תביעת נזקי גוף בגין תאונה באוטובוס זעיר

ענייננו בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

פתח דבר: התובעת – הגב' חאלדי חלימה, ילידת 22.01.1968, טענה בתביעתה כי ביום 09.10.2009 וסמוך לשעה 22:00, במהלך ירידה מן הרכב (אוטובוס זעיר) שהיה נהוג על ידי הנתבע מס' 1 ומבוטח על ידי הנתבעת מס' 2, בביטוח חובה מכוח פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970, נפלה ונגרמו לה חבלות ברגלה (להלן: "התאונה").

סעיף 1 לחוק הפלת"ד מגדיר "תאונת דרכים" כדלקמן: "תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי; ההגדרה הבסיסית קובעת כי תאונת דרכים היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", קרי היא דורשת קיומם של שישה יסודות: (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרות תחבורה (ראו: ע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פד" נ(3) 532, פסקה 22 לפסק-דינו של כבוד הנשיא כתוארו דאז, א. ברק) (1996).

...

שוכנעתי מנסיבות התאונה כפי שהוכחו לפניי, ובזיקה לפסיקה שהובאה לעיל, כי פעולת חזרתה של התובעת לרכב ליטול את התיק והטלפון הנייד, ופגיעתה ביציאה ממנו, אינה בתוך מתחם הפעולות האינטגרלי והטבעי של השימוש ברכב.

סיכומם של דברים – התביעה נדחית.

לאחר שבחנתי את נסיבות העניין ועיינתי גם במסמכים שהוצגו על ידי הנתבעת 2 (ראו: נ/2-נ/3), וכן הודעתה מיום 16.05.2018, אני מחייבת את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת 2 בסך 10,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין לידה, אחרת יישאו בהפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בשל ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, הגיש התובע תביעה זו לפי יוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

בדיון ההוכחות נחקר התובע על תצהיר עדותו הראשית והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. טענות התובע עקב בלימת חרום של נהג האוטובוס, בו נסע במסגרת עבודתו, בעת שהיה מעורב בתאונה עם רכב צד שלישי, נהדף התובע בעוצמה על עמוד המצוי באוטובוס ומשם הועף בעוצמה על מחיצת זכוכית שבין הדלת האחורית לספסל הראשון מאחור, פגע עם הראש בזכוכית ונפל על גבו על ריצפת האוטובוס.

סה"כ פיצוי בסך 250,693 ₪ לפני נכויי המל"ל. טענות הנתבעת נכות התובע מורכבת משברירי נכויות זעירות, אשר נקבעו בשל הגבלה מזערית בצואר והגבלה קלה בעמ"ש מותני, שאין בה כדי לגרום לתובע העדרות ממושכת מעבודתו ולפגיעה בשכרו, לכל היותר, העדרות קצרה לאחר התאונה בגינה שולמו לתובע דמי פגיעה.

התובע אישר בעדותו כי גם לאחר התאונה נשוא התביעה נעדר מעבודתו בשל מצבו הבריאותי בשל מחלת הדם והצורך לעבור בדיקות וטיפולים רפואיים בשל כך. לתובע נקבעה בגין התאונה על ידי הועדה הרפואית של המל"ל לנפגעי עבודה נכות רפואית נמוכה בשיעור משוקלל של 9.75% המורכבות : 5% לפי מחצית סעיף 37(5)(א) לתקנות המל"ל בשל הגבלה מזערית בצואר, ו- 5% לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות בשל הגבלה קלה בעמוד שרה מותני.

  הוצאות שהוציא נפגע עד למועד מתן פסק הדין הן בגדר "נזק מיוחד" הטעון פירוט והוכחה, ואולם לעתים ניתן לפסוק הוצאות לנפגע בעבר על פי אומדנה, ובילבד שבית המשפט השתכנע כי אכן הוציא הנפגע הוצאות שכאלו, ובילבד שעצם הצורך בהן הוכח בעדויות  (ר' דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף 684-682 (2003)).

