תביעת נזקי גוף בתאונת דרכים: קרנית, נהג, סוכן ביטוח וחברת ביטוח

בית משפט השלום בחיפה ת"א 34587-02-18 תיק חצוני: בפני כבוד השופט יואב פרידמן תובעים פלוני נתבעים 1.זועבי ראיף חומוס בע"מ (בעיכוב הליכים) 2.קש חתמים בנלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ 3.קבוץ עין חרוד מאוחד 4.ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ 5.קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים פסק דין חלקי (במישור היחסים מול קרנית ובהודעה לצדדי ג')

קרנית נתבעת אף היא, כנתבעת 5, ומכוח זכות החזרה שלה, למידה ותתקבל התביעה נגדה בעילה שלפי החוק, שלחה הודעה לצדדים שלישיים (הנהג בכלי לעת התאונה, הנתבעת 1, ובעליה של הנתבעת , השניים האחרונים כבעלים ומתירי שימוש בבובקט שלא בוטח בביטוח חובה).

הנתבעות 3-4 (הקבוץ ומבטחתו) טוענים שהבובקט המעורב הוא כלי רכב מנועי, התאונה תאונת דרכים ויש יחוד עילה, כאשר קרנית חבה בפצוי.

הגדרת "תאונת דרכים " שבחוק הינה – "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי" אין צורך בעניינינו להתעכב על הגדת "שימוש ברכב מנועי". החוק מגדיר "רכב מנועי" או "רכב" באלו המלים – "רכב הנע בכוח מיכאני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכאני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כיסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות" הכלי בעניינינו אינו רכבת טרקטור או רכב הנגרר או נתמך על ידי רכב מנועי.

המונח "תחבורה יבשתית" פורש בספרות ובפסיקה כהובלה של אנשים או מטען ממקום "יבשתי" אחד למקום "יבשתי" אחר (ראה: ע"א 5847/96 חברה ישראלית לקרור והספקה בע"מ נ' סובח [3] וכן א' ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים (להלן – ריבלין [20]), בעמ' 60).

...

דין התביעה כנגד קרנית להידחות, וממילא פסה"ד בהודעה לצדדים שלישיים ששלחה אינו בעל נפקות, בהיותו פס"ד מותנה (בכך שקרנית תחוייב).

סבורני שהגדרה בסיסית זו אינה מתקיימת במקרה דנן.

אני קובע שהרכב אינו "רכב" או "רכב מנועי " כהגדרתם בחוק, ולא מדובר בתאונת דרכים.

ההחלטה ניתנה בתביעה שהוגשה בת"א 40193-07-16 בבית משפט השלום בקריות ,לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף (להלן: "התביעה") .במסגרת התביעה הוגשה נגד המבקש הודעת צד ד' בשל היותו סוכן ביטוח במועד הרלוואנטי לתביעה, ונטען נגדו כי התרשל במילוי תפקידו והתרשלותו זו גרמה לנזק.

התביעה הוגשה נגד נהג הטרקטורון, נגד "קרנית" הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, ונגד "כלל" חברה לביטוח בע"מ, שנטען כי ביטחה את הטרקטורון במועדים הרלוואנטיים לתביעה.

הבקשה התקבלה חלקית על ידי בית המשפט קמא בהחלטה מנומקת מיום 13/9/2020, בה הותר למודיעים בהודעה לצדדי ד' לצרף תצהיר מטעם בא כוחו הקודם, ונדחתה בקשתם לצרף חוות דעת נוספת בתחום הביטוח, העוסקת באופן היתנהלות סוכני ביטוח וחברות מבטחות.

...

בבוחני את החלטת בית המשפט קמא הגעתי לכלל מסקנה כי בית המשפט קמא פעל נכון, באופן ראוי, ונתן החלטה נכונה, והכל תוך שקילת כל האינטרסים הנוגדים והכרעה בהם, ותוך מתן החלטה שקולה מנומקת וסבירה.

