תביעת נזקי גוף עקב נפילה במדרגות חשוכות ללא מעקה

עניינו של פסק דין זה הנו בתביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לטענת התובע, עת נפל במדריגות בעת שבקש להכנס לבניין מגורים.

כן, נטען כי התובע לא בא כטענתו לבקר את חברתו במועד הארוע אלא התגורר עמה בבניין מספר חודשים עובר לתאונה, כך שהוא הכיר את האיזור בכללותו היטב, קל וחומר את הבניין והאיזור הסמוך לו. בנסיבות אלה, יש לראות את התובע כמי שנטל על עצמו סיכון בשעה שהלך לדבריו ביודעין, במקום חשוך מבלי שנקט אמצעי זהירות ו/או דאג לעצמו לתאורה.

באשר לשאלה מדוע לא ניעזר במעקה בעת הירידה במדריגות, השיב התובע כי לא עשה כן מאחר והנפילה לא הייתה ליד המעקה וכן לאור המבנה שלו אשר לא היה מותאם לאחיזה (ר' ע' 22 שו' 16-20 לפרו' ישיבת 17/7/19).

...

סוף – דבר: לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 184,280 ₪.

כן, תשלם הנתבעת 1 לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 24% וכן הוצאות משפט שהוציא התובע.

התביעה כנגד הנתבעים 2-28 נדחית בנסיבות הענין ללא צו להוצאות.

זוהי תביעת ניזקי גוף בעקבות תאונה שאירעה לתובע ביום 5/11/13 עת נפל התובע במדריגות וכתוצאה מהנפילה ניחבל בגופו (להלן: "התאונה").

לטענת התובע, בעת שנפל היו מים על המדריגות, היה חשוך, היו אנשים רבים בזירה, לכן לא שם לב למים, החליק, נפל ונחבל בכל חלקי גופו, במיוחד בכתף שמאל.

עוד הצהיר כי, כאשר החליק על המים שהיו על המדרגה הראשונה העליונה מתחת לפודסט, ניסה לתפוס את המעקה אך עקב המצאותם של אנשים על המדרגה, לא הצליח לתפוס במעקה ועף באויר ואז ניסה לבלום את הנפילה הסתובב, קיבל מכה בכתף שמאל והמשיך להיתדרדר על המדריגות.

...

עוד אני קובעת כי קיים קשר סיבתי בין ההפרה לנזק שנגרם לתובע.

כל אלה, מביאים למסקנה שעל התובע היה לצפות את הסיכון הכרוך בירידה במדרגות, סיכון שהצריך מהתובע רמת זהירות גבוהה.

התובע העיד כי אם היה יודע כי יש מים על המדרגות, היה יורד לאט יותר, אך סבורני כי היה על התובע גם ללא ידיעה אודות הימצאות מים על מדרגות נוכח התנאים האמורים, לרדת בזהירות מירבית, על כן, בנסיבות שהוכחו בפני בית המשפט, אני סבורה כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 50% אחוזים.

בפניי תביעה שעניינה ניזקי גוף שארעו לתובע, לטענתו, כתוצאה מנפילה עקב מפגע בגרם מדרגות בשטחה המוניציפלי של הנתבעת 1.

התובע טען כי במקום לא הייתה תאורה כלשהיא ולא מעקה, וכשירד במדריגות: "כשלה רגלי על מדרכה שבורה והתגלגלתי קדימה" (ס' 4 לתצהירו, להלן: התאונה).

מדובר בחודש חורפי ומטבע הדברים חשוך, נראה כי ירד גשם באותו היום כל שהיה מעונן וניתן להניח כי המקום היה חשוך באופן שמסכן את העוברים בו. בחקירתו תאר התובע כי בעת שירד בגרם המדריגות האחרון, 3-4 מדרגות אחרונות (עמ' 6 ש. 24; עמ' 8 ש. 6), היה שבר בצד השמאלי של המדרגה ושם כשלה רגלו והוא נפל.

...

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מקבלת את גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה אך גם מקבלת את טענת הנתבעות כי התובע היה בגילופין במועד התאונה, ובשל כך מוצאת כי הנתבעת אחראית לתאונה, ברם יש להשית על התובע אשם תורם.

