תביעת נזקי גוף בתאונת דרכים - קשר סיבתי בין תאונה לנכות נפשית

תביעת ניזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים).

להלן הממצאים והנכויות שנקבעו לתובעת ע"י המומחים שמונו מטעם בית המשפט: בתחום האורטופדי: פרופ' נמרוד רוזן: קבע כי לאחר הפחתה של רבע בגין רקע רפואי תחלואתי קודם, נותרה לתובעת נכות אורתופדית בשיעור של 15% כתוצאה מן התאונה, לפי סעיף 37(5)(ב) לתוספת בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – תקנות המל"ל) "הגבלת תנועות על פני עמוד שדרה צוארי בצורה בינונית". בתחום הנורולוגי: פרופ' דוד ירניצקי: קבע נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 29(5)(א)(I)לתקנות המל"ל, בעצבי המוח עצב V חולשת פלג גוף קלה- כאב שאינו דורש טפול ייעודי בתרופה יומיומית: "...בביקורה במרפאתי התלוננה על כאבי ראש תמידיים מאז התאונה, מעברה יש לציין מעורבות בתאונת דרכים משנת 2008, ותלונות נקודתיות בודדות על כאבי ראש, סך הכל פעמיים משך מעל 10 שנים. הבדיקה בוצעה תוך שתוף פעולה מינימאלי, לא ניתן היה להגיש לדיוק. הרושם היה שאין חסר נורולוגי. מדובר אם כן במצב שלאחר מנגנון צליפת שוט, עם תלונות על כאבי ראש המגובות ברשומות..". בתחום הפסיכיאטריה: ד"ר ראסם כנאענה: קבע כי נותרה נכות בשיעור 5% לפי סעיף חריג 34(ב) – 1-2 – בין העידר הפרעה והגבלה, לבין הפרעה קלה על תיפקוד נפשי או חברתי הגבלה קלה על כושר עבודה : "בהתאם למימצאי בדיקתה אצלי: קיימת גישה של חידוד פגיעה בתדמיתה ובהערכתה העצמית וזאת בעקבות תיאורה לעוצמת הכאבים והקושי בתיפקוד תוך הדגשה באותם [מ]גבלות ותלונות הופיעו בעקבות הניתוח שעברה. אין עדות להפרעה דיכאונית עמוקה. אין ביטוי לתיסמונת פוסט-טראומטית. השפעת התאונה ובתפיסתה כפי שהציגה שהנה הסיבה שבעקבותיה בוצע הניתוח. לא הערכתי פסיכופתולוגיה אשר קשורה לארוע התאונה עצמו. מדובר בביטויים של הפרעת הסתגלותיים אשר קשורה בעיקר לתלונותיה הגופניות כולל כאבים והגבלות בתיפקוד תוך הדגשה חוזרת לקשר והתמקדות שהשינויים במצבה הינם בעקבות הניתוח שעברה. קיימת עמדה של העצמה בהצגת תלונותיה וחומרת מצבה.....בגין הפרעת היסתגלות לפגיעותיה כפי שצוינו על ידי המומחים בתחום האורתופדי והנוירולוגי תוך היתחשבות בשיקולים שצוינו לעיל בעיניין העמדה של העצמה..". בתחום הראומטולוגי: פרופ' ראובן מדר: קבע נכות בשיעור 20% בגין מחלת הפיברומיאלגיה שאובחנה לתובעת לפי סעיף מותאם 35(1)(ג) - השפעה בינונית על כושר הפעולה.

לטענתם, משלא קבע המומחה קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכות מפיברומיאלגיה במידה הנדרשת במשפט האזרחי (51%), יש לקבוע, כי התובעת לא הוכיחה תביעתה בעיניין זה. טענה זו אין בידי לקבל.

כך למשל קביעת ד"ר כנאענה שקבע לתובעת נכות נפשית בשיעור של 5% בגין קשיי היסתגלות; קביעת פרופ' ירניצקי שקבע לה נכות בשיעור של 5% בגין כאבי ראש, וקביעת פרופ' רוזן בתחום האורתופדיה, מתייחסות לסימפטומים שבגינם קבע פרופ' מדר לתובעת נכות מפיברומיאלגיה.

...

המומחה לא המליץ על שימוש בקנאביס, וטענת התובעת כי הדבר אינו מתפקידו, וכי קביעת התרופות היא בסמכות רופאיה, דינה להידחות.

משלא ניתנה המלצה מטעמם, ומשנמנעה התובעת להפנות אליהם שאלות הבהרה בעניין זה, אין מקום להיעתר לבקשתה לפיצוי בראש נזק זה שלא הוכח.

סיכומם של דברים; אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 503,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהפיצוי ובצירוף מע"מ, והוצאות משפט בסך האגרה ששולמה.

תביעה לניזקי גוף בעילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

כל אלה מובילים אותי למסקנה כי לא נפל מתום בקביעת הקשר הסיבתי בין הנכות הנפשית לתאונה, הגם שמידע אודות התאונה הקודמת לא היה בפני ד"ר פרחאת, ואין ליחס חלק ממנה או כולה לתאונה הקודמת.

