תביעת נזקי מים מדירת שכנים בבניין מגורים

לפניי תביעה כספית ע"ס 15,000 ₪ בסדר דין מהיר, שעניינה ניזקי רכוש שנגרמו לתובעת ולדירתה בשל נזילת מים מדירה שכנה שבוטחה ע"י הנתבעת בביטוח אחריות רלוואנטי.

תיק זה חושף אדישות מצערת ומתמשכת של חברת ביטוח לסבל אנושי בסיסי שניגרם בארוע יומיומי של נזילת מים מדירה אחת לדירה אחרת בבניין מגורים משותף.

...

אך גם פנייה זו מאת התובעת לא הניעה את הנתבעת לפעול בדחיפות לתיקון הדרוש, ולכן תיקנה התובעת בסופו של דבר את הדרוש על חשבונה ובאמצעות איש מקצוע פרטי מטעמה.

סיכום התביעה מתקבלת ברובה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 13,500 ₪, שהינו סכום התביעה בניכוי ראש הנזק של אבדן פטור מארנונה (1,500 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 11.12.18 ועד יום התשלום המלא בפועל.

מבוא עניינה של התביעה, פיצויים בגין נזקים עקב חדירת מים לדירת מגורים.

הדירה נימצאת בקומה השלישית בבניין המגורים.

צוין כי התקלה היא "רטיבות בתיקרת השכן" וכי הנזק בדירת התובעת הוא צבע באמבטיה.

...

לאור האמור אני קובעת כי דירת התובעת סבלה מנזקי רטיבות 22 חודשים בשלוש תקופות כדלקמן: אפריל עד יוני 2013.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, את הסכומים כדלקמן: 11,700 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.2.2016.

נושא נוסף המועלה בכתב התביעה, אשר מהוה את עיקר התביעה, נוגע לנזקים אשר נגרמו לפי טענת התובעת לדירתה בעקבות העבודות שבוצעו על ידי הנתבעים מעל דירתה.

לעמדת המומחה מטעם הנתבעים, קיימים ליקויים בבניין, כגון סדקים בתפר שבין חדר המדריגות לדירות וכן בין גג המקלט למרפסת, אשר בעטיים קיימת חדירת מים.

מכל מקום, מהעת שבו הנתבעים הפכו למחזיקים בגג, הרי שמוטלת עליהם החובה לגרום לכך שמתוך השטח המצוי בחזקתם לא יחדרו מים אל תיקרת וקירות הדירה הנמצאת מתחת לשטח זה. תפיסת החזקה במרפסת (גג תוספת הבניה) על ידי הנתבעים הקימה לנתבעים את החובה, המוטלת על מחזיק במקרקעין למנוע חדירת מים מהשטח המצוי בחזקתו לדירה שכנה.

שוכר הדירה תאר בעדותו את הקושי שנוצר במגורים בדירה, נוכח חדירת מי הגשמים אל הדירה וקיומן של נזילות מים בדירה.

משהוכרעו למעשה מכלול המחלוקות בין הצדדים בכל הנוגע לטענות התובעת לנזקים לדירתה ושעה שהנזקים שנגרמו לדירת התובעת תוקנו והדירה הושכרה, נראה כי בעת תשלום הפצוי לתובעת יהיה בידי בעלי הדין לפתוח דף חדש במערכת היחסים ביניהם, בהיותם בעלי דירות שכנות.

...

בחינת מכלול הראיות הביאה למסקנה לפיה יש להטיל הנתבעים אחריות המסתכמת באובדן דמי שכירות לתקופה של עשרה חודשים (ולא מעבר לתקופה זו).

תביעת התובעת למתן צו מניעה ואיסור על הנתבעים לעשות שימוש בגג המצוי מעל תוספת הבניה בדירתה -נדחית.

כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 7,020 ₪, בגין שכ"ט עו"ד של התובעת.

