תביעת נזקי גוף נגד חברת ביטוח לאחר מחיקת תביעות קודמות

בגין תאונה זו הגיש התובע תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף לבית משפט השלום בחיפה בתיק ת"א 38567-09-18 (להלן: התביעה הקודמת).

התביעה הקודמת הוגשה נגד נתבעות מס' 1 ו - 2 (שם כונו נתבעות מס' 1 ו - 3 בהתאמה) וכן נגד הצד השלישי, המורה שהעביר בפועל את הקורס (להלן: המורה), כנתבע מס' 2.

ראו בעיניין זה בש"א (שלום חיפה) 3944/05 עירית אום אלפחם נ' אגבאריה [11.4.2005], שם התקבלה בקשה לדחייה על הסף בשל היתיישנות לאחר שהתביעה הקודמת, שהוגשה כחודש טרם התיישנותה, נמחקה מחוסר מעש ובשל אי התייצבות; ת"א (שלום קריות) 2475/03 מורה נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים [30.8.2005], שם נקבע כי אין להחיל את סעיף 15 לחוק מקום שהתביעה הקודמת נמחקה מחוסר מעש; ת"א (שלום נתניה) 2978/05 אבו זייד נ' מועצה מקומית מג'ד אלשמס ואח' [7.12.2006], גם בו נקבע כי אין תחולה לסעיף 15 מקום בו נמחקה התביעה המקורית עקב אי הגשת סיכומים; ת"א (שלום ת"א-יפו) 24266-11-09 בן שמעון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ [30.1.2011], בו נקבע כי על מנת שתובע יוכל להנות מההקלה שבסעיף 15, עליו לפעול ולהפעיל זכויותיו ולהראות כי הוא עומד על תביעתו ופועל למימושה; ת"א (שלום נצרת) 23028-02-13 אבו אחמד נ' אררט חברה לביטוח בע"מ [15.12.2013], בו נשללה תחולתו של סעיף 15 לאחר שתביעה קודמת נמחקה עקב אי הגשת סיכומים (ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת בתיק ע"א 56917-01-14 נדחה בהסכמה); ת"א (שלום נצרת) 2400-10-16 פלוני נ' סואעד ואח' [22.1.2017], בו נמחקה התביעה הראשונה מחוסר מעש ונקבע כי אין תחולה לסעיף 15; ת"א (שלום פתח-תקוה) 14205-12-17 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [31.1.2018], בו נשללה תחולתם של סעיפים 15 ו - 16 לאחר ששתי תביעות קודמות של התובע נמחקו עקב מחדליו, האחת עקב אי הגשת תחשיב נזק והשניה מחוסר מעש.

...

במסגרת כתב ההגנה טענו הנתבעות, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנותה; לטענתן, התביעה הוגשה יום לאחר תום תקופת ההתיישנות, ונמחקה ביום 6.5.2021; מאז חלפו כ - 11 חדשים נוספים.

מכאן שזו התיישנה ודינה להידחות.

סוף דבר מכל האמור לעיל עולה, איפוא, כי התביעה הנוכחית הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות.

על כן, ובהתאם להוראות תקנה 43 לתקסד"א, אני מורה על דחייתה.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 12979-08-19 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט אמיר סלאמה תובעת פלונית נתבעת כלל חברה לביטוח בע"מ פסק דין

תחילה הגישה התובעת, בבית המשפט המחוזי, תביעה לתשלום פיצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לה עקב התאונה (וזאת ביחד עם תביעת ילדיה).

בהמשך נמחקה תביעת התובעת (לאחר שניתנו במסגרתה חוות דעת של מומחים מטעם בית המשפט), והוגשה התביעה שלפניי.

מחד, התובעת המשיכה לסבול מבעיות רפואיות שעתידיות להצדיק קביעת נכויות צמיתות כפי שנעשה ע"י המומחים מטעם בית המשפט, וגם המשיכה להיות במעקב וטיפולים רפואיים, אם כי תדירותם של אלה פחתה משמעותית יחסית לפרק הזמן שקדם לכך.

הארוע בו נפגעה התובעת בגופה הוא אותו הארוע ממש בו נפגעו ילדיה (כאשר הרכב בו נסעו התובעת וילדיה היתנגש בעוצמה במשאית שעצרה לפניו); התובעת ישבה באותו רכב בו נפגעו ילידה ובמרחק קטן מאוד מהם; התובעת וילדיה חווה את אותה פגיעה, בעטיה נגרמו להם ניזקי גוף; ומכאן שפגיעת התובעת בארוע זה קשורה בטבורה לפגיעת ילדיה.

