תביעת נזקי גוף של מורה כנגד בית ספר בגין כיסא שבור

בית משפט השלום בירושלים ת"א 14309-01-15 וגנר ואח' נ' בית הספר שק"ד המשותף בשדה אליהו ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט אמיר דהאן תובעים חגית וגנר נתבעים 1.בית הספר שק"ד המשותף בשדה אליהו 2.ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ 3.מועצה אזורית עמק המעיינות 4.איילון חברה לביטוח בע"מ 5.משרד החינוך התרבות והספורט לתובעת: עו"ד יונתן שוב לנתבעים 1 ו־2 עו"ד שחר נוביק לנתבעות 3 ו־4 עו"ד נטע בן צור ועו"ד מאיר עליאש לנתבע 5 עו"ד שמואל צור לצד ג' עו"ד רונן ורדי פסק דין

זוהי תביעתה של התובעת, מורה בבית־ספר, בגין ניזקי גוף שנגרמו לה בתאונה שארעה בשטח בית־הספר ביום 23/07/12 (להלן: יום התאונה), עת עלתה על כסא וממנו עלתה על שולחן על מנת להפעיל מזגן ונפלה.

עליה על כיסאות ושולחנות הייתה ועודנה מקובלת בבית־הספר לצורך תליית קישוטי כיתה.

מדובר היה בערעורה של מורה שנפלה בעת שעלתה על כיסא כדי לגשת לארונית שלה, ושנוכח גובהה של המורה (1.56 מ') נאלצה תדיר לבקש סיועם של אחרים.

באחד מימי הששי, כשאב הבית לא היה במקום, עלתה על כיסא, נפלה ושברה חוליות בעמוד השידרה שלה.

...

שינוי חזית טענת שינוי חזית – נדחית.

התביעה - נדחית.

משנדחתה התובענה, נדחית כמובן מאליו הודעה לצד ג', אך מכיוון שבית־המשפט שמע את העדים, ראה צורך לציין כי לא מצא כול פגם בתפקודו של בוחן הבטיחות מר עופר ועקנין, ולא מצא כול סיבה מדוע "זכה" לכך שיוטרח על־ידי הנתבע 5 להליך, זה כשתקנות החשמל ונוהלי משרד החינוך לצידו, ודבר אין לחובתו – אף לא לכאורה.

בתביעה זו הוא תובע פיצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב האירועים.

כך, במכתבו מיום 27.9.10, כתב ב"כ התובע למפקח: "לאחרונה חלה החמרה במצבו של מרשי כתוצאה מהיתנהגות תלמידים בבית הספר בו מלמד – עארה – ערערה, ונאלץ להעדר מעבודתו ועלול להעדר לתקופה ארוכה לצורכי טפול". ובהמשך: "ראוי לציין, כי הנהלת בית הספר ומשרד החינוך אינם נותנים למרשי את ההגנה מפני הפגיעות המתמשכות שהתקיימו נגדו על ידי התלמידים זמן רב, ולאחרונה אף החמירו בשנת הלימודים הנוכחית". בנוסף, לתצהיר התובע צורפו שני מכתבים (נספח ח'), שבהם מתוארים אירועים של ואנדליזם ואלימות בבית הספר.

במכתב הראשון מבין השניים, שנכתב בשם "צוות המורים" להורי התלמידים על נייר רישמי של בית הספר, בתאריך 9.6.08, מתוארים אירועים חוזרים ונשנים מסוג זה: 9.6.08 – שבירת חלונות בכיתות.

5.6.08 – נזק לרכוש בכיתות (כיסאות ושולחנות שבורים, ופגיעות נוספות ברכוש).

אירועים מהסוג האמור מחייבים טפול מקיף לצורך שירושם, ולא העברה של מורים המלמדים בבית הספר.

...

אני סבורה כי עתירתו לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בראש נזק זה הינה סבירה, ומקבלת אותה.

סוף דבר לפיכך תשלם הנתבעת לתובע סך של 561,285 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 131,341 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד השלום המלא בפועל, ותשיב לו את האגרה ששילם.

באשר לחוות דעת המומחים – לנוכח קביעותיהם של המומחים מטעם בית המשפט, אני מורה כדלקמן: הנתבעת תשיב לתובע את עלות חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעמו, וכן את חלקו בשכ"ט הפסיכיאטר מטעם בית המשפט.

לפניי תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לה במהלך עבודתה כמורה לחינוך גופני בבית ספר שמצוי באחריות הנתבעת.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 9.9.2015, במהלך שיעור חינוך גופני שהתקיים במתכונת של לימוד תאורטי בכיתה שלא כלל פעילות גופנית, ישבה התובעת על כסא, הכסא נישבר והיא נפלה ונחבטה בחוזקה על הריצפה.