עוד הגעתי למסקנה שאין לקבל את טענתו כי עובר לארוע התאונה עבד אצל אחיו בחברת "לאקי הנדסה". בסיס השכר מדו"חות רציפות בעבודה מטעם המוסד לביטוח לאומי שהונחו לפני עולה כי השכרות התובע הייתה במשך השנים כדלקמן: שנה שכר חודשי ממוצע נטו (בנכוי מס בלבד) שכר משוערך 2016 10,163 ₪ 10,326 ₪ 2015 6,577 ₪ 6,602 ₪ 2014 7,740 ₪ 7,754 ₪ בשנים 2015 ו- 2014 עת עבד התובע במסעדת "ברסרי" בתל-אביב הוא קיבל בנוסף שיקים בגין טיפים שחולקו במסעדה.

...

בהתחשב בכל הנתונים לעיל אני סבור שיש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 40%.

סיכום לסיכום יש לפסוק לתובע את הנזקים הבאים: כאב וסבל 68,266 ₪ הפסד שכר מלא לעבר 46,421 ₪ הפסד שכר חלקי לעבר 163,936 ₪ הפסד כושר לעתיד 941,678 ₪ הפסד תנאים סוציאליים 144,004 ₪ עזרה והוצאות לעבר 40,000 ₪ עזרה והוצאות לעתיד 170,000 ₪ סה"כ 1,574,305 ₪ סכום זה בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% + מע"מ וכן אגרה ראשונה בסך של 703 ₪ מגיע לסך של 1,814,459 ₪.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,628,091 ₪.

בתוך הנכות נקבע מרכיב של 20% נכות בגין מחלת הפיברומיאלגיה, ועל כך בקשה זו. רקע עניינה של התובענה תביעת התובע בקשר לניזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 22.09.2016 אשר אירעה במסגרת עבודתו.

טיעוני הצדדים לטענת המבקשת/הנתבעת , הועדה מטעם המל"ל שהיתכנסה בעיניינו של התובע טעתה באבחנתה בכל הנוגע לנכות הצמיתה שנקבעה לו בגין פיברומיאלגיה ( 20%) ובשל כך עותרת היא להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בכל הנוגע לאבחנה זו בלבד.

לטענתה, יש למנות מומחה ראומטולוג אשר יבדוק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבו הרפואי של התובע.

תחומים רפואיים רבים נמדדים על סמך פיענוח תצלומים, ניתוח מדדים בבדיקות דם, ניתוח חומרים, דיווח ותשאול החולה, והדבר נכון ביתר שאת בתחומים המשלבים גוף ונפש.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי להחלטה כי דין טענות המבקשת בענין להידחות .

המבקשת לא השכילה להרים את נטל הראייה להוכיח כי חל כאן עיוות דין, או כי יש ממצאים ונתונים מהותיים אשר לא היו אמורים להיות בפניה והטו את שיקול דעתה, או כאלו שלא עמדו בפני הוועדה, והיו אמורים להיות, ואך בשל כך דין הבקשה להידחות.

לפיכך בענייננו, אני סבורה כי טענות הנתבעת אינן נכנסות לאחד החריגים שנקבעו בפסיקה המצדיקים מתן היתר להביא ראיות לסתור.

סוף דבר לאור כל האמור, דין בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור להידחות.

בפני בקשת התובעת, כי אורה על מינוי מומחה רפואי בתחום הא.א.ג. בעקבות ניזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתחום זה עקב מעורבותה בתאונת דרכים מיום 16.1.13 נשוא תובענה זו. ההתנהלות התובעת עד כה – על קצה המזלג: עסקינן בתביעה לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "פלת"ד"), שהוגשה לבית המשפט כנגד הנתבעת עוד ביום 14.09.18.

המומחה סבר, כי לא נותרה לתובעת נכות נוירולוגית צמיתה, ו"כי תלונותיה נושאות אופי בעיקר נפשי .

הנתבעים מציינים עוד בתגובתם לבקשת המינוי, כי ראשית הראייה הנדרשת הנה לא רק לעצם קיומה של הנכות הנטענת, אלא גם לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות ובין התאונה, קשר סיבתי אשר לעמדת הנתבעים אינו קיים בעניינינו.

נוכח האמור, קיים קושי רב למצוא ראשית ראיה לנכות של התובעת בתחום הא.א.ג עקב התאונה.

...

