תביעת נזקי גוף ללא ביטוח חובה: חבות בתאונה עצמית

רקע כללי לפניי תביעה לניזקי גוף שנגרמו לתובעת, צעירה ילידת 1996 אשר נפגעה כתוצאה מתאונת דרכים מיום 20/3/19 בהיותה הולכת רגל, עת נפגעה, כך לטענתה, מהרכב בו נהג אותה שעה הנתבע 2.

הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק והנושאים הללו ידונו להלן על פי סדרם; סוגיית החבות- טענות הצדדים לטענת התובעת, עת ביקשה לחצות מעבר חציה ברחוב אלפי צה"ל בחולון בדרכה לבית הכנסת לקריאת מגילה (בחג הפורים), נפגעה לפתע על ידי רכבו של הנתבע 2 שהגיע מימינה של התובעת, לא עצר במעבר החציה ככל הנראה כי לא הבחין בה ופגע בה בצד הימני של גופה והפילה ארצה על צידה השמאלי.

בכל הנוגע לקיומו של כסוי בטוחי תקף לנהיגת הנתבע 2 על הרכב אשר נטען כי מעורב בתאונה, כבר עתה יצויין כי בחקירתו הנתבע 2 הודה בפה מלא כי אכן נהג ברכב חסר ביטוח ומשכך נטל על עצמו אחריות מלאה בנידון ואף אישר כי למרות שהרכב נמצא בבעלות של חברו שהתיר לו לעשות שימוש ברכב לצרכיו האישיים, שומה היה עליו בהיותו נהג הרכב לבדוק בעצמו האם לרכב יש ביטוח חובה אם לאו.

השאלה המתעוררת, איפוא, לנוכח גדר המחלוקת כעולה מכתבי הטענות בין התובעת לנתבע 2 והדורשת הכרעה היא: האם במסד הראייתי שהונח לפניי, הוכח כי התובעת נפגעה כתוצאה מפגיעת רכב בו נהג אותה שעה הנתבע 2, ואזי יש לראותה "כנפגעת" כמשמעו של ביטוי זה בחוק הפיצויים ("אדם שניגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים"-סעיף 1 לחוק) או שמא מדובר בתאונה של נפילה עצמית על הכביש ללא קשר סיבתי לרכב בו נהג אותה שעה הנתבע 2 לקראת מעבר החציה ברחוב אלופי צה"ל בחולון.

...

די באמור לעיל כדי להגיע למסקנה כי גרסתו של הנתבע 2 המכחיש את עצם קרות התאונה אינה אמינה ואינה מהימנה ולא נותר אלא לדחותה ולאמץ את גרסת התובעת במלואה.

לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים ברכב בו נהג הנתבע 2.

סוף דבר לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 190,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% +מע"מ ואגרה.

אין חולק כי המשאית המעורבת בתאונה הייתה מבוטחת בביטוח חובה אצל הנתבעת.

משכך, המחלוקת שנטשה בין הצדדים כפי שידון להלן, הנה מחלוקת עובדתית סביב סוגיית החבות ונסובה גם סביב סוגיית הנזק.

על הניזוקים המגישים תביעות ניזקי גוף דוגמאת זו בה עסקינן, להפנים את העובדה כי נטל השיכנוע להוכיח את עצם קרות התאונה כמו גם את נסיבותיה, מוטל על שכמם מקום בו אלו מוכחשים על ידי המזיק, לא כל שכן עת מדובר בתאונה עצמית כמו במקרה דנן, ללא ראיות חיצוניות כגון: תיק מישטרה, מעורבות רכב נוסף, נזק רכוש לרכב וכדומה התומכים בגירסת התובע.

הפן השני של הלכה זו מחייב את הנפגע, למצות זכאותו לקבלת טפול רפואי, במסגרת הרפואה הציבורית, ראה לעניין זה; ע"א 10/89 שבו נ' אילוז , פ "ד מו (21) 456, 462. יתרה מזאת, אין חולק כי התאונה הנה תאונת עבודה המוכרת ע"י המל"ל. בהתאם לסעיף 87 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, ומכוח תקנות הביטוח הלאומי (מתן טפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח- 1968, זכאי היה התובע לתבוע ולקבל מהמל"ל הוצאות נסיעה לשם קבלת טיפולים רפואיים והוצאות הטיפולים הרפואיים.

...

אין בידי לקבל הסבר דחוק זה שאינו מתיישב עם נסיון החיים ועם השכל הישר.

כאן המקום לציין כי אינני מקבלת את טענת התובע, שאינה נתמכת בראיות כלשהן, המבקש לחשב הפיצוי בראש נזק זה עד הגיעו לגיל 70 החורג מהחזקה שנקבעה בפסיקה בנוגע לגיל הפרישה לשכירים, לא כל שכן במקצוע פיזי בו עוסק התובע כנהג משאית מנוף.

ניכויי מל"ל (דמי פגיעה) 5,500 ₪ - סה"כ: 135,000 ₪ (במעוגל) סוף דבר לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 135,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ ואגרה.