הנכות שנקבעה היא בהתאם לסעיף 35 (1) (ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות), המתאר "ארטריטס רבמטואידיט, ניוונית או מכל סוג אחר", מקום "שקיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי של התנועות"; או לחילופין לפי סעיף 37 (8) (א) שמבטא "שבר של גוף חוליה שהתרפא בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת תנועה של עמוד השידרה בקירבת החוליה הזו". אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את מומחה בית המשפט ועיון בחוות דעת המומחה מלמד, כי אין סיבה שלא לקבל את ממצאיו, והצדדים אף לא טענו לגבי הממצאים בסיכומים.

...

שיקולים אלו מביאים אותי למסקנה שיש להעמיד את הנזק הלא ממוני על סך של 30,000 ₪, נכון להיום.

בשים לב למכלול נסיבות העניין, ובכלל זה גילה של התובעת, מהות הפגיעה ותפקידה אצל המעסיק, אני קובע שיש לפצות את התובעת בשיעור של כ- 50% משווי דמי המחלה שנוצלו – כ 25,000 ₪, נכון ליום.

התוצאה אשר על כן אני מחליט לקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 94,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ והוצאות בסך 1,000 ₪.

מבוא לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

מאחר שבית הספר אינו אישיות משפטית, התביעה נמחקה נגדו בהסכמה בפסק דין מתאריך 8.6.22.

שאלת ההשגחה המסגרת הנורמאטיבית אין מחלוקת כי לא כל תאונה ניתן למנוע, וחובת ההשגחה של המורים וצוות בית הספר אינה יכולה להיות בכל מקום ובכל רגע.

אפרט: התובע סובל מתסמונת CIPA, המאופיינת בעיקר בחוסר תחושה של כאב, ולא היה אף תלמיד נוסף בבית הספר שסבל מתסמונת זו. התובע הרבה להפצע עוד לפני התאונה, סבל משברים שהחלימו חלקית ובאיטיות, ומזיהומים שונים, אצבעותיו היו חבושות, שכן נהג לכרסם אותן, ושיניו הקדמיות נעקרו על מנת שלא יגרמו לו נזקים נוספים.

בדו"ח חינוכי של בית הספר מיולי 2010, כשלוש שנים לפני התאונה נשוא התביעה (עמ' 6 לראיות המדינה), נכתב בקשר עם כישוריו המוטוריים, כי התובע משחק בדרך כלל לבד בגלל קשיי השפה מהם הוא סובל, יש לו נטייה לאלימות כלפי ילדים כצורת משחק או כדרך לשעשע את עצמו, יש מגע לא מקובל בגוף האחר, לעיתים פותר בעיות באלימות, נמשך לילדים אלימים, כשתכנית המוגנות הביאה לשפור ניכר בהתנהגות זו. עוד צויין באותו דו"ח כי התובע מפחד מהמעלית אך נמשך אליה כל הזמן, אינו מפחד להפצע ולא נזהר מפגיעה, הוא קופץ מגבהים ניתקל בכוונה בחפצים, ומחפש תשומת לב בצורה שלילית.

בין יתר התפקידים המפורטים בחוזר המנכ"ל, מוזכרים "הגשת עזרה פיזית לתלמידים מוגבלים מבחינה מוטורית ומבחינה תפקודית", וכן "דאגה לניקיונו האישי של התלמיד, לניקיון סביבתו ולשלומו", "סיוע לתלמידים המתקשים בניידות (ובכלל זה העברת תלמידים בכסאות גלגלים)...", "טפול בתלמידים והשגחה עליהם בעת פעילות בחצר ובכיתה... על פי ההנחיות של הנהלת בית הספר" (ההדגשות שלי, שס"מ).

...

לאור כל האמור, טענה המדינה כי ניתן להעריך פיצוי בסכום של 30,000 ₪, המבטא את ההפרש בין הוצאות התובע כיום, לאלו שהיו מנת חלקו עובר לתאונה.

לאור כל האמור, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי לעבר, מאז התאונה במרץ 2013 ועד היום, תקופה של 126 חודשים, בגין העזרה המסויימת העודפת שנדרשה לו כתוצאה מהתאונה, המוערכת בכ- 500 ₪ לחודש מעבר לעזרה שקיבל התובע לפני התאונה, בסכום של 63,000 ₪.

סוף דבר בהתאם לתוצאה אליה הגעתי, תביעת הוריו של התובע מתקבלת.