תביעת נזקי גוף מתאונת דרכים המוכרת כתאונת עבודה

לפניי תביעה מכוח הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") - לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שניגרם בתאונת דרכים.

בהחלטה הובהר גם שבעקבות הפעלת תקנה 15 לתקנות המל"ל, תוסף לנכות רפואית צמיתה זו - נכות בשיעור 19.68%; כך שנכותו הכוללת של התובע המוכרת כנכות בגין תאונת עבודה, תעמוד על שיעור של 60% (השעור הכולל את התוספת בגין הפעלת תקנה 15); ובהתאם לנכות זו שולמו וישולמו לו תגמולים מאת המל"ל בגין תאונת העבודה.

כך, קבע כב' השופט ברק (כתוארו אז) כבר בענין ע"א 320/87 שלמה גנזך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ פ"ד מה(1) 743 (1991) בקשר עם תביעתו של עובד שניפגע בתאונה בנכות אורתופדית בשיעור של 31.5% ולא חזר לעבוד: "במסגרת חובתו של ניזוק כאמור, עליו לעשות באופן סביר גם כדי למנוע נזק של הפסד כושר ההישתכרות, אם את כולו ואם את חלקו. אם מסוגל הוא לחזור לעבודה או להמשיך בעבודה בה מוצא הוא את פרנסתו, אך מטעמים שאינם סבירים אינו עושה כן אין המזיק חייב לפצותו בגין הפסד ההישתכרות שניגרם בעקבות היתנהגות בלתי סבירה כזו (ע"א 348/78 [4], בעמ' 662, וע"א 449/81, 492[3] הנ"ל, בעמ' 77, וכן בספרו של ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (תמר, מהדורה 2, תשמ"ו) 605-607). ניזוק אשר מסוגל לחזור לעבודה קודמת בה עבד, ומקום העבודה שמור לו, או ניזוק אשר יכול למצוא עבודה אחרת בה יעשה לפרנסתו, אך "מחליט" שלא לעשות כן, ללא כל סיבה סבירה, אין לומר, שאותו נזק שניגרם לו בשל המנעותו לעבוד לפרנסתו כאמור הנו נזק הנובע מהתאונה.

אין מחלוקת כי מדובר בעניינינו בתאונת דרכים שהיא תאונת עבודה.

...

לטענתה, בהיעדר קביעה של המל"ל, לרבות - בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הצורך בניתוח/ים או הניתוחים שכאמור נטען כי ביצע, אין התובע רשאי להסתמך על טענות רפואיות שאין להן כל גיבוי בהחלטת המל"ל; ובהתאם - יש להתעלם מטענותיו של התובע בענין זה. בכל הקשור לטענות התובע לפגימות או נכויות החורגות מקביעת הנכויות העולה מהחלטת הועדה כפי שפורטו לעיל, אני מקבל את עמדת הנתבעת, בהיותן, בנסיבות, טענות נכויות שלא הוכחו לפניי.

בסופו של דבר נערכו שני דיוני הוכחות בנדון, ולאחר השלמת מסמכים, נקבע התיק לסיכומים.

משהוגשו ניתן פסק דין זה. סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 71,900 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 10,936 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון – בסך 705 ₪ והוצאות עדים, ככל שנפסקו, בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.

לפניי בקשת המבקש (להלן: "התובע") להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בתיק זה. מדובר בתביעה בגין ניזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים, המתנהלת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, ובדק את התובע בועדות רפואיות מטעמו.

התובע עבד במשך שנים בתחום הבנייה והמסעדנות, כטבח, על אף מצבו הרפואי בכתף לפני התאונה, ורק לאחר התאונה, בה נפגעה כתפו הימנית, לא נותרה לו ברירה אלא לעבור את הניתוח הנ"ל. לכן, חייב להיות קשר סיבתי בין התאונה לניזקי התובע בכתף כפי שהם כיום, ולכן בהכרח התאונה היא זו שהביאה לפגיעה העצבית בכתף.

טענות התובע לא מבססות עילה מוכרת להבאת ראיות לסתור, ואין בטענה כי התובע עבד לפני התאונה, או כי קיים פער בין קביעות הועדות, כדי להצדיק קבלת הבקשה.

...

ההגבלות הקשות והתפקודיות מהן סבל התובע לאחר התאונה הן שהביאו אותו בסופו של דבר לביצוע ניתוח החלפת מפרק הכתף.

בקשת הנתבעת התייתרה בסופו של דבר, שכן לאחר הגשתה, נבדק התובע על ידי ועדת הערר של המל"ל, והיא אכן הפחיתה את הנכות בשל ערר שהוגש מטעם המל"ל, בקובעה שאין קשר סיבתי בין הפגיעה בכתף לתאונה.

בנסיבות אלו, לא מדובר במקרה חריג המצדיק מתן היתר לסתור את קביעות המל"ל, ויש לדחות את הבקשה, תוך חיוב התובע בהוצאות.

מדובר בתביעה בגין ניזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים, המתנהלת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, ובדק את התובע על ידי ועדות רפואיות מטעמו.

בהחלטה שניתנה באותו יום, קבע כב' הרשם הבכיר: "לא מוכר לי הליך של "היתנגדות להחלטה". בהחלטות נוספות שניתנו בהמשך, הורה בית המשפט לנתבעת להגיש תחשיב נזק מטעמה.

...

בעניין זה יודגש, כי אינני מקבלת את טענת התובע שהמומחה מטעמו לא ציין עבר רפואי משום שלא היה עבר רלוונטי לציין.