בדיקת האינטרסים הנוגדים מחייבת ,כפי שהגיע בית המשפט קמא למסקנה ,העדפת יעילות ההליך המשפטי וחלוקה נכונה של משאבים, על פני הצורך של המבקש לברר עניינו של המשיב דווקא במסגרת ההליך .

נדמה, שהגשת הבקשה במועד בו הוגשה לבית המשפט קמא , והגשת ההליך כאן אינן עולות בהכרח בקנה אחד עם חובה זו. סיכום אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו בס"ד ת"א 54771-02-17 לפני כבוד השופט בכיר מנחם (מריו) קליין התובע: פלוני הנתבעת: קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים צדדי ג': 1. אמ.ט.איי.ג'יי ו-סי חברה לשיווק בע"מ 2. שאול ניסים 3. רם שאול החזקות בע"מ 4. שאול רוני צדדי ד': 1. זאב אביטל סוכנות לביטוח (2005) בע"מ בע"מ 2. מגדל חברה לביטוח החלטת הצעת חלוקה רקע וטענות הצדדים בפני תביעה כספית לפצוי בגין נזק גוף כתוצאה מתאונת דרכים, על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975(להלן: "חוק הפלת"ד"). ביום ה- 07.09.16 היה התובע, יליד 1985 (להלן: "התובע") - הנהג והמחזיק של רכב מס' רשוי 2118174 (להלן: "הרכב") - מעורב בתאונת דרכים (להלן: "התאונה") אשר בגינה נגרמו לו חבלות גוף (כמפורט בכתב התביעה). מאחר ובדיעבד הסתבר לתובע כי הרכב בו נהג במהלך עבודתו (רכב מעסיק), לא היה מבוטח בעת קרות התאונה, תבע פיצויו מהקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), בטוענו כי לא ידע ולא היה עליו לדעת כי הרכב לא היה מבוטח כפי הנידרש בחוק. קרנית שלחה הודעה לצדדים השלישיים, שכללו את החברה שבה עבד התובע (להלן: "החברה/צד ג' 1"), ושלושת בעלי המניות בחברה (להלן: "הבעלים/ צד ג' 2-4") בדרישה להרמת מסך. לטענת קרנית הצדדים השלישיים נושאים באחריות על ביטוח הרכב וע"כ עליהם לשפות את קרנית בגין התאונה. לגבי הטענות בדבר אחריותה של החברה, החברה טענה כי ראוי שהנטל יחולק בין התובע וסוכן הביטוח שלה, על כן שלחה הודעה לצדדים רביעיים: לסוכנות הביטוח (להלן: "הסוכנות ביטוח/צד ד' 1") ולמבטחת – חברת הביטוח מגדל (להלן: "המבטחת"). בית המשפט מינה מומחים רפואיים מטעמו להערכת מצבו של התובע, אשר קבעו כדלקמן: 1. מומחה רפואי בתחום האורתופדיה , העריך כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 8.8% בעקבות התאונה. 1. מומחה בתחום הפסיכיאטריה העריך כי לא נמצא קשר בין מצבו הנפשי של התובע לתאונה. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק, הציע בית המשפט שהתובע יפוצה בסכום שלא יפחת מ 111,000 ₪ ולא יעלה על 129,000 ₪. התובע הסכים לכך, והצדדים הגיעו להסכמה על קיבוע הנזק בסך של: 111,000 ₪, אך הנתבעות, צדדי ג' וצדדי ד' חלוקות בשאלת חלוקת התשלום ביניהם. טענות הנתבעת – קרנית 1. הנתבעת – קרנית , כפרה בטענות התביעה, בטענה כי לתובע אין כל עילה או יריבות מולה, ומאחר ולא צורפו לכתב התביעה זהותם של אלו שהתירו לו לעשות שימוש ברכב, הרי שלא קמה לתובע כל עילה כלפי הנתבעת ועל כן דין התביעה כנגדה להדחות. 