לפניי שלוש תביעות קטנות הנוגעות לטענות בדבר מיטרדי רעש ונזקי רטיבות, ואשר הדיון בהן אוחד: התביעה הראשונה, תביעה מיום 6.6.2019 (ת"ק 14656-06-19) על סך 33,400 ש"ח בגין 11 ארועי מיטרדי ראש במהלך חודש מאי 2019, ובגין ניזקי רטיבות כתוצאה מטפטוף מים מהמזגן בדירת הנתבעים; התביעה השניה, תביעה מיום 28.7.2019 (ת"ק 67198-07-19) על סך 5,000 ש"ח בגין 5 ארועי מיטרדי רעש במהלך חודש יוני 2019; והשלישית, תביעה מיום 15.8.2019 (ת"ק 34238-08-19) בגין 5 ארועי מיטרדי רעש במהלך חודש יולי 2019.

התובעת והנתבעת 1 ("הנתבעת") הן שכנות בבנין מגורים משותף.

לענין הטענות באשר לרעש טענה הנתבעת, כי הבנין ניבנה בשנת 1980 ולכן אין בידוד מספק מרעש הולם, גם בדירה מעליה גרה מישפחה עם ילדים וגם הנתבעת ובני משפחתה שומעים רעש הולם.

קבלת התביעות שלפניי, משמעה דחיקת זכויות הנתבעת ובני משפחתה לקיום חיי מישפחה סבירים ומקובלים בדירת מגורים; כאשר מן העבר השני לא הוצגה פגיעה ממשית בזכויותיה של התובעת, וכל שנטען, כי מדובר ברעש המפריע לתובעת לנוח, "לשמוע טלוויזיה", וכי "אי אפשר ללכת בדירה" (עמ' 1, ש' 21 - עמ' 2, ש' 4).

...

משכך, בהסתמך על כל האמור, שעה שלא מצאתי, כי הוכח רעש חזק כתוצאה מביצוע פעולות שאינן סבירות; ולא מצאתי, כי מדובר בהפרעה של ממש לתובעת; ובשקילת טיבן של הזכויות של כל אחד מהצדדים ואיזון ביניהם, אני דוחה את טענות התובעת בשלוש התביעות בכל הנוגע למטרדי הרעש.

על כן, בהסתמך על עדותו של הנתבע לפיה בוצע תיקון של המזגן בפרק זמן סביר וכי ממועד ביצוע התיקון לא נזלו המים; והיות ולא הובאה בפניי כל ראיה לנזק ממשי שנגרם לתובעת כתוצאה מנזילת המזגן, אני דוחה את טענותיה של התובעת לזכותה לפיצוי בהקשר זה. סוף דבר: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את מכלול הראיות והתרשמתי מהעדויות אני דוחה את 3 התביעות שבפניי.

לאור הגשת שלוש תביעות באותו ענין, ולאחר שבחנתי את טיב הטענות ואת משך קיום הדיון אני קובעת, כי התובעת תישא בהוצאות כל אחד מהנתבעים בסך של 750 ש"ח. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 15 יום.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בבת ים (כב' הרשם הבכיר אבי כהן) מיום 8.1.22 בתאד"מ 26813-11-20 במסגרתה נקבע, כי אין לבימ"ש השלום סמכות לידון בסעד של צו עשה שנתבע בכתב התביעה ועניינו בתיקון ניזקי נזילות מים בין דירות שכנות של בעלות הדין בבית משותף.

בנובמבר 2020 הגישה המבקשת תביעה נגד שכנה לבניין – תביעה כספית בסך 36,500 ₪ וכן למתן צו עשה שיורה על ביצוע התיקונים הנדרשים בדירת התובעת בעקבות הנזילות מדירת הנתבעת.

הנתבעת עצמה אינה מתגוררת בדירה ומסתבר כי גילה מעל 90 והיא במצב סיעודי.

...

ב) דין הערעור להידחות לגופו.

משכך אני סבורה כי היה מקום לקבוע כי בימ"ש השלום נעדר סמכות עניינית לדון בצו עשה.

לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות לערער ויש לדחות את הערעור לגופו.