במהלך חקירתה הנגדית אישרה התובעת לב"כ הנתבעת כי אין בכוונתה לפנות בעתיד למוסד לביטוח לאומי בתביעה לנכות כללית, וכי היא מבינה שאם תפנה בעתיד והדבר יביא לחיוב הנתבעת במסגרת תביעת שבוב של המל"ל, היא תשיב לנתבעת את מה שהאחרונה תחוייב בו. הדבר הפיס את דעת הנתבעת בנידון, כעולה מסיכומי בא כוחה, ומשכך אין צורך להמשיך ולהדרש לסוגיה זו. סוף דבר נוכח האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בסכום של 796,656 ₪ (סך הנזק בנכוי תשלומים תכופים כאמור).

...

סבורני כי צירוף מספר בעיות רפואיות במסר תחומים, יכול להיות בעל ערך כשלעצמו, כך שהצטברות כאמור יכולה להוסיף לפן האיכותי-מהותי של הנכות התפקודית.

יחד עם זאת, סבורני כי פוטנציאל ההשתכרות של התובעת היה גדול מסכום זה, בשים לב לכך שהתאונה ארעה בעיצומו של תהליך השתלבותה מחדש במעגל העבודה לאחר שנים בהם היא לא עבדה בשל מטלותיה בבית, וניתן היה לצפות כי שכרה ימשיך לעלות אלמלא התאונה.

במהלך חקירתה הנגדית אישרה התובעת לב"כ הנתבעת כי אין בכוונתה לפנות בעתיד למוסד לביטוח לאומי בתביעה לנכות כללית, וכי היא מבינה שאם תפנה בעתיד והדבר יביא לחיוב הנתבעת במסגרת תביעת שיבוב של המל"ל, היא תשיב לנתבעת את מה שהאחרונה תחוייב בו. הדבר הפיס את דעת הנתבעת בנדון, כעולה מסיכומי בא כוחה, ומשכך אין צורך להמשיך ולהידרש לסוגיה זו. סוף דבר נוכח האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בסכום של 796,656 ₪ (סך הנזק בניכוי תשלומים תכופים כאמור).

פסק דין ענייננו בתביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לגירסתו, בעקבות נפילתו בשטח שבאחריות הנתבעות.

הערייה הגישה הודעת צד שלישי נגד "גזאל חלבי נכסים והשקעות בע"מ" (להלן: "הקבלן" או "חברת גזאל"), היא הקבלן שבזמנים הרלוואנטיים ביצע את העבודות באתר הבניה בו נפגע התובע, וכן כנגד "מנורה חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "מבטחת הקבלן" או "המבטחת"), אשר ביטחה את החברה במועדים הרלוואנטיים.

הראיות שהוגשו לתיק ביהמ"ש: לאחר דחיות, לרבות מחיקת התביעה וחידושה בשל מחדלי התובע, הוגשו תצהיריו ביום 19.04.2019.

לפי העד, חברת "מנורה" ביטחה את חבותה של הערייה וכן הקבלן כנגד הסיכון שבתביעה, בביטוח ראשוני עם סעיף אחריות צולבת, הקודם לכל ביטוח אחר שנערך על ידי עריית חיפה ו/או לטובתה, תוך וויתור על זכות השבוב כנגד העיריה.

...

לאחר שנתתי דעתי לתקופת אי הכושר של התובע, נכותו הצמיתה והמסמכים הרפואיים אשר הוצגו לעיוני, מצאתי את דרישתו בגין רכיב זה סבירה ולפיכך יש להיעתר לה וקבועת כי סכום הפיצוי בגין רכיב זה יועמד על סך של 37,452 ₪.

סוף דבר: נזקי התובע כפי שנפסקו לעיל: הפסד שכר בעבר 60,000 ₪ אובדן כושר ההשתכרות לעתיד 10,000 ₪ הפסד פנסיה 0 ₪ עזרה צד ג' (עבר ועתיד) ונסיעות 15,000 ₪ כאב וסבל 37,452 ₪ סה"כ 122,452 ₪ לאחר הניכוי בגין האשם התורם בשיעור 30% הפיצוי יועמד על סך 85,700 ₪ (מעוגל).

אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, בהתאם לחלוקה הפנימית המוסכמת (15% מסך הפיצוי על הנתבעת 1 וסך 85% מהפיצוי על הנתבעות 2-3), לשלם לתובע מס' 1 פיצויים בסך של 21,400 ₪ ולתובע מס' 2 פיצויים בסך של 64,300 ₪.