1. לחלופין טענה קרנית, כי "מגדל חברה לביטוח" ביטחה את הרכב בפוליסה תקפה עפ"י דין, והחבות לפצוי מוטלת על מגדל. 1. במידה וביהמ"ש יקבע כי הרכב לא היה מבוטח עפ"י פוליסת ביטוח תקפה כחוק, לא תהא לתובע כל עילה כלפי קרנית מאחר ועשה שימוש ברכב ללא היתר מבעליו. 4. לחילופין מתן רשות של מנהל חברה לעשות שימוש ברכב חברה, מקים חבות אישית ישירה שלו כלפי קרנית. 5. בעיניין הפיצויים, קרנית טענה כי מאחר והייתה זו תאונת עבודה, על התובע היה להקטין את ניזקו ולהפרע מביטוח לאומי. טענות צדדים שלישיים בתגובה להודעה, כפרו צדדים שלישיים 2-4 בחבותם וטענו ש: 1. בחברה קיים נוהל - המחייב נהג לוודא כי כלל מיסמכי הרכב בנמצא ובתוקף. התובע מכיר בנהלים והיה עליו לפעול על פיהם. 1. לחילופין ראוי שנטל האחריות יוטל על סוכן הביטוח שלה (להלן: "הסוכנות/צד ד'"), כי הסוכנות שולחת לחברה את תעודת הביטוח החדשה טרם תום תוקף התעודה הישנה, ועל החברה מוטלת האחריות לשלם את תעודת הביטוח. במקרה דנן, לא התקבלה לידיה תעודת ביטוח חדשה ולכן לא הייתה מודעת לעובדה שתקופת הביטוח פגה. 1. החברה, שבבעלותה כ-20 כלי רכב, פועלת ע"פ נוהל זה מאז ומתמיד, וזהו הנוהג עם סוכנות הביטוח. החברה טוענת כי כל תעודות הביטוח (צד ג', חובה) גם אם הן שייכות לרכב ספציפי, נשלחות בנפרד. על כן, החובה על המבטח לתזכר ולוודא שאכן שולמה הפרמיה ולא להסתמך על מכתב שנשלח. 1. תעודת ביטוח חדשה לתשלום, נשלחה לחברה רק לאחר שהסוכנות היתוודעה על התאונה. בעיניין אחריות אורגאני החברה – צד ג' 3 היא חברה ובעלת מניות בצד ג' 1 ובודאי לא אורגן בה. הטענה להרמת מסך אבסורדית, מכיוון שאין טענה לפעולה אישית מצידה. טענות צד ד' 1. צד ד' (1) טען כי נותק הקשר הסיבתי המטיל עליו אחריות בגין התאונה. 1. הסוכנות מאשררת כי הנוהל המתואר בכתב ההגנה של צד ג' שריר וקיים וחל על צי הרכבים של החברה, אך מכחישה את הטענה אודות אי מסירת תעודת ביטוח החובה החדשה, וטוענת ששלחה את תעודת ביטוח החובה וביטוח צד ג' במשלוח אחד. ולכן, עצם תשלום תעודת הביטוח צד ג' מוכיח כי החברה קיבלה לידיה את התעודה החדשה ולא שילמה אותו במועד הנידרש. 1. המבטחת (צד ד' 2) צרפה לתחשיב הנזק מטעמה, מכתב אשר נשלח ישירות לצד ג' – ובו הודעה על תום תקופת הביטוח. על כן הרי שפעלה כנדרש ומילאה חובתה. 1. סוכנות הביטוח מצידה, טוענת שלא היתה יכולה לדעת אם שולמה הפוליסה, ועל כן אין חברת הביטוח יכולה להיתנער מאחריותה ע"י שליחת מכתב "הודעה על תום תקופת הביטוח" . דיון והצעת חלוקה ביום 30.10.2019, בדיון שנערך במעמד הצדדים, ביקשו הצדדים מבית המשפט להכריע בעיניין חלוקת האחריות ביניהם ועל מי תוטל חובת הפצוי בגין הארוע מושא התיק דנן. לאחר עיון בכתבי הטענות ובתחשיבי הנזק, נראה לכאורה שמבחינת חובת הזהירות יש לראות את סוכנות הביטוח, קרי צד ד' (1) כנושאת ברוב האחריות הנזיקית, ואפרט. כאשר לחברה יש צי רכבים והיא בוחרת להשתמש בסוכנות ביטוח, הרי שהיא בוחרת לעבוד עם גורם מתווך ואינה עובדת מול חברת הביטוח ישירות. בהחלטה זו, הרי שכוונת החברה היא לייתר את ההתעסקות עם נושא זה וזו מהות תפקידה של סוכנות הביטוח.

