטוח, נהיגה פוחזת, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

...

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור נגד גזר הדין וקבע: "לנוכח מקבץ העבירות ונסיבות ביצוען – הן בהיבט הרכושי, הן בהיבט של זלזול בגורמי אכיפת החוק, והן בהיבט של סיכון ביטחון המשתמשים בדרך; ועל-רקע מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של גניבת רכב ונהיגה פוחזת בו ללא רישיון נהיגה – לא מצאנו עילה להתערב במסקנתו של בית-משפט קמא בדבר מתחם הענישה שנקבע על-ידו". בית המשפט העליון דחה, כאמור, את בקשת רשות ערעור נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי "העונש שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי, אינו סוטה, כלל ועיקר, לחומרה, ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות בהן הורשע המבקש". במסגרת רע"פ 9269/17 אבו עישא נ' מדינת ישראל (15.1.2018) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרו התקבל ערעור המשיבה נגד גזר הדין שניתן בעניינו.

בהמשך, חלף על פני ניידת אחרת וכמעט התנגש בה. בסופו של דבר, התנגש בעמוד והתהפך עם הרכב.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם במקרה דנא נע בין 21 חודשי מאסר בפועל, ועד 36 חודשים.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"פ 9813-08-20 מדינת ישראל נ' אבו כף בפני כבוד השופט יניב בן הרוש בעיניין: המאשימה מדינת ישראל-תביעות נגב ע"י ב"כ עוה"ד מאירי לב הנאשם פואד אבו כף-בעצמו ע"י ב"כ עוה"ד מוטי יוסף גזר דין

בע"פ 7890/10 לאיק מליטאת נ' מדינת ישראל נאמר כי: " אין צורך להכביר מלים על מפח הנפש של אדם היוצא מביתו ומגלה כי רכבו, רכוש יקר ובעל חשיבות רבה מכל בחינה, אינו עוד. לכך מצטרף הנזק הכלכלי במעגל רחב יותר, במונחי המשק. הרוצה להנות בזדון מעמל הזולת ולשלוח יד ברכוש שלא הוא צבר, ראוי לענישה מחמירה, לא כל שכן מי שקופת שרצים גדולה מאחוריו, לרבות בתחום זה עצמו ". ויפים לענייננו גם דברי בית המשפט העליון ברע"פ 1708/08 מרדכי לוי נ' מדינת ישראל, שם היתייחס לתופעה זו כאל מכת מדינה אשר פוגעת גם בתחושת הבטחון האישי, וקבע כי: "ראוי כי פורצים או פורצים בפוטנציאה יידעו כי עלולים הם למצוא עצמם, משילכדו, מאחורי סורג ובריח - כדי לפטור מעונשם, ולו לתקופת מה, את הציבור." בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה מידת הפגיעה בערכים הללו הנה ברף הבינוני-נמוך.

הנסיבות הקשורות בבצוע העבירהלהחלטה בת.פ. ה זה, הפניתה במשפט להעניש באופן מחמיר במקרים כגון דא. כבוד האדם וחרותו, וכן זכות האדם לאוטונומיה על גופו בבחינת הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה לקחתי בחשבון כי המעשים בוצעו לאחר תיכנון, תוך תיחכום רב ושימוש באמצעי טכנולוגי ייעודי לפריצת כלי רכב.

...

אשר על כן, ובשים לב למידת הפגיעה בערכים המוגנים, ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 4 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר.

סוף דבר לאחר ששקלתי את כלל השיקולים לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות בפארק עירוני באר שבע ברחוב גרשון דוינבום 29 באר שבע.

לאחר קבלת התסקיר, טענו הצדדים לעונש, ומכאן, גזר דין זה. ראיות לעונש התביעה הגישה, לענין העונש, ראיות כדלקמן: · גיליון רישום פלילי של הנאשם (ת/3) – לחובת הנאשם, הרשעות, אשר חלקן חוזרות ונישנות, בעבירות של פריצה לרכב; היזק לרכוש במזיד; ניסיון לגניבה מרכב; החזקת סמים לצריכה עצמית; פריצה לבניין ובצוע גניבה; איומים; תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג; תקיפה סתם לבן זוג.

הדברים יפים הן בנוגע לעבירה שענינה כניסה למקום מגורים בכוונה לעבור עבירה, וכן בנוגע לעבירות שענינן פריצה לכלי רכב בכוונה לגנוב וגניבה מרכב.

עבירות מסוג זה מביאות למפח נפש אצל קרבן העבירה, אשר צריך להיתרוצץ להגיש תלונה במישטרה; לתקן את הנזק שנגרמים לעתים מהפריצה; אבדן מיטלטלין שונים שהיו ברכב או בבית ולעתים הנם בשווי ניכר, ועוד.

...

עם כל ההבנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, בסופו של דבר, לאור הרצדיביזם וכן בהעדר התגייסות מטעמו של הנאשם להליך טיפולי משמעותי – אין מנוס מהשתת עונש מאסר משמעותי, שיהיה בו כדי להגן על הציבור מפני פגיעתו הרעה.

עוד עתרה התביעה, להשית על הנאשם מאסרים מותנים ממושכים ומרתיעים; קנס משמעותי לאור המניע הכלכלי שעמד ברקע לעבירות; פיצוי למתלוננים; התחייבות להמנע מעבירה; פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי של רישיון הנהיגה לאור כך שבמעמד העבירות, נהג הנאשם ברכב הטויוטה שלו; חילוט רכב הטויוטה של הנאשם מכוח סעיף 39 לחוק סדר הדין הפלילי (כך במקור).

עוגמת הנפש הרבה הכרוכה בעבירות אלה, שהיא הרבה מעבר לעבירות אחרות של פריצה לכלי רכב או גניבה מתוכם, וכן התקופה בה נימנע מבעלי הרכב לעשות בו שימוש – מן הדין שתקבל אף היא ביטוי בענישה.

סקירת מדיניות הענישה הנוהגת בטרם תובא סקירה של הפסיקה, יודגש, כי יש לערוך את השינויים וההתאמות הנדרשות, שכן, יש לתת את הדעת גם לסוג הנזק שניגרם ולסוג החלקים שפורקו מהרכב, כפי שפורטו לעיל.

...

מותב זה נעתר לעתירת התביעה לעניין מתחם הענישה, כך שבענינו של הנאשם 1, נקבע מתחם הנע בין 14 ועד 24 חודשי מאסר ואילו בענינו של נאשם 3, נקבע מתחם ענישה הנע בין 12 ועד 24 חודשי מאסר.

דעה זו מקובלת עלינו.

סיכום לאחר שבית המשפט שמע טיעוני הצדדים על פה; עיין בטיעוני התביעה בכתב; עיין בתסקיר שירות המבחן; עיין בראיות לעונש; עיין בפסיקה ; שמע דברו האחרון של הנאשם – דן את הנאשם לעונשים כדלקמן: 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בלבד, על פי רישומי שב"ס; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם והתנאי - שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, פרק י"א, שהיא מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם והתנאי - שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, פרק י"א, שהיא מסוג עוון; קנס בסך 8,000 ₪ או 75 ימי מאסר תמורתו; פיצוי למתלונן באישום הראשון בסך 4,000 ₪; פיצוי למתלונן באישום השני בסך 4,000 ₪; פיצוי למתלונן באישום השלישי בסך 2,000 ₪; הקנס והפיצוי ישולמו ב-18 שיעורים רצופים ושווים, החל מיום 15.06.24 ובכל 15 לחודש העוקב.