תביעת נזקי גוף בשתי תאונות: תאונת דרכים ותאונת עבודה

לפניי תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בשתי תאונות, אשר לטענתו הן מהוות 'תאונות דרכים' בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין ושקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי התאונה הראשונה אינה מהוה 'תאונת דרכים' כהגדרתה בחוק הפלת"ד. בסעיף 1 לחוק הפלת"ד נקבע כי "בחוק זה – 'תאונת דרכים' – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". המונח "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 הנ"ל כדלקמן: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" (ההדגשה שלי- שס"מ).

בנוסף, הנתבעת צרפה לראיותיה מסמכים מהם עלה כי מלבד התאונות נשוא התביעה, עבר התובע ארבע תאונות עבודה נוספות: בתאריך 28.6.16 נפגע התובע בגב ובמרפק שמאל; בתאונה בתאריך 30.7.13 נפגע התובע בגב התחתון ובגפיו; בתאונת עבודה בתאריך 30.5.18, נפגע התובע בקרסול ימין; בתאונה בתאריך 5.5.20 נפגע התובע בקרסול, כף רגל ובוהן ימין.

...

סוף דבר התאונה הראשונה בה התובע היה מעורב אינה מהווה 'תאונת דרכים' כהגדרתה בחוק הפלת"ד, ומשום כך הנתבעת אינה חבה בפיצוי בתובע בגין הנזקים שנגרמו לו באותה תאונה.

לפיכך, התביעה בגין התאונה הראשונה נדחית.

לפיכך, גם התביעה בגין התאונה השנייה נדחית.

בתיקים לא מעטים של ניזקי גוף, אם כתוצאה מתאונת דרכים, תאונת עבודה או רשלנות רפואית, בית המשפט נידרש כעניין שבשיגרה לשאלה הנוגעת לתוחלת חייו של הנפגע.

אם סבור המבקש כי ההתפתחות הטכנולוגית והרפואית תביא להארכת תוחלת חייו, ייכבד המבקש או המומחה מטעמו ויעלה טענה זו, ובית המשפט יבחן את הטענה ויכריע בה. כך, לדוגמה, באחת התביעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, היתייחס בית המשפט למחלת הלב השגרונית ממנה סבל התובע, וכך נאמר שם: "עם זאת, מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, כמו גם מהתשובות לשאלות ההבהרה שהשיב המומחה עולה, כי: ''הפרוגנוזה של חולים עם מחלת לב שגרונית השתפרה בהרבה במשך השנים אודות לטפול המודרני במחלה זו'" (ת"א (מחוזי י-ם) 494/93 קרא נ' בוזגלו, עמ' 4 (11.6.1996)).

...

לכן, איני רואה בנסיבות המקרה דנן טעם להיעתר לדרישתו הדווקנית של המבקש ולהורות למשרד הביטחון להגיש תצהיר מתוקן שיכלול גם את המילים החסרות.

המבקש טען כי היה על הצבא לאבחן את המחלה הלבבית עובר לגיוסו לצה"ל. דהיינו, טרונייתו של המבקש היא כנגד משרד הביטחון מכוח עילה מוגדרת הנוגעת לשירותו הצבאי והמיון לקראתו (במאמר מוסגר אציין כי המדינה טענה כי דין התביעה נגדה להידחות ולו משום עקרון ייחוד העילה).

סוף דבר שהבקשה נדחית.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה, שלטענתו היא תאונת דרכים.

רקע והעובדות שאינן במחלוקת והמחלוקת התובע, יליד 13.4.1975, נפגע בשתי תאונות ופצוי בגין שתיהן נתבע תחילה בתביעה זו. בתאונה הראשונה, שאירעה ביום 16.1.18, נפגע התובע כנהג ברכב שלו.