ביום 05.12.2017 הגיש המערער לבית משפט השלום באשקלון תביעה שעניינה ניזקי גוף כנגד חברות הביטוח "מנורה" ו- "הפניקס", עת התביעה כנגד חברת הביטוח "הפניקס" היא בגין תאונת דרכים אשר לטענת המערער הוא היה מעורב בה בשנת 1996.

זהו המקום לציין, שבית משפט השלום קבע בהחלטתו, כי על אף שלא הורם הנטל המוטל על המערער להוכיח, שמיום קרות התאונה ועד מועד הגשת התביעה כנגד חברת מנורה נתון היה המערער במצב נפשי אשר מנע ממנו הגשת התביעה, על מנת שלא לחסום בפניו האפשרות להוכיח הטענה ולו מפאת הספק, לא מצא הוא לנקוט בצעד דראסטי של דחיית התביעה והסתפק במחיקתה.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובהתבסס על תקנה 138(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 וכתבי בין הדין המונחים לפניי (משהצדדים בין השאר גם השלימו טיעוניהם בכתב), הוחלט ביום 16.01.2023 להעתר לבקשת המערער ולבטל הדיון שנקבע.

עם זאת, כאמור, ההחלטה אינה ניצבת בחלל ריק, קדמו לה אירועים והליכים משפטיים שהם רלוואנטיים לה. בראי נסיבות המקרה דנא ובאיזון בין זכות הגישה לערכאות של המערער ובין האנטרס הצבורי של חלוקת המשאב הצבורי באופן ראוי, צודק והוגן בין אלה הזקוקים לו, משהמערער לא עמד בנטל הרובץ לפתחו, נוטה הכף אל עבר האנטרס הצבורי.

...

דיון והכרעה לאחר עיון באשר מונח לפניי ולאחר ששקלתי טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

יתר על כן, נקבע בה באופן מעורפל, כללי ולאקוני כי בתקופה האמורה לא מסוגל היה המערער לדאוג לענייניו, בלא שניתן לקשור בין מסקנה זו ובין הסקירה המובאת בה. לשון אחר: לא ניתן להצביע על קשר סיבתי בין תיאור מצבו הנפשי של המערער ובין מסקנת חוות הדעת לפיה הוא לא היה מסוגל לדאוג לענייניו בין השנים 2004-2015.

לפיכך, הערעור נדחה בזאת.

עוד עליי לציין כפי שיובהר בהמשך כי תביעה זו הנה גילגול שלישי לאחר ששתי תביעות של התובע באותו עניין נמחקו, כאשר ביחס לתביעה האחרונה צוין במפורש כי תנאי להגשת תביעה חדשה הוא תשלום הוצאות לנתבעת בשיעור של 3,000 ₪.

עסקינן בתביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע לטענתו, עקב תאונת דרכים שאירעה לו ביום 18.08.10.

המשמעות העומדת מאחורי הוראה זו, היא להקל עם תובע המבקש למצות את יומו בבית-המשפט ולקבל הכרעה משפטית לגופה של תביעתו, תוך שלא תיטען נגדו טענת היתיישנות המתבססת, בין היתר, גם על תקופת ההיתדיינות הקודמת, זאת כאשר מסיבות שונות לא אפשרה לו למצות את מלוא זכויותיו הדיוניות, ולכן היא גם איננה מהוה מעשה-בית-דין (ראו בעיניין זה ת"א (י-ם) 2261/00 איאו (יוסף) גטהון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (במאגרים, 23.8.09) (להלן: "עניין גטהון").