אשר לדרישת הרצף הטיפולי נקבע – "עוד הובהר כי גם העדר רצף טיפולי אין בו, כשלעצמו, כדי לאיין מינויו של מומחה רפואי וכי הדרישה לרצף טיפולי אינה דרישה קונקלוסיבית (בר"ע (מחוזי חיפה) 1317/05 טומשפולבסקי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (2006); בר"ע (מחוזי תל אביב) 1303/02 אורן נ' אלבז (2002); בר"ע 48716-07-12 (שלום -ת"א) סמיון וולרי נ' כלל חברה לביטוח (2012))." (רע"א 1764-03-23 (מחוזי מרכז) פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 2.4.23)) השאלה הינה אפוא, האם במקרה זה הצביעה התובעת על "ראשית ראיה" כנדרש בתחום הא.א.ג, המצדיקה מינויו של מומחה מטעם בית המשפט? לאחר שעיינתי בבקשה והנספח לה ובתגובה, כמו-גם בפסיקה הנוהגת בנדון דידן, וחרף חלוף הזמן הניכר בין שני מועדי בדיקות השמיעה ומאפייני הטנטון שנערכו לנתבעת, פרק זמן של כעשור ללא תיעוד רפואי המעיד על רצף טיפולי בתווך, מצאתי כי יש לקבל את הבקשה למינוי מומחה בתחום א.א.ג., אם כי בדוחק רב. אכן, כטענת התובעת, בהתאם למסמכים הרפואיים אשר היא צירפה לכתב התביעה, בחודשים הסמוכים לאחר התאונה מתועדים תלונותיה בדבר ירידה בשמיעה וטנטון, כאשר המסמך האחרון לאותה תקופה הסמוכה לתאונה המתעד זאת, הינו ביקורה אצל רופא א.א.ג מיום 12.8.13.

חרף העובדה כי עסקינן בתביעה לנזקי גוף בהתאם לפלת"ד, אך בשים לב לעיתוי הגשת הבקשה למינוי המומחה בתחום א.א.ג. (כ- 5 שנים ממועד הגשת התביעה וכעשור לאחר קרות התאונה), כמו גם לדלות החומר הרפואי התומך בה, כפי שעמדתי על כך לעיל, אני מורה כי התובעת תישא בשלב זה בשכר טרחת המומחה.

לפיכך אני מורה, כי הנתבעת תפקיד בקופת ביהמ"ש סך 4,600 ₪, עד ליום 15.05.23, להבטחת תשלום שכר טרחת המומחה שימונה, ותמסור על כך הודעה תואמת לתיק.

עסקינן בתביעת ניזקי גוף, בגין תאונת דרכים שעברה התובעת ביום 16.5.2017, בהיותה בת 79, כיום בת 83, המתנהלת ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

4.4 הוסכם כי ככל שיש לתובעת נכות נפשית/קוגניטיבית כלשהי הרי שהיא אינה קשורה לתאונה והצדדים מסכימים שאין צורך במינוי מומחה לצורך קביעת נכותה ללא קשר לתאונה.

4.5 הצדדים חלוקים כאמור, לגבי שאלת הנכויים כאשר לטענת התובעת גמלאות הסיעוד משולמות לה ללא קשר לתאונה, ואין לנכות סכום כלשהוא מסך הפצוי אשר הוסכם, כאמור, ואילו הנתבעת סבורה שקיים קשר ולו חלקי בין הגימלאות לבין התאונה.

מכאן, שהחלק היחסי מתוך הניקוד שנקבע במל"ל המהוה בסיס לקביעת גמלת הסיעוד, אשר קשור קשר סיבתי לתאונה נשוא התביעה הנו בשיעור 0.03332 (0.1666/5 = 0.03332).

משהדבר הוסכם וקיים פסק דין, בעיניין סכום גמלת הסיעוד, לא ניתן להעלות כעת טענות עובדתית הסותרות את פסק הדין בעיניין זה. בהתאם להסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין, מסכום הנזק הכולל בסך 85,000 ש"ח ינוכו תגמולי הסיעוד הקשורים לתאונה בסך 6,137 ₪, כך שסכום הפצוי מעבר לנכויים יעמוד על 78,863 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור 11% בצרוף מע"מ והחזר אגרה.

...

סעיף 3 לחלק ג' (עמ' 5 לפרוטוקול), תחת הכותרת "מסקנה וניקוד בסעיפי התפקוד בפעולות היום יום והשגחה", מסכם הניקוד שבבסיס אישור תביעת הסיעוד שעיקרו הינו עקב מצב נפשי ומיעוטו בשל בעיות אורתופדיות.

התובעת קיבלה 4 נקודות בגין סעיף "השגחה" – "זקוק להשגחה חלקית של אדם אחר, בשל הפרעה במצב רוח, דכאון או ליקוי התפתחותי או מחלת נפש כרונית- 4 נקודות.". בסעיף ליקוי נוסף תחת "אכילה" – " זקוק לסיוע בחימום והגשת המנה כולל חיתוך המזון המוגש במנה, על רקע פיזי או קוגניטיבי- 0.5 נקודות". בסעיף 1 לחלק ג' בע"מ 4 לפרוטוקול, תחת הכותרת "קביעת רמת התפקוד- מסקנת המעריך", נקבע : "אכילה- ישנו דיווח על דמנציה והתדרדרות קוגניטיבית, הבת דיווחה על שני מקרים של שכחת גז. התרשמתי כי זקוקה לעזרה בחימום והגשה." נוכח המפורט לעיל, המסקנה המתבקשת הינה כי 0.5 נקודה בגין "אכילה", מקורה במצבה הנפשי/קוגניטבי של התובעת.