לפניי תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע במהלך תאונת דרכים.
הצדדים חלוקים על שיעור הנכות והנזק שנותר לתובע בעקבות התאונה.
בשל ניזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה הוא הגיש תביעה זו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).
המחלוקת בין הצדדים נסבה על שיעור הנזק שניגרם ושיעור הפצוי הראוי.
ראו בעיניין זה פסק הדין שניתן בע"א 8930/12 הפניקס נ' טוויג (31/07/14) בו נקבע כי: "חלק מהנכויות שנקבעו למערער, כמו צלקת, פזילה, טינטון וחוסר עצם בגולגולת (10% בגין כל אחת מנכויות אלה), אינם תיפקודיים במובהק, ומבלי שנעלם מעינינו כי לצרוף נכויות בתחומים שונים, עשויה להיות השפעה מצרפית גבוה יותר מסך הנכויות". באותו ענין בית משפט קמא קבע למנופאי שניפגע בתאונת מנוף נכות בשיעור 70%, וכב' בית משפט העליון הפחיתה ל-50%, בין היתר, לאור העדר משמעות תפקודית מלאה לנכויות שנקבעו בגין צלקת וטינטון.
...
אני מקבל את טענות התובע ולפיהן הטנטון מציק ומכביד על התנהלותו.
סוף דבר
התביעה מתקבלת.
סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן:
גריעה מכושר ההשתכרות
עזרת צד ג'
הוצאות רפואיות וניידות
35,000 ₪
10,000 ₪
1,000 ₪
נזק לא ממוני
14,894 ₪
סה"כ פיצוי
60,894 ₪
אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע, סכום של 60,894 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ כדין וכן החזר אגרה כפי ששולמה ובתוספת הצמדה מיום התשלום.