כאמור לעיל, אני מקבלת את גרסת התובע כי מעד במדרגות שבאחריות הנתבעת 1 כמועצה מקומית, עקב ליקויים ושבר בשלחי המדרגות, אך לאור היותו בגילופין ולאור העובדה שהכיר את המדרגות בהן עבר פעמים רבות בעבר אני מוצאת לייחס לו אשם תורם משמעותי בשיעור של 30%, שכן יתכן כי לו היה צלול הנפילה הייתה נמנעת או למצער היו תוצאותיה קלות יותר.

באשר לעתיד, אני סבורה כי פיצוי בגובה 10,000 ₪ יהלום את שוו העזרה אשר לה הוא יכול להזדקק בעתיד.

ההפרש בין הנכויות הוא 6% (50-44) וחלקה היחסי של התאונה בנכותו היא 12% (50%/6%) מתוך כלל ניכויי המל"ל העומדים על פי חוות הדעת האקטוארית שהגישה הנתבעת על סך ל 927,131 ₪ (ר' רע"א 1459/10 ‏ המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד סה(1) 1) מכאן כי ניכויי המל"ל הם 111,255 ₪ ובעניין זה אני מקבלת את טענות באשר לאופן ניכויי המל"ל. סך הפיצוי לו זכאי התובע, הוא אם כן, 42,990, ובמעוגל: 43,000 ₪ אני מורה כי הנתבעות יפצו את התובע בסכום של 43,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור של 10,062 ₪, והוצאות משפט.

לפניי תביעת התובעת, ילידת 1944, לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונה שהתרחשה ביום 16/05/17 באולם אירועים בעיר אופקים (להלן – התאונה).

הגב' בריבו סיפרה, כי עת אמה החלה לרדת מהבמה, נעשה חושך באולם ובשל כך שגם לא היה מעקה ולא היו סימנים זוהרים במדריגות או שלטי אזהרה, אמה מעדה ונפלה.

...

שוכנעתי, כי התובעת נאלצה להפסיק לעבוד בעקבות התאונה, הכל כפי שפורט לעיל.

לאחר שבחנתי טענות הצדדים, אני קובע, על דרך האומדנה, את שיעור הפיצוי בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד, בסך של 15,000 ₪.

סוף דבר מכל המקובץ אני פוסק לתובעת פיצויים בסך של 100,000 ₪, שישולמו על ידי הנתבעות, לפי הפירוט כדלקמן: א. הפסד שכר לעבר ולעתיד – 60,000 ₪.

עסקינן בתביעה שהוגשה בגין ניזקי גוף.

במסגרת כתב התביעה נטען, כי ביום 13.6.14, עת הגיע המנוח למעבדת צלום שיניים "פנורמה" אשר נימצאת בבניין, הוא ביקש לעלות במדריגות שבמבואת הבניין, לעבר הכניסה למעבדה, ניסה לאחוז במעקה, איבד את שיווי המשקל ונפל אחורנית, זאת נוכח העדר מעקה אחיזה במקום (להלן: "הנפילה הראשונה" או "הארוע").

כך למשל, בכתב התביעה נטען, כי המנוח נפל בשל העובדה שניסה לאחוז במעקה (שלא היה במקום), איבד את שיווי המשקל ונפל.

כמו כן, ביחס לטענה, כי חדר המדריגות היה חשוך, טוענות הנתבעות, כי גרסה זו אינה מתיישבת עם השכל הישר, שכן "אין זה סביר כי אדם יילך בחושך, ויצפה כי קיים מעקה, יושיט ידו אל מעקה לא ידוע אם קיים והיכן, ע"מ להאחז בו, מקום שאינו רואה כלל קיום מעקה ומיקומו ואינו רואה את דרכו." בכל הנוגע לחוות דעתו של מומחה הבטיחות מטעם התובעים ולחקירתו, טוענות הנתבעות, כי חוות הדעת לוקה בחוסר סבירות, אינה מקצועית ואינה יכולה להוות ראיה לצורך הוכחת רשלנות מצדן.

...

מכל המקובץ דלעיל, יש לדחות את התביעה.

דין ההודעה לצדדים שלישיים אפוא, להידחות, לאחר שהתביעה נדחתה, בפסק הדין, כאמור.

אני מורה לנתבעות, להגיש לעיון בית המשפט שומה של הוצאות תוך 15 יום והתובעים יגיבו על השומה תוך 15 יום לאחר מכן.