מכל מקום, איני קובעת בשלב זה מסמרות, שכן הן אינן נדרשות בעת הזו, מאחר שהתלונה באותו מסמך נוגעת לצוואר ולכתף, ולא לגב או עמ"ש מתני בו נקבעה נכות על ידי המל"ל. לסיכום, מצאתי כי נפל פגם בקביעת הוועדה בכל הנוגע לנכות האורתופדית, ויש הצדקה להביא ראיות לסתור אותה.

סיכום כפי שנקבע לעיל, החלטת בית המשפט בהליך הקודם, בה התקבלה הבקשה להבאת ראיות לסתור היא חלוטה ומחייבת ולפיכך, יש למנות מומחים בתחומי האורתופדיה והאא"ג. דיון בבקשה לגופה מביא למסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה ולמנות מומחה בתחום האורתופדיה, ולדחות את הבקשה בכל הנוגע לסתירת הנכות בתחום האא"ג. עם זאת, נוכח ההחלטה בהליך הקודם, אין מנוס אלא להורות גם על מינוי מומחה בתחום האא"ג. נוכח התוצאה אליה הגעתי, יישא התובע בהוצאות הנתבעת 4 בסכום של 1,200 ₪.

לפניי תביעה לנזק גוף בגין שתי תאונות דרכים.

התאונה השנייה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה, וועדה רפואית קבעה כי נכותו הצמיתה בגין התאונה היא בשיעור 56%.

המישור המשפטי למרות קבלת גרסת התובע, אני סבור כי התאונה בה נפגע התובע אינה מהוה תאונת דרכים, מאחר וטרם החל לדעת בכניסה לרכב, ובנוסף לא מיתקיים קשר סיבתי משפטי בין שימוש מוכר, לבין ארוע התאונה.

וכך נפסק: "כללם של דברים: אימתי ארוע בו נעשה שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ושנגרמו בו ניזקי גוף, לא יחסה תחת כנפי הגדרתה של תאונת דרכים? התשובה: ככל שהיה מעורב בו אלמנט זר, אשר השכיחות למעורבותו באירועים מעין אלה נמוכה מאוד, ואינה גבוהה ממעורבותו בזירות אחרות. בהתקיים שני תנאים מצטברים אלה, ייראה הארוע כארוע נזיקין שאינו תאונת דרכים." בעניינינו העגלה היא גורם זר, שכיחות מעורבותה בתאונות בזירות אחרות היא מועטה מאוד.

...

התוצאה לסיכום, בגין התאונה הראשונה, סה"כ נזקי התובע מסתכמים לסך של 31,050 ₪.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,366 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ, וכן החזר אגרה ראשונה בסך של 715 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה בגין התאונה השנייה נדחית ללא צו להוצאות.

לפניי בקשת המבקשת (להלן: "התובעת") להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בתיק זה. מדובר בתביעה בגין ניזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, ובדק את התובעת על ידי ועדות רפואיות מטעמו.

עוד טוענת התובעת, כי בעוד שלפני התאונה היא לא סבלה מירידה בשמיעה, מיד לאחר התאונה החלה לסבול מכך וכן מסחרחורות וטנטון משמאל לסירוגין, כפי שאף עולה בבדיקות שמיעה שבוצעו לה. לטענתה, רק בדיקה אחת אליה הפנה המל"ל הייתה תקינה, אך בדיקה זו אינה בידיה והיא חריגה משאר הבדיקות, כאשר חבלה היא אחד הגורמים המוכרים לירידה בשמיעה.

אם לא די בכל האמור, מהתעוד עולה כי כחודש לפני שהתקיימה הועדה הרפואית לעררים בתאריך 25.8.22, היא "הועדה הרביעית", בתאריך 17.7.22, נפגעה התובעת בתאונת דרכים נוספת, כתוצאה ממנה התלוננה על כאבי גב וצואר, ובעטייה לא חזרה לעבודה (עמ' 63 שם).

...

בסופו של דבר נדחו כל טענות התובעת ונקבע כי אין החמרה במצבה, בפעם הרביעית (עמ' 60 שם).

כפי שצויין, דווקא מהתיעוד שנשמט מבקשת התובעת, וצורף על ידי הנתבעת, עולה כי בדיקת שמיעה עדכנית אליה הופנתה התובעת על ידי המל"ל יצאה תקינה; כי בבדיקת שיווי משקל, היא נפלה בצורה מוגזמת ולא אמינה; כי נושא תחושת הרדימות בגב נבדק על ידי נוירוכירוג ועל ידי אורתופד ונקבע לגביו כי לא הותיר נכות בתחומים אלו; כי ועדה להחמרת מצב ממועד מאוחר יותר לוועדה הרביעית הנ"ל, היא האחרונה שדנה במצבה, וקביעתה היא זו המחייבת לפי סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, וגם בה נדחו טענות התובעת לנכויות בתחומי האא"ג והנוירולוגיה, לאחר דיון מעמיק במצבה, ותוך התייחסות מלאה לכל תלונותיה, לרבות לחוות דעתו של המומחה מטעמה בתחום האא"ג. מסקנת כל האמור היא, שאין בנימוקי התובעת כדי להצדיק את קבלת הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל. סיכום לאור כל האמור, בקשת התובעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל נדחית.

ממילא, אין מקום להיעתר לבקשת התובעת למנות לה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומי האא"ג והנוירולוגיה.