...

אין בידי לקבל את הטענה כי שכרו של התובע ירד משמעותית בשנת 2020, בשל מגבלות פיזיות שנגרמו לתובע עקב התאונה.

אני סבור כי בשים לב לנתונים אלה, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות, המשקף 50% מסכום התחשיב האקטוארי, בסך 36,000 ש"ח ( אקטוארי מלא - בסיס שכר טרם התאונה בסך 8,000 ₪(צמוד להיום), לפי נכות משוקללת של% 9.75, מקדם היוון 92.2486 השווה לסך של 72,000 ₪ (במעוגל)).

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 50,550 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין ואגרה כפי ששולמה.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים: לצורך הרקע הדרוש יצוין כי עסקינן בתביעה לפצוי בגין ניזקי גוף בעקבות תאונת דרכים בה נפגעה התובעת (להלן: המשיבה) לטענתה ביום 11/12/17 כנוסעת באוטובוס זעיר בעת דרכה לעבודתה.

...

ואולם בפסק דין מאוחר שניתן ברע"א 5440/09 אלרוב נ' חברת נכסי שלמה המלך בע"מ [פורסם במאגרים] (10/1/10), רוככה התוצאה שנקבעה ברע"א 4921/09 האמור, באופן זה שבית המשפט מצא שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי (שאישרה את החלטת בית המשפט השלום להחשיב את חוות הדעת שהוגשה בהליך הראשון שנמחק בשל מחדל באי הגשת סיכומים) כחוות דעת מטעם בית המשפט בהליך המאוחר.

עיון בסעיף 6 להחלטה ברע"א 4921/09 האמורה, מעלה כי בית המשפט מצא שיש ליתן משקל בעניין זה לנסיבות שהביאו למחיקת התביעה ולהתחשב במחדל שהביא למחיקת התביעה הראשונה – "שימוש שלא בתום לב בהוראות סדרי הדין". משעה שבמקרה שפניי, אין עסקינן במחיקה שהינה פרי תוצאה של מחדל בעל אופי "טכני" כי אם מחיקה יזומה שהוסברה בשיקולי חיסכון וייעול ההליך, ואשר לימים הובררה כנימוק לא מהימן בלשון המעטה – הנסיבות במקרה דנן מחייבות את פסילת הניסיון לשנות את מסלול התביעה והותרת חוות הדעת על כנה גם בהליך זה. סוף-דבר: לסיכום האמור, אין מקום להכרה בכל נכות בתחום האורתופדי שלא על-פי קביעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט בהליך הקודם.

על מנת לקדם את ההליך, הנני מורה לצדדים על הגשת תחשיב נזק על בסיס חוות הדעת של המומחה (ובכלל זה להכרה מצד המומחה בתקופת אי הכושר במענה של האחרון לשאלה 8 לשאלות ההבהרה כעולה מנספח 2 לתשובה לתגובה) .

לפניי תביעה שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין ניזקי הגוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב.

התובע יליד 28.11.1971, נפגע בתאונת דרכים ביום 31.12.15, וזאת עת היה בדרכו לעבודה ברכב הסעה - אוטובוס זעיר צבורי מסוג פולקסוואגן מ.ר 93-312-62 (להלן: "הרכב"), אשר היה נהוג בידי הנתבע 1.

ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על ידי קרוב מישפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר, "פיצויים בשל נזק גוף", התשנ"ח 1997, בעמ' 424, ראה גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח' , פ"ד כח (1) 277).

...

בנוסף, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 3.

אני מורה על חיוב התובע בהוצאות הנתבעת 3 בסך של 3,000 ₪ וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 11,700 ₪.

כמו כן, אני מורה על דחיית ההודעה לצדדים השלישיים 1-2 ומחייבת את הנתבעת 3 לשלם לצד השלישי 2 שכ"ט עו"ד בסך של 9,360 ₪.