בהמשך לכך נפסק כי מאחר שהמנוח עשה שימוש באופניים חשמליים ללא ביטוח חובה, אין עילת תביעה לפי חוק הפיצויים.

רוכב אופניים חשמליים שמעוניין בכך אינו יכול לערוך ביטוח חובה על מנת לבטח את עצמו מפני תאונה עצמית או מפני פגיעה בצד שלישי.

דרך פרשנות נוספת, שמאפשרת לכאורה לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה, היא לסווג אופניים חשמליים כ"רכב מנועי" ולכן יחול הכלל הקבוע בסעיף 2(א) לחוק ולפיו "המשתמש ברכב מנועי (להלן - הנוהג) חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב". ברם, בשל העדר אפשרות לרכוש כיום ביטוח חובה, אין לראות ברוכב האופניים כמי שנהג ללא ביטוח.

כך, סעיף 7(5) לחוק הפיצויים מחריג מתחום הזכאות מכוחו "מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב". דוגמה נוספת, הרלוואנטית אף היא לענייננו, נוגעת לקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, היא קרנית, שחייבת בפצוי במקרה שבו נפגע אדם מרכב שאין לו ביטוח כאמור בפקודת הביטוח או כאשר הביטוח שברשותו אינו מכסה את כלל החבות הנדרשת (סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים).

...

בשל השלכות הרוחב שיש לסוגיה, ומכיוון שממילא תלוי ועומד ערעור בזכות באותו נושא, החלטנו לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

במסגרת זו אציין כי גם אני סבור כדעת חברתי, שאין ללמוד בענייננו מאותם פסקי דין שדנו בקיומו של הרכיב התחברותי-יבשתי בכלים שונים (כגון מעלית מושא הדיון בעניין סובח; מכבש דרכים מושא הדיון בעניין אטליס; מלגזה מושא הדיון ברע"א 613/95 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659 (1997)); או מאותם פסקי דין שדנו במקרים בהם התרחשה תאונת דרכים כאשר המנוע ברכב המנועי לא פעל (רע"א 9332/99 קנאפו נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נו(2) 808 (2002)); או כאשר הרכב המנועי התדרדר והתהפך (רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו (17.6.2014)).

כמו כן, הולכי רגל נפגעי תאונות בהם מעורבים אופניים חשמליים ולעתים רוכבי האופניים עצמם יפוצו על ידי קרנית כאשר הטלת עלויות אלו על קרנית שקולה להטלת עלויות על כלל ציבור משתמשי הדרכים באופן אשר בסופו של דבר יגרום ליותר נזק מתועלת.

לכן בסיכומו של דבר כאמור, מצטרף אני לחוות דעתו של חברי השופט עמית.

ליבת המחלוקת בין הצדדים הנה פרשנות סעיף 20 להסכם יחד עם סעף 15.4.2, שזו לשונו: "20.1.1 הספק (המערערת – ש.ד.) יבטח את כלי הרכב בביטוח חובה כמתחייב על פי כל דין וכן בביטוח אחריות כלפי צד שלישי בשל ניזקי רכוש. הספק יהיה רשאי לערוך ביטוח מקיף לכל כלי הרכב או להימנע מעריכת ביטוח מקיף כאמור, הכל על פי שיקול דעתו, מבלי שהדבר יגרע מאחריותו לכל אבדן ו/או נזק שיגרם לכלי הרכב מכל סיבה שהיא למעט נזקים באחריות המשרד... על אף האמור, הספק יהיה רשאי שלא לבטח את כלי הרכב בביטוח אחריות כלפי צד שלישי בשל ניזקי רכוש, ובמקרה כאמור יחולו ביחסים שבין הספק למשרד הוראות הפוליסה התקנית – פרק אחריות כלפי צד שלישי בשל ניזקי רכוש, כאילו היה הספק בגדר 'מבטח' (חיתום עצמי). מובהר כי בכל מקרה של סתירה בין הוראות הפוליסה התקנית לבין הוראות חוזה זה, יגברו הוראות החוזה.

20.1.3.3 לניזקי גוף שאינם מבוטחים בביטוח חובה.

אף אני סבורה כי, האמירה הברורה והחד משמעית לפיה, הספק (המערערת) יהא אחראי לנזקים שייגרמו לכלי הרכב שהושכרו, מכל סיבה למעט נזקים באחריות המשרד כפי שהוגדרו בסעיף 15, אינה מותירה מרחב לפרשנות אותה מציעה המערערת המבקשת לאפשר לה הגשת תביעה נגד המשיב במקרה של תאונה בין רכב שהושכר למשיב לרכב שלא הושכר לו. הוראות הסעיף כולו מבהירות נקודה זו, בכך שנקבע כי, המערערת מתחייבת לרכוש ביטוח חובה לרכביה ורשאית, על פי שיקול דעתה, לבטח אותם בביטוח מקיף או אחריות לניזקי צד ג', ובילבד שהדבר לא יגרע מחבותה לכל נזק שייגרם לרכביה.

