מבוא:
לפניי תובענה לפיצויים עבור ניזקי גוף אשר הוגשה בגין תאונת עבודה שארעה לתובעת ביום 12.2.17 עת עבדה כמפקחת וטרינארית שכירה אצל הנתבעת 1, המועצה לענף הלול, ונשלחה לפקח על טיב העופות אצל הנתבעת 3, עוף טוב (שאן) בע"מ.
התובעת, ילידת 12.5.75, הייתה בת 41 שנים בעת היתרחשות התאונה, ובת 47 כיום.
בין היתר הפרת פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל -1970 וברשלנות לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש).
לטענתה, רשלנות הנתבעות והפרות אלו הן אשר הביאו להתרחשות התאונה, ולפיכך על כל אחת לשאת באחריות לנזקים שנגרמו לה.
התובעת הוסיפה בנוגע לתאונה כי בהתאם להוראות ס' 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), יש להחיל על התובענה את הכלל "הדבר מדבר בעדו", שכן לא הייתה לה הידיעה או היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה, וכי התאונה נגרמה ע"י נכס שלנתבעים הייתה שליטה מלאה עליו.
...
לפיכך לנוכח העובדה כי אכן נגרם נזק כתוצאה מן המכונה, אשר הובהר להלן, כי הינה דבר מסוכן, והייתה בשליטת הנתבעת 3, אני קובע כי התמלאו יסודותיו של סעיף 38 לפקודת הנזיקין בענייננו, והנטל להוכיח כי לא הייתה התרשלות בנסיבות בעניין, מוטל על כתפי הנתבעות לעניין התאונה שאירעה במסגרת עבודת התובעת במפעלה.
טענות אשר להיותה של הרצפה לא מונעת החלקה
מומחה התובעת קבע כי הרצפה בבמת העבודה אינה תואמת את דרישות תקנות העבודה שכן מדובר ברצפת נירוסטה אטומה ללא חורי ניקוז, מה שאינו מאפשר ניקוז של הדם, והתוצאה היא מדרך חלק שאינו מאפשר יציבות לדרוכים עליו.
סוף דבר
התביעה נדחית.