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 26.10.19 סמוך לשעה 04:10, נהג הנאשם אוטובוס זעיר, בתל אביב, בכביש מס' 20 מדרום לצפון, והתקרב סמוך למחלף "ההלכה". אותה עת, בכיוון נסיעתו של הנאשם ולפניו נסעה פרטית יונדאי נהוגה בידי מר אופיר רונן [להלן: "המעורב"].

ב-ע"פ 2247/10 שלום ימיני נגד מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון לעניין זה כהאי לישנא: "רבות נאמר על נגע תאונות הדרכים, ההולך ופושה וקוטל בנו ללא רחם וללא הבחנה, ואשר בעטיו נגבה מחיר דמים נורא, אם בהרוגים, אם בחבולים בגופם ובפצועים בנפשם, ואם בדאבת יקיריהם. רבות נאמר, דומה כי מעט מדי נעשה, ומדי שנה בשנה מקפדים מאות אנשים את חייהם ואלפים רבים נפצעים. מערכת המשפט נתקלת בהרוגים ובפצועים של תאונות דרכים הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי, ומדי שנה מוגשות בבתי המשפט לערכאותיהם השונות אלפי תביעות על ניזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. מקומו של בית המשפט במלחמת החורמה נגד תופעה קשה זו לא נפקד, ועליו להמשיך להירתם ולהרים תרומתו למען מאבק עיקש זה, בין היתר באמצעות הדאגה לענישה הולמת, אשר תסייע להגברת המודעות בדבר המחיר הכרוך בהפרת כללי היתנהגות על הכביש". בסעיף 38(3) לפקודת התעבורה, קבוע עונש פסילת מינימום (בת 3 חודשים) בגין תאונת דרכים שתוצאתה חבלה של ממש.

בת"ד 6694-04-11 מדינת ישראל נ' קרש, נפסל רישיונו של נהג אוטובוס ל-11 חודשים לאחר שפגע בהולך רגל אשר חצה מעבר חצייה באור אדום, וכתוצאה מהתאונה נגרמו לו שברים בצלעות, שברים באגן, שברים בסרקוס (שהצריך ניתוח ותיקון השבר עם ברגים) ואישפוז של 35 ימים.

...

סיכום ביניים - קביעת מתחם הענישה במקרה שבפני: לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה במקרה דנן [בהתאם לרשימה הפתוחה שבסעיף 40ט(א) לחוק העונשין], לצד השיקולים האחרים בקביעת מתחם הענישה, תומכים למעשה בקביעת המתחם בגבולות להם טוענת המאשימה.

במכלול הנסיבות, בהתחשב בראש ובראשונה בתוצאות התאונה ובפגיעה הקשה במעורב מחד, תוך התחשבות מאידך בנסיבות שאינן קשורות לנסיבות התרחשות התאונה, בהן, גילו המבוגר של הנאשם, מצבו המשפחתי, מצבו הרפואי ובכלל זה נכותו הקשה (קטוע רגל), בהתחשב אף בהודייתו בכתב האישום ובהעדר רישום פלילי, תוך שנתתי משקל לשיקולי "שיקום" ולהמלצות קצין המבחן בתסקיר המשלים שערך, אני סבור כי יש לגזור את עונשו של הנאשם במסגרת ריצוי עבודות של"צ כפי שאכן בקשה המאשימה, אך זאת בהיקף גדול יותר מהמלצת שמ"מ (שהמליץ על 120 שעות).

לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, לאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת תאונות דרכים, נתתי דעתי לתוצאות התאונה המתבטאות ב-'חבלות של ממש' למעורב, ולאחר שהתרשמתי מנגד כי לנאשם נסיבות נוספות כמפורט, שאינו קשורות לנסיבות ביצוע העבירה, בהתחשב בגילו של הנאשם ובמצבו האישי, הרפואי והמשפחתי, בהתחשב בהודייתו של הנאשם, ובהתחשב בהמלצות קצין המבחן, אגזור את העונש ההולם לו לנאשם לדעתי במקרה זה, כדלקמן.