...

בבואי לבחון את נסיבות כריתת ההסכם ומכלול תנאיו, המסקנה המתבקשת היא שהמערערת שקלה את שיקוליה הכלכליים והיתה מוכנה לקבל עליה את עלות כל הנזקים לרכביה בין על ידי רכישת פוליסת ביטוח ובין על ידי "ביטוח עצמי". בספרם של המלומדים **** פרידמן ונילי כהן, חוזים הוצאת 'אבירם', כרך ג' עמ' 734 מובאת ההנמקה המשפטית שביסוד ההתערבות בחוזה האחיד.

לאור כל האמור, החלטתי לדחות הערעור.

המערערת תשלם למשיב הוצאות בסך 15,000 ₪.

יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט ביחס לזיקה בין הניזוק לבעל רכב שלא נהג ברכב, בפסק הדין ת"א (שלום ת"א) 165967-09 כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' שמעון דבש (נבו 24.11.2014)‏‏: "אין בעצם היות הנתבע 2 בעליו של הרכב כדי לחייבו באחריות להתרחשות התאונה שכבר נקבע כי התרחשה עקב רשלנות הנתבע 1". פסק דינה של ערכאת העירעור על פסק דין זה מהוה פסק דין מנחה לעניין שלפניי, ובו, לא השתנתה תוצאה זו. נוכח מרכזיותה של סוגיית העדר הביטוח בדיון שלפניי, אציין – הגם שלא נשמעה מפי התובעת טענה בעיניין – כי תרומתו של הנתבע 2 להיעדר כסוי בטוחי בעת התאונה, אינה מקימה לתובעת, כניזוק, עילת תביעה כלפיו, כאמור בת"א (שלום אש') 23639-10-17 אלאסד באהג'ת נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (נבו 29.03.2020)‏‏ (להלן: "עניין אלאסד"): "בהיעדר חובה חוקית לרכוש ביטוח, מתיר השמוש אינו אחראי לנזק שניגרם לאחר שניפגע מרכבו, רק מהטעם כי אין ביטוח. ממילא הפרת חובת הזהירות של הנהג אינה קשורה לרשלנות הנטענת שבאי רכישת ביטוח מתאים, ולא ניתן לראות בהם מעוולים במשותף כלפי הניזוק". בנסיבות אלו, ראוי היה שהתובעת תמחק את הנתבע 2 מכתב התביעה, לאחר שהתקבעה אחריותו של הנתבע 1 לקרות התאונה.

שאילו מאור הייתה מעלה על דעתה שהרכב מבוטח רק ביחס לניזקי גוף (ביטוח חובה) ולנזקים לצד ג' (ביטוח צד ג'); ושיש אפשרות שמשפחתה של שובל תתבע ממנה לשלם על נזק שייגרם לרכבה אם מאור תתרשל בנהיגתה ותגרום לתאונה; מאור לא הייתה מקבלת על עצמה את המשימה.

המשפחה הייתה סופגת את הנזק, משום שזו בדיוק המשמעות של החלטת המשפחה מלכתחילה להסתפק בביטוח צד ג' ללא ביטוח מקיף: מישפחה שאינה עושה ביטוח מקיף מקבלת על עצמה במודע ובמתכוון - מן הסתם בעקבות שקילה כלכלית של המשמעויות (עלות הביטוח המקיף לעומת עלות ותוחלת הסיכון לתאונה) - לשאת בעצמה בעלות הנזק שעלול להגרם לרכבה במקרה שמי מבני המשפחה יתרשל בנהיגה ויגרום לנזק עצמי.

המסקנה דומה להלכה בעיניין חובותיו של מתיר שימוש ברכב, אשר נדונות לפי חוק פיצויים לנפגע תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (בשים לב, כמובן, לאבחנה בין החובות בעיניין ניזקי גוף בתאונות דרכים, ובין חבות נזיקית בגין נזק לרכוש, כבעניין דכאן).

...

עוד מתבקשת המסקנה, כי סיכון מסוג הסיכון שהתממש, ניתן היה לצפייה, שאם לא כן, לא היה הצד השלישי מחריג את בתו, בת גילו של שולח ההודעה, מאי-תחולת הביטוח על נהגים שגילם צעיר.

התוצאה התביעה הראשית מתקבלת במלואה כלפי הנתבע 1, ונדחית כלפי הנתבע 2.

הנתבע 1 ישלם לתובעת סך של 73,419 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 25.6.2020, בצירוף הוצאות משפט – אגרת בית המשפט בסך 1,858 ש"ח, שכר עדים בסך 1,200 ש"ח, ושכר טרחת עורך דין בסך 9,421 ש"ח; בסך הכל ישלם הנתבע 1 לתובעת – נכון ליום חתימת פסק הדין – סך של 98,456 ש"ח. ההודעה לצד שלישי מתקבלת בחלקה.