פתח דבר
לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בעת שנפל ונחבל בחצר בית הספר, ביום 4.11.14, בהיותו כבן 6 שנים, תלמיד כיתה א'.
התובע הגיש תביעתו נגד מדינת ישראל, כמי שאחראית על מעשיהם ומחדליהם של מורי בית הספר.
כיום הנתבעת אמנם מיתכחשת לטענה, כי הנפילה נגרמה מקטטה ומדחיפות של ילדים אחרים, אולם ביום 23.6.15 חתם מנהל בית הספר, מר אמין כיאל, על טופס תביעה במסגרת פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים בחברת איילון (ת/1), ושם נרשמו נסיבות הארוע כך:
"קטטה שאירעה בין תלמידים בחצר בית הספר גרמה לדחיפות ונפילת התלמיד קוסאי דיב על ידי אחד התלמידים המעורב בקטטה".
זוהי, למעשה, הודאה של מנהל בית הספר, כי התאונה אירעה בהתאם לגירסת התובע, בעקבות דחיפתו על ידי תלמידים אחרים.
...
בנסיבות אלו, אני סבורה כי לא ניתן להסתמך על עדותו של איהם, וכי יש להתייחס אל עדותו של התובע כאל עדות יחידה של בעל דין, ואף בעל דין, שהוא מתחת לגיל 14.
לא הובאו קבלות לעניין זה. עם זאת, בשים לב לטיפולים הרפואיים שניתנו לתובע, לרבות אשפוזים בבית חולים, מעקב בקופת החולים וטיפולי הפיזיותרפיה, אני סבורה כי ראוי לפסוק לתובע פיצוי מסוים בגין הוצאות מיוחדות, לרבות הוצאות הנסיעה, בסכום גלובאלי של 2,000 ₪.
נזקיו של התובע מסתכמים בסכומים הבאים:
א. כאב וסבל - 35,000 ₪;
ב. עזרת הזולת - 6,000 ₪ ;
ג. הוצאות נסיעה וכו' - 2,000 ₪;
ד. סך הכל - 43,000 ₪
סוף דבר
אני מורה על קבלת התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 43,000 ₪.
כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ (עבור חוות הדעת מטעם התובע וחלקו בחוות הדעת מטעם בית המשפט, וכן אגרת המשפט) ושכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪.