עוד נקבע בפסיקה –ת"א 5661/02 כהן רוגה נ' האחים עופר ספנות בע"מ (2004) (במאגרים, 28.4.04) כך: " ... במקרה בו נמחקה התביעה ע"י בית המשפט, בשל מחדליו של התובע אשר יכול היה למנעם ומסיבותיו שלו לא פעל, בכך למעשה גרם התובע למחיקת התביעה כנגדו ויש לראותו כמי שביקש את אותה מחיקה. הרעיון העומד מאחורי סעיף 15 הנו כי מרגע שהוגשה תביעה מירוץ הזמן אינו בשליטת התובע, אין הוא יכול להחליט מתי ייקבע התיק לדיון ומה יהיה משך אותו דיון, אלא שרעיון זה לא מתממש מתי שתובע בהתנהגותו למעשה מונע קיום דיון עניני כלשהוא כגון בשל אי קיום החלטות בית משפט ואי הגשת חוות דעת שהנה תנאי הכרחי בלעדיו לא יוכל להוכיח תביעתו". ובהמשך, נכתב שם כך: "תובע שאמנם פתח בהליכים, אך מיתעלם מהחלטות בית משפט ולא מקיימן או נותר פאסיבי, מעמדו זהה- אם לא חמור מכך, לתובע שלא פתח בהליכים כלל. בשני המקרים הזמן שחולף יוצר מצג כלפי הנתבע כי התובע זנח תביעתו". כמון כן נקבע שם כי: "הגשת תביעה אינה פעולה טכנית השקולה ללחיצת מתג שעוצר את שעון הזמן. תובע שתביעתו נמחקה בשל פגם, אינו יכול להגיש את אותה תביעה פגומה שוב רק כדי לעצור את הזמן לתקופה נוספת עד לדיון בה." ראו גם בש"א 2436/05 מדינת ישראל- משרד הבטחון נ' סמיר מוחמד חמדאן אבו נימר (במאגרים, 4.1.06) שם נקבע כך: "תובענה שהוגשה ונכשלה מסיבות שתלויות בתובע, הרי שלעניין ההתיישנות, דינה של תביעה כזו – כאילו לא הוגשה כלל". המסקנה העולה מכל הפסיקה שהובאה לעיל, היא כי כשעסקינן בתובע, אשר פועל בחוסר תום לב, תוך שהוא מגיש תביעות לבית משפט, מבלי לפעול על מנת לקדמן, כלומר, התובע אינו פועל כפי הנידרש, ברי כי התובע לא יוכל לטעון לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, ולהתבסס על הטענה לפיה, ההליך הקודם עצר את מירוץ ההתיישנות.

...

לטענת המבקשת, התביעה הנוכחית הוגשה בחלוף 7 שנים מאז שנולדה עילת התביעה, היינו, יום התאונה הנטען ולפיכך, מדובר בתביעה שהתיישנה ודינה להידחות.

עוד נקבע בפסיקה –ת"א 5661/02 כהן רוגה נ' האחים עופר ספנות בע"מ (2004) (במאגרים, 28.4.04) כך: " ... במקרה בו נמחקה התביעה ע"י בית המשפט, בשל מחדליו של התובע אשר יכול היה למנעם ומסיבותיו שלו לא פעל, בכך למעשה גרם התובע למחיקת התביעה כנגדו ויש לראותו כמי שבקש את אותה מחיקה. הרעיון העומד מאחורי סעיף 15 הינו כי מרגע שהוגשה תביעה מרוץ הזמן אינו בשליטת התובע, אין הוא יכול להחליט מתי ייקבע התיק לדיון ומה יהיה משך אותו דיון, אלא שרעיון זה לא מתממש מתי שתובע בהתנהגותו למעשה מונע קיום דיון עניני כלשהו כגון בשל אי קיום החלטות בית משפט ואי הגשת חוות דעת שהינה תנאי הכרחי בלעדיו לא יוכל להוכיח תביעתו". ובהמשך, נכתב שם כך: "תובע שאמנם פתח בהליכים, אך מתעלם מהחלטות בית משפט ולא מקיימן או נותר פסיבי, מעמדו זהה- אם לא חמור מכך, לתובע שלא פתח בהליכים כלל. בשני המקרים הזמן שחולף יוצר מצג כלפי הנתבע כי התובע זנח תביעתו". כמון כן נקבע שם כי: "הגשת תביעה אינה פעולה טכנית השקולה ללחיצת מתג שעוצר את שעון הזמן. תובע שתביעתו נמחקה בשל פגם, אינו יכול להגיש את אותה תביעה פגומה שוב רק כדי לעצור את הזמן לתקופה נוספת עד לדיון בה." ראו גם בש"א 2436/05 מדינת ישראל- משרד הביטחון נ' סמיר מוחמד חמדאן אבו נימר (במאגרים, 4.1.06) שם נקבע כך: "תובענה שהוגשה ונכשלה מסיבות שתלויות בתובע, הרי שלעניין ההתיישנות, דינה של תביעה כזו – כאילו לא הוגשה כלל". המסקנה העולה מכל הפסיקה שהובאה לעיל, היא כי כשעסקינן בתובע, אשר פועל בחוסר תום לב, תוך שהוא מגיש תביעות לבית משפט, מבלי לפעול על מנת לקדמן, כלומר, התובע אינו פועל כפי הנדרש, ברי כי התובע לא יוכל לטעון לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, ולהתבסס על הטענה לפיה, ההליך הקודם עצר את מרוץ ההתיישנות.

לאחר עיון בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים ובאיזון הנכון, אני סבור, כי דין טענות המבקשת להתקבל.

בנסיבות אלה, אני מורה על דחיית התביעה.