גם כאן היתה הנתבעת מבטחת השמוש ברכבו של התובע וגם כאן הוכרה התאונה על ידי המל"ל כתאונת עבודה ובמסגרתה אובחנה לתובע חבלה בברך ימין ונקבעה לו בגינה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 10%, המהוה בעניינינו "קביעה על פי דין". בגין פגיעתו בתאונה שולם לתובע סך כולל של 68,387 ₪ (דמי פגיעה בסך 1,224 ₪ וגמלת נכות בסך 67,163 ₪).

מהפן המשפטי, נשאלת השאלה האם נפילתו ופציעתו של התובע בנסיבות בהן החל בפריקת המזרן, נכללת בהגדרת "תאונת דרכים". כידוע הגדרת "תאונת דרכים" מחייבת קיומו של נזק גוף שניגרם "עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". המונח "שימוש ברכב מנועי" מוגדר כך: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" (ההדגשה – לא במקור).

...

מעבר לכך, אין בידי לקבל את טענות התובע גם, או בראש ובראשונה, מהטעם שמדובר בטיעון עובדתי חלופי שאין לו מקום (מעבר להיותו הרחבת חזית).

סיכומם של דברים תביעת התובע נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט (אגרת בית משפט והוצאות העד שזומן על ידה בסך 350 ₪, כפי שנפסק בדיון) וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,850 ₪.

לפניי תביעה לנזק גוף בגין שתי תאונות דרכים.

התאונה השנייה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה, וועדה רפואית קבעה כי נכותו הצמיתה בגין התאונה היא בשיעור 56%.

וכך נפסק: "כללם של דברים: אימתי ארוע בו נעשה שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ושנגרמו בו ניזקי גוף, לא יחסה תחת כנפי הגדרתה של תאונת דרכים? התשובה: ככל שהיה מעורב בו אלמנט זר, אשר השכיחות למעורבותו באירועים מעין אלה נמוכה מאוד, ואינה גבוהה ממעורבותו בזירות אחרות. בהתקיים שני תנאים מצטברים אלה, ייראה הארוע כארוע נזיקין שאינו תאונת דרכים." בעניינינו העגלה היא גורם זר, שכיחות מעורבותה בתאונות בזירות אחרות היא מועטה מאוד.

...

התוצאה לסיכום, בגין התאונה הראשונה, סה"כ נזקי התובע מסתכמים לסך של 31,050 ₪.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,366 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ, וכן החזר אגרה ראשונה בסך של 715 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה בגין התאונה השנייה נדחית ללא צו להוצאות.

הנפגע לא הגיש תביעה לפצויי בגין ניזקי הגוף נגד המשיבה, אלא הגיש תביעה עקב תאונת דרכים למערער, בטענה שתאונת הדרכים היא תאונת עבודה.

המקרה השני – "במקרה של העידר כסוי בטוחי של החברה כלפי הנפגע בתאונת הדרכים". בכל הנוגע לדחיית תשלום בשל טעות אריתמטית, עולה מסעיף 2.

...

אשר על כן, אציע לחברי לקבל את הערעור באופן שהמשיבה תשלם למערער את הסך 550,197 ₪ כשהוא נושא ריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית, מיום משלוח דרישת התשלום, דהיינו, 14.10.18.

נוסף על כך המשיבה תשלם למערער שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% (כולל מע"מ), מתוך תוספת התשלום שנקבעה בפסק דין זה. איל באומגרט, שופט השופטת רבקה איזנברג אני מסכימה לחוות דעתו של חברי השופט באומגרט ומצאתי להדגיש: מטרת המערכת ההסכמית בין הצדדים, הסכמה הנוהגת שנים, נועדה בדיוק כדי למנוע התדיינות ובדיקה פרטנית בכל מקרה ומקרה.

משהצדדים כבולים למערכת ההסכמית ביניהם ומשמשיבה לא הציגה כל טעם המצדיק, ע"פ אותה מערכת הסכמית, שלא לחייבה בריבית המוסכמת דין הערעור להתקבל.