...

באופן עקרוני, נראה לי שעל סוכנות הביטוח לוודא כי כלל הפוליסות והפרוצדורות שבהם היא פועלת עומדים בסטנדרטים הנדרשים.

יחד עם זאת סבורני כי גם על החברה מוטלת אחריות כבדה, ואל לה להטיל אחריות מלאה בעניין זה על נהגיה.

באומרי זאת, סבור אני כי גם על התובע חלה אחריות מוסרית, ועל כן, הייתי זוקף לחובתו אשם תורם בשיעור 10%.

לפיכך ובהמשך לכל האמור לעיל, מאחר והובעה הסכמה על קיבוע הנזק בסך: 111,000 ₪ והתבקשתי על ידי הצדדים להציע את החלוקה ביניהם, להן הכרעתי בעניין: החברה - צד ג (1) אמ. טי. איי.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 15527-09-18 פלוני נ' פרזאן ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופטת מעין צור התובעת פלונית ע"י ב"כ עו"ד אלון הוברמן ואח' הנתבעים המודיעה 1. יצחק פרזאן ע"י ב"כ עו"ד נטלי יצחק 2. קרנית – הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ע"י ב"כ עו"ד אילן חגי ואח' 3. ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מארק שירין ואח' הצד השלישי/המודיע יצחק פרזאן ע"י ב"כ עו"ד נטלי יצחק הצדדים הרביעיים 1. סוכנות הביטוח "דורון ענק הביטוח" 2. ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מארק שירין ואח' פסק דין

זוהי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 26.11.68, בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 27.3.18.

התביעה הוגשה נגד הנתבע – הנהג, נגד נתבעת מס' 3, שעל פי הנטען ביטחה את הרכב הפוגע בביטוח חובה (להלן: "חברת הביטוח"), ונגד נתבעת מס' 2, שחבה על פי דין בפצוי התובעת בהיעדר כסוי בטוחי (להלן: "קרנית").

אין חולק כי התאונה היא תאונת דרכים, וכי התובעת זכאית לפצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לה. המחלוקות בין הצדדים הן לגבי שיעור הנזקים, לגבי קיומו של כסוי בטוחי ו/או לגבי אחריותן של הסוכנות ושל חברת הביטוח להעדרו של כסוי בטוחי.

...

לפיכך אני דוחה את טענת הנתבע כי היה מקום לחייבו תחילה עבור ביטוח החובה, ולאחר מכן עבור ביטוח צד ג'.

אני דוחה את התביעה נגד נתבעת מס' 3.

אני מקבלת את ההודעה לצדדים שלישיים.

אני דוחה את ההודעה לצדדים רביעיים.

בית משפט השלום בהרצלייה ת"א 52076-05-19 פלוני נ' סוחמן ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת ענת דבי תובע פלוני נתבעים 1. איליה סוחמן 2. שירביט חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים מקבל יוסף וקנין פסק דין

עוד טען סוחמן, כי שירביט נימנעה מלהעיד את סוכן הביטוח שביצע את החלפות הפוליסה כדבריו, וכך נימנע מבית המשפט לקבל תשובות והבהרות כיצד ניתן היה לבצע החלפת פוליסה, כאשר הפוליסה המקורית הייתה בידיו של נתבע בכל הזמנים הרלוואנטיים לתובענה ובעצם היא מוחזקת בידיו עד היום.

על פי הראיות שהגישה קרנית (ראו: עמ' 63 לראיות קרנית) ציין התובע בתביעה שהגיש לביטוח לאומי בעקבות התאונה, כי מתעתד הוא להגיש תביעת נזיקין כנגד חברת הביטוח וכן צוינו פרטי בא כוחו.

לאור האמור, אני קובעת כי התובע זכאי ל-25% מגובה הנזק, בהתאם להוראות ס' 330 לחוק ובהיתחשב בגובה הנזק כפי שנקבע לעיל, תישא קרנית בסכום הפצוי בסך של 198,492 ש"ח. עתה, מעת שנישומו נזקיו של התובע, אפנה לבחון טענותיה של קרנית ביחס לזכות החזרה, לפיהן יש לחייב את צדדי ג' 1 ו- 3, מר סוחמן ומר ועקנין, ביחד ולחוד, לשפותה בגובה הפצוי האמור, לנוכח החלופות שבסעיף 9, בשילוב סעיף 7 לחוק הפלת"ד, והכול בהרחבה להלן; זכות החזרה של קרנית כלפי צדדי ג' טענות קרנית קרנית טענה, כי לקרן זכות חזרה מוחלטת בנסיבות הרלוואנטיות לענייננו כלפי כל אותם גורמים אשר אילו נפגעו בתאונה היו כשלעצמם משוללי זכאות, דהיינו, כלפי סוחמן וכן ועקנין, בהיותם הבעלים של המונית ו/או המחזיקים ומתירי השמוש במונית, כשלא היה ביטוח המכסה את השמוש בה. לטענתה, סוחמן היה הנהג, או המחזיק, בעצמו ו/או ביחד עם ועקנין במונית המעורבת, או המשתמש במונית, מבלי שלמונית הייתה תעודת ביטוח חובה על פי פקודת ביטוח רכב מנועי, או מבלי שהביטוח שהיה לה בעת הארוע כיסה את השמוש והחבות הנדונים.

בעיניין זה, דנה הפסיקה בהרחבה: כך כתבה השופטת דורנר ברע"א 6825/01 שלום נ' שריקי, תק-על 2001(4) 507: "סעיף 7א' לחוק הפיצויים מסייג את החריג לכלל בדבר הטלת אחריות מוחלטת לניזקי גוף שנגרמו בתאונות דרכים, ומאפשר למי שנהג ברכב בהיתר, הגם שללא ביטוח, לקבל פיצוי מקרנית, ובילבד שלא ידע ולא סביר היה שיידע כי הוא נוהג בלא ביטוח. סעיף 7א' לחוק הפיצויים פורש בפסיקת בית-משפט כחל על מצבים שבהם על רקע קירבה מיוחדת בין מי שניפגע כשנהג ברכב בהיתר לבין מי שאפשר לו לנהוג ברכב, נימנע הנפגע, עובר לנהיגתו ברכב, מלערוך בירור בשאלת קיומו של כסוי בטוחי". צא ולמד, כי במצבים של קרבה מיוחדת עשוי בית המשפט לקבוע כי אי-הידיעה הייתה בגדר הסביר.

...

על כן, אני קובעת, כי לקרנית זכות חזרה כלפי סוחמן וכלפי ועקנין והם אחראים, ביחד ולחוד, לשפותה בגובה הפיצוי כפי שנפסק לתובע.

סוף דבר: לאור כל האמור, אני קובעת כי נתבעת 3, קרנית, תשלם לתובע סך 198,492 ₪, הוצאות אגרה והמחצית השנייה של האגרה וכן שכ"ט עו"ד כקבוע בחוק.

בהודעת צד ג' - אני קובעת כי סוחמן וכן ועקנין, ישפו את קרנית, ביחד ולחוד, בגובה הפיצוי האמור לתובע, בצירוף הוצאות בהן נשאה קרנית בגין הודעת צד ג' בסך 